בימי חודש אדר שבו מכריזים על השקלים, והנה ידוע כמה עמל ויגע רבנו שליט"א לעורר לנתינת צדקה המעולה שבמעולות להחזקת אברכי הכוללים, ונביא כאן מעט מתוך מאות עובדות והוראות בעניינים אלו
שח הרב יהושע ויסבורד שליט"א: יש לנו הוראה מרבנו שליט"א שלא לקחת על עצמנו חובות ולא ללוות אפילו פרוטה אחת, רק אם יש כיסוי לזה. אף פעם לא פניתי לגמ"ח בבקשת הלוואה לתשלום המלגות של החודש, לפני שלא הייתה לי התחייבות ברורה של גביר לסכום , ואז אני הולך לגמ"ח ולווה בדיוק לפי סכומי ההתחייבות שיש לי בידיים, ורבנו שליט"א דורש להתנות עם האברכים שאני נותן בתנאי שיהיה לי.
ואם חסר כסף מה עושים? כל חודש יש את הסיעתא דשמיא שלו. רבנו שליט"א אומר כל הזמן: בהחזקת תורה יש ניסים גלויים, מחזיקי התורה הם בגדר מלומדים בניסים, עליך לעבוד במסירות ולעשות את ההשתדלות שלך, והקב"ה יעשה שלו, דרכה של תורה שאינה מתקיימת בדרך הטבע וכל קיומה הוא בדרך ניסית.
ללחוץ על צדקה
לפני כמה חודשים היה זה כמה ימים לפני מועד חלוקת המלגות ובחשבון לא הייתה אף פרוטה אחת, לא ידעתי מה לעשות? נכנסתי לבית מורי ורבי ראש הישיבה שליט"א ודנתי לפניו: ישנם כמה גבירים שיש להם לב פתוח והם מוכנים לתת כל מה שצריך, רק להפעיל קצת לחץ להעמיד אותם מול חומרת המצב, במצב כזה יש את מירב הסיכויים שהם יפתחו את ליבם ואת כיסם וכך תבוא הרווחה.
ראש הישיבה שליט"א קם ממקומו וניגש אל הארון הוציא גמרא בבא בתרא דפדף לדף ח' עמוד ב' והתחיל לקרוא את דברי הגמרא: ופקדתי על כל לוחציו אמר ר' יצחק בר שמואל בר מרתא משמיה דרב: ואפי' על גבאי צדקה. שאלתי את מו"ר שליט"א מה לעשות? והוא אמר לי ללכת להתפלל וד' יעזור, אבל אין שום רשות ללחוץ על גבירים לתת כסף, גם לא במצבים שנראה שהכל עומד לקרוס.
זה האנטיביוטיקה שלו
.......פעם ישבנו אצל ראש הישיבה שליט"א בהושענא רבה בשיעור של ארבע לפנות בוקר ולמדנו שם בבבא בתרא דף י"א את הסיפור הידוע על בנימין הצדיק.
תניא אמרו עליו על בנימין הצדיק שהיה ממונה על קופה של צדקה פעם אחת באתה אשה לפניו בשני בצורת אמרה לו: רבי פרנסני אמר לה העבודה שאין בקופה של צדקה כלום. אמרה לו רבי אם אין אתה מפרנסני הרי אשה ושבעה בניה מתים, עמד ופרנסה משלו לימים חלה ונטה למות, אמרו מלאכי השרת לפני הקב"ה: רבש"ע אתה אמרת כל המקיים נפש אחת מישראל כאילו קיים עולם מלא, ובנימין הצדיק שהחיה אישה ושבעה בניה ימות בשנים מועטות הללו, מיד קרעו לו גזר דינו תנא הוסיפו לו עשרים ושתים שנה על שנותיו. מיד לאחר שסיים ללמוד את הקטע שאלנו אותו מי שתורם כסף לאברכים מה דינו? והשיב בוודאי שמוסיפים לו על חייו, ואז הזכרנו את שמו של יהודי גביר מחו"ל שמתייסר זמן רב בייסורים נוראיים, ואף רופא לא יודע באיזה מחלה מדובר.
יומיים לפני כן הוא התקשר אלינו וביקש שנזכיר את שמו. ראש הישיבה שליט"א נעצר ואמר: צדקה תציל ממות. אם ייקח על עצמו להחזיק אברכים מדי חודש בחודשו הוא יחיה ויתרפא.
שאלנו אותו כמה אברכים הוא צריך לקחת על עצמו? התשובה היתה שלשים. התקשרנו מיד לארה"ב וסיפרנו לו על התשובה שקיבלנו. אותו גביר שאל לכמה זמן הוא צריך לקחת זאת על עצמו לשנה או לחמש שנים?
