"גלגל הקב"ה, מלכו של עולם, את מפלת המן על ידי חלום: באותו הלילה נדדה שנת המלך אחשוורוש, נבהל ועמד משנתו, שראה בחלומו את המן שמחזיק סייף-חרב שלופה להורגו!" (פרד"א נ').
בימי הפרעות באוקראינה, במהלך מלחמת האזרחים, בהם נהרגו כמאה וחמישים אלף יהודים בפוגרומים רחבי היקף, אירע נס גלוי לישיבת נובהרדוק ששכנה בעיר ז'יטומיר, נס שלימים אמר הגאון רבי אלחנן וסרמן כי מצוה לפרסמו, ובבקרו באמריקה ביקש מהגאון רבי אברהם קלמן גולדברג שהנהיג באותם ימי אימה את הישיבה, שיספר לו את מעשה הנס אף שהוא שמע זאת כבר מספר פעמים.
היה זה יום שבת קודש, בחורי הישיבה ניצלו יום זה ללימוד ממושך ללא הפסקה, גם כשהחשיך היום לא פסקו מלימודם ולמדו מוסר בחושך. לאחר תפילת ערבית החליטו על אף הפחד הנורא מהפורעים, כי יש להדליק נרות כדי שיוכלו להמשיך וללמוד. סמכו על זכות התורה שלא יאונה להם כל רע.
באותה שבת חלם הגאון רבי אברהם קלמן גולדברג והנה הוא רואה כיכר לחם לבן! דבר מאכל שלא היה בכלל באותם ימים, בקושי השיגו לחם יבש… ויהי החלום פלא.
כך המשיכו ללמוד עד השעה עשר, אז הפסיקו מלימודם והגבאית הגישה להם לחם ומים חמים לסעודת 'מלוה מלכה'.
או אז נשמעו צעקות ודפיקות עזות על החלון, חיילי פטליורה נכנסו לאולם הישיבה. רבי אברהם ניגש לחייל ראש הפורעים להתחנן על נפשם. הוא הסביר שאין הם מורדים חלילה, אלא לומדי תורה, אך דבריו לא הועילו.
ניסה לדבר על ליבו: "אם תהרגו אותנו, יהיה לכם חטא גדול לאלוקים". על כך השיבו החייל בלעג: "שוטה, מי יגיד לי דעה, הכל תלוי בדעתי, אם ארצה, יכול אני לירות בך עכשיו!" ובעודו מדבר, דרך את אקדחו וכיוונו לעבר ראשו של רבי אברהם.
אך רבי אברהם לא זז ממקומו, פניו לא השתנו במאום, ולתמהון כולם אמר בשלוה: "אם אלוקים לא ירצה, לא תוכל לירות בי".
החייל נזדעזע, הוריד את אקדחו, אך לא עזבם לנפשם, אלא ציווה על אנשיו להוביל את כל התלמידים ליער, שם יהרגום. כך יצאו לדרך האחרונה – במחשבת הפורעים, אך לא כך היתה עצת ה' שומר ישראל!
בדרך נס החיילים טעו בדרכם… במקום לפנות ביער שמאלה פנו ימינה, והגיעו אל ארמון מפקדם, שר הצבא בוגרסקי. החיילים הסבירו לו כי מצאו יהודים מורדים ועתה הם מובילים אותם להריגה.
נענה השר ואמר להם: "טוב מאד, הניחו אותם אצלי ואני אסתדר איתם". ציווה להורידם למרתף.
לתדהמתם, לאחר זמן ירד השר בוגרסקי בכבודו ובעצמו למרתף, ואמר להם: "אבי היה כומר. אני מכיר שאינכם מורדים, לכן אשחרר אתכם, אבל לא עכשיו, כי הזמן אינו מסוגל לכך".
הבחורים שהו במרתף הארמון שלושה ימים, בו התפללו ולמדו. גם אוכל הגישו להם – לחם לבן וחמאה! אז נזכר רבי אברהם בחלומו, בחלום הלחם הלבן שלו…
ביום הרביעי נכנס השר ושחרר אותם, הוא נתן לכל אחד כרטיס כחול – "רשיון חיים" באותם הימים.
בשעתו נתפרסם נס ההצלה, והיהודים ראו בו נס ופלא, אך בנו של רבי אברהם סיפר כי בעיני אביו לא היה כאן נס, אלא היה זה לקח ולימוד בהשגחת ה' על הבוטחים בו ומצפים לישועתו.
בין הבחורים היו רבי צבי יהודה מלצר ורבי אלעזר שמחה וסרמן, בניהם של הגאונים רבי איסר זלמן ורבי אלחנן, זצ"ל.
(נר לשולחן שבת תצוה תש"פ מתוך 'בסופה ובסערה')