יום שני י"ח באלול תש"פ
האם מותר להשתמש במַקְלֵף ביום טוב?
כפי שלמדנו, מלאכת 'בורר', מותרת ביום טוב לצורך 'אוכל נפש'. ולכן, מותר אף להוציא פסולת מתוך האוכל, באמצעות כלי המיועד לברירה, ואף שלא בסמוך לאכילה.
אולם, במקרה שהיה ניתן לעשות זאת בערב יום טוב – לדעת הרמ"א, יש לעשות שינוי כלשהו מצורת הברירה הרגילה, כיון שלדעתו, מלאכת אוכל נפש שהיה ניתן לעשותה בערב יום טוב, אין לעשותה ביום טוב כרגיל, כדי שלא יבואו להשאיר את עשיית כל המלאכות לצורך אוכל נפש ביום טוב עצמו, ולא יכינו את המאכלים בערב יום טוב.
ואף שהברירה מותרת גם באמצעות כלי, אסור לעשותה באמצעות כלים המיועדים לברירת כמוּת גדולה לצורך תקופה ארוכה – ואף אם לא היה ניתן לעשותה בערב יום טוב – כיון שהדבר נראה כעשיית מלאכה ביום טוב לצורך ימות החול. ומַקלף – מותