זאב אייזנשטיין
באחד מהימים של ערב פסח נערך מעמד 'קידוש לבנה' ברוב עם, באדיבות מנייני המרפסות הפזורים ברחבי קהילות ישראל והגלילות די בכל אתר ואתר.
"שלום עליכם! שלום עליכם!" – נשמעו הקריאות הצוהלות במגוון דציבלים, בהתאם לפי גובה הטריבונה – מרפסת בה שוהה מקדש הלבנה. זכות הקדימה ניתנה לדיירי המרפסת העליונה. הם פשוט זיהו את מיקום הלבנה ראשונים. בכל זאת הם הכי קרובים אליה.
היה מרגש לראות שכנים מאחלים 'שלום עליכם' לבבי לכיוון המרפסת ממול. לאחר עשור וחצי שהם גרים זה מול זה תוך דממה אלחוטית, לא מזיק לחייך פעם אחת ולברך זה את זה לשלום.
פעם סיפרו על ישיבה גדולה מסוימת שהבחורים החדשים המצטרפים אליה זוכים לקבל את ה'שלום עליכם' הראשון בעת אמירת קידוש לבנה… אז יש גם שכנים שנפגשו לראשונה ב'שלום עליכם' של 'שטיבלך המרפסות'.
גם הילדים, יותר נכון הילדות, הופתעו ממעמד ה'קידוש לבנה' לא פחות ממעמד 'ברכת החמה' של אחת ל-28 שנים. מעולם לא נכחו בתפילה כזו. 'למה אומרים 'שלום עליכם' – שאלה אותי הקטנה. ואני, נבוך כולי, הסמקתי. נס שהיה זה לאור ירח קלוש. אף אחד לא שם לב. באמת לא ידעתי מה הסיבה שאומרים 'שלום עליכם' ב'קידוש לבנה'. מישהו כאן יודע?— הקטנים הסתכלו עליי כאילו נפלתי מהירח…
ואז נצנצה בי תובנה נכונה עבור הטור הנוכחי. אמנם מצער מאוד שהוכרחנו לעזוב את מקדשי המעט שלנו, אך במחשבה שניה, ההשגחה העליונה הביאה אותנו למצב, בו במסגרת קיום המצוה הנשגבה של 'ונשמרתם מאוד לנפשותיכם' כולנו מוכרחים להפוך את ביתנו הפרטי לבית של קדושה – מקדש מעט.
חישבו על כך: בתים רבים בישראל במשך הדורות עמדו על עומדם שנים רבות ולא זכו למה שמתרחש היום בכל בית בישראל, בעולם כולו. נשמעים בו קולות של קדיש, קדושה, ברכו, קריאת התורה, ברכת כוהנים, ואפילו 'קידוש לבנה' עם 'שלום עליכם'.
משמים הפעילו לנו איזושהי משאבה עוצמתית של קדושה המזרימה לתוך כל בית אנרגיות נפלאות של קדושה ועבודת ה'. שלא לדבר על התחזקות פרטית של כל אחד. לדוגמה, אותו אחד שבימים כתיקונם פוסע בשבת פנימה לבית הכנסת בשעה מאוחרת – לקראת קריאת התורה ומוסף, יהיה חייב בשבת להתחיל את התפילה בשטיבל המאולתר בבית ובמרפסת בזמן; זה שבדרך כלל עומד ומשוחח בחוץ לדאבון לב, עומד כעת בחוץ, כלומר במרפסת, ומתפלל בלהט.
מי שאינו מריח כעת את משק כנפי הגאולה, יש לו בעיה בחוש הריח. מומלץ לו להיבדק, כי זה אחד התסמינים.
(המבשר)