"קְדֹשִׁים תִּהְיוּ" (ויקרא י"ט, ב')
כל אלו שזכו לחסות ולהסתופף בצילו של מרן בעל "שבט הלוי" זצוק"ל, הרגישו בעמקי לבם שהוא משפיע ומקרין עליהם קדושה ויראת שמים – בעצם מציאותו, גישתו, צורתו המאירה, עיניו הבהירות והזכות – בזה השפיע על כל סובביו דרגה עצומה של יראת שמים.
וכבר הזכרתי בנעילת החג של פסח, שזכיתי להתפלל עם בעל "שבט הלוי" זצוק"ל את תפילת מנחה של ערב יום הקדוש, וכל עת התפילה עמדתי בתוך ד' אמותיו – הלא הוא ה"ד' אמות של הלכה" – וכידוע שהרה"ק מבעלזא זי"ע אמר על בעל "שבט הלוי" זצוק"ל עוד בצעירותו: היכן יש לנו בזמנינו הד' אמות של הלכה – ואמר בלשון קדשו – היכן שהרב ואזנר נמצא שם זה הד' אמות של הלכה…
עכ"פ זכיתי לעמוד בעת התפילה לידו ממש, וראיתי את עבודת הקודש שלו מקרוב – אצלו היו יכולים לראות בחוש מהו "כעבדא קמי מלכא" – התפילה שלו היתה ברצינות מיוחדת, ובהשתפכות הנפש מופלאה ביותר – ברם היא היתה גם בשלוות נפש עצומה – נשתוממתי לראות איך יהודי בזקנה מופלגת, בגיל של למעלה ממאה ואחת, עומד בניחותא ליד העמוד תפילה שלו לבד – מתפלל בכובד ראש את תפילת מנחה הארוכה של ערב יוה"כ, הפנים שלו אינן זזות ממקומן, והוא אינו מגביה את עיניו , רק מסתכל בתוך הסידור כל הזמן – אינני יכול להעיד על עצמי שבתפילת מנחה הזו לא הסתכלתי באמצע התפילה מחוץ לסידור, אבל אין לי חרטה…
***
והנה כשנתבונן בעצמנו איך מגיעים לכזו דרגה של יראת שמים כמו שהיה לבעל "שבט הלוי" זצ"ל, שבעצם מציאותו היה מסוגל להשפיע יראת שמים לכל הסובבים אותו, אני רוצה לומר דבר נפלא ששמעתי מנכדו היקר והחשוב ידידי מנעורי ש"ב כ"ק האדמו"ר מקאסוב שליט"א, דהנה זקנו בעל "שבט הלוי" לא היה מעולם מאלו האנשים אשר רגילים לנסוע ולהתפלל על הציונים והמקומות הקדושים – כל ער"ח או עשרת ימי תשובה וכדומה – הוא היה הולך רק מביתו לישיבה או לביהמ"ד וחוזר ותו לא מידי.
פעם אחת – מספר האדמו"ר מקאסוב שליט"א – הוא שהה אצל זקנו הגדול בעל "שבט הלוי" – והוא היה אז יותר מבן תשעים – ובאמצע שיחתו עמו אמר לו: אולי נלך ביחד להתפלל במקומות הקדושים… והשיב לו ה"שבט הלוי" "אין לי זמן!" והרהיב נכדו הנ"ל עוז, ושאל את זקינו בתימהון: מה הפירוש ש"אין לך זמן", והלא הסבא כבר למד את כל התורה כולה!…
הביט עליו זקנו בעל "שבט הלוי" בעיניו הטהורות ולא התווכח איתו… ואז אמר לו דבר נורא, ובדבריו אלו ראו באמת מה שעל לבו, וכה אמר לו: לא טוב ולא כדאי לצאת החוצה אל הרחוב כשאין צורך גדול בכך, כי ראיה אחת שאינה טובה יכולה לקלקל את כל עבודת ימי חייו של האדם!…
פלאי פלאים! יהודי גדול בישראל – בגיל מעל תשעים – והוא מפחד לצאת החוצה לרחוב! האם חידוש הוא שעצם מציאותו משפיע יראת שמים על כל העומדים סביבו?!…
***
וכה היה ה"שבט הלוי" זצוק"ל מלמד גם את אחרים, לעתים קרובות היו מבקשים ממנו שרוצים לבוא אליו עם בחור בר מצוה להניח תפילין, אם האדם היה דר בריחוק מקום, היה מגיב לבקשתו לבוא אליו ואומר לו שהוא מציע לו שלא יבוא, כי זה לא כדאי – "לא שווה לך לצאת ממקומך לבוא אלי, תפעל ותרוויח יותר אם תישאר בביתך ותניח לו תפילין ולא תלכו החוצה ברחובות העיר בגלל זה"…
פעם התקשר אליו יהודי מארה"ב, ונפשו בבקשתו שהוא רוצה להגיע עם בנו הבחור בר מצוה כדי שפוסק הדור יניח לו תפילין. לשמע בקשתו סירב ה"שבט הלוי" בנחרצות, ואמר לו שזה לא כדאי ושלא יבוא! אך הלה לא הרפה, והתעקש לבוא בטענה שהבטיח לבנו ליתן לו מתנה שיסעו לכבוד הבר מצוה לארץ ישראל, והרב יניח לו תפילין, וכבר קנה שני כרטיסי טיסה, וזה עלה הון רב, ואינו רוצה להפסיד את הכסף הרב…
אמר לו ה"שבט הלוי": עם כל זאת אל תבוא! קח נא בבקשה את שני הכרטיסי טיסה ותכניסם לתוך מסגרת, ותלה את המסגרת בביתך על אחד הקירות, ותכתוב עליה פתק עם אותיות קידוש לבנה שאתה מנעת את בנך שלא יכשל בראיות אסורות! וזה המתנה הכי גדולה שאתה יכול ליתן לבנך לכבוד הבר מצוה…
מספרים, שבעת לומדו בישיבת חכמי לובלין, הוא לא יצא מבנין הישיבה במשך זמן של יותר משעה ומחצה! פעם שאל מאן דהוא את ה"שבט הלוי" זצוק"ל אם נכונים הדברים ובאמת היה כך. חייך ה"שבט הלוי" ואמר ברוב ענוותנותו: כך מספרים…
***
וממילא, יהודי שכל ימי חייו שמר את עצמו במאמץ רב מכל שמץ ראיה אסורה, או הסתכלות מפוקפקת, ובשנותיו מעל תשעים מתיירא ללכת ברחוב העיר! – האם חידוש הוא, שיהודי בגיל מאה ואחת יוכל לקרוא באותיות קטנות – ואף ללמד ברבים – את האותיות הקטנות של מחצית השקל בלי בתי עיניים כלל?! זה הרי חוץ לדרך הטבע ממש!
ולא לחינם – ובניי יכולים להעיד ע"ז – בעת שלמדו בישיבה בירושלים עיה"ק, כאשר היו אומרים לי שמקווים לנסוע לקריית וויז'ניץ בבני ברק להסתופף בצילא דמהימנותא, הייתי רגיל להגיד להם "כאפט זיך צו הרב ואזנר – געבט כאטש א בליק אויף אים"…
(מתוך עלון נועם שיח מכון אפריון לשלמה אמור תשע"ה)