וקיבלנו תשובה מדהימה תגידו לו: שלכמה שנים שהוא ייקח כך הוא יחיה, אם ייקח לחמש שנים הוא יחיה חמש שנים , אם הוא ייקח לעשר שנים הוא יחיה עשר שנים, אם עשרים שנה הוא יחיה עשרים שנה, ואז הוסיף ושאל, רגע בן כמה הוא? אמרנו לו שהוא בן ארבעים ושתים שנה, אם כך זה בסדר גמור סיים.
אח"כ הוסיף, היה גוי שעזר לשחרר את הגאון מוילנא מבית הסוהר והגאון בירך אותו באריכות ימים, ואכן אותו הגוי האריך ימים, וכאן נמלך כאילו בדעתו ואמר את הגוי אפשר לברך בברכת אריכות ימים כדי שיקבל את כל שכרו בעולם הזה, אבל ביהודי לא כל פעם אפשר לברך אותו באריכות ימים, כי יכול להיות שאם הוא יחטא במשך חייו וברכת האריכות ימים רק תזיק לו.
שוב שתק לרגעים מספר, ואח"כ חזר ואמר כדאי לברך אותו באריכות ימים כי אם הוא יתמוך בתורה הוא גם יקבל עולם הבא, ולכן זה כדאי לו.
באותם ימים נזקק רה"י שליט"א לקחת תרופה לרפואתו ואז נאנח ואמר אני בשביל להרגיש טוב צריך לקחת אנטיביוטיקה, וההוא בשביל להרגיש טוב, נותן לתורה זוהי האנטיביוטיקה האמיתית.
יש עוד המשך מעניין לסיפור. לאחר סוכות נסענו לארה"ב לעירו של אותו גביר כדי לקחת ממנו את הכסף, כשהיינו שם מתקשר אלינו מנהיג הקהילה בו חבר אותו גביר. הוא אומר לנו שכפי שהוא מכיר את ראש הישיבה שליט"א הדבר לא יתכן , אין דרכו בדיבורים מסוג זה.
נסענו לאותו מנהיג קהילה, ולאחר המתנה של שעות רבות הוא התפנה אלינו וחזר על דבריו, תיארנו לו את הגופא דעובדא ואת השתלשלות הדברים, ואותו מנהיג קהילה התעקש, שהדבר לא ייתכן, והוסיף וטען שאותו נדיב לא מסוגל לעמוד בתרומות בסדר גודל כזה? אמרתי לו אם אינכם מאמינים תוכלו לנסוע לא"י ולברר את הדברים, הדברים פעלו פעולה חלקית ואותו נדיב נתן את ההבטחה שלו לחודש אחד בלבד.
לאחר תקופה הגיע אותו מנהיג קהילה לא"י, ונכנס ובפיו בתלונה איך מבקשים מאותו גביר סכומים גדולים כאלה, הוא הוציא גליונות שלמים והראה את הרווחים של אותו נדיב, והתפלא איך מחייבים אותו בסכומים כאלו.
ראש הישיבה שליט"א שתק לאורך כל דבריו לאחר שסיים אמר לו דברים כדורבנות: אתה שם עצמך כמי שדואג לטובתו של אותו גביר, אם לא איכפת לך שיסבול ייסורים, אמור נא: כמה אחוזים מרווחיו הוא מוכן לשלם כדי להינצל מדינה של גיהנום, אם אתה דואג לו אמור נא בשביל מה הוא זקוק לכסף, בכלל בשביל מה כל הגבירים אוספים כסף, וכי הם יקחו את הכסף עימם אחרי מאה ועשרים, דבר אחד הוא עלול להרויח, שככל שהוא ישאיר סכום גדול יותר של כסף, הילדים שלו יהיו יותר מסוכסכים בינם לבין עצמם במריבות על חלקם בירושה, אנשים עובדים כל החיים שלהם קשה כדי להגביר את עוצמת המריבות של הילדים שלהם לאחר מותם, זה נקרא שאתה דואג לאותו גביר?
שיהיו מרוצים
בזמן שירד הדולר והמלגה בסך חמש מאות דולר אינה מספקת, ושאלו את רבנו שליט"א האם יש להוסיף לאברכים עוד חמישים דולר כדי לאזן את ירידת ערך הדולר?
התשובה הייתה כן. תוסיף!
הדאגה להחזקת תורה היא לא רק להוסיף עוד אברכים לכוללים, אלא צריך לדאוג למצב רוח של האברך בעצמו.
הוספתי לשאול הלא בסכום כזה אפשר לפתוח עוד כמה כוללים? והתשובה שקיבלתי היתה אין לזה שום קשר לאברכים, תוסיף עוד חמישים דולר ופרט לזה יהיה סייעתא דשמיא לפתוח עוד כוללים, באותו אירוע נכח יחד עימי בחדר אחד מתומכי רשת הכוללים כשיצאנו תמה הגביר בכמה מסתכמת התוספת? ואמרתי לו את הסכום, ומיד התחייב ליתן אותו לכמה חודשים.
(מתוך כאיל תערוג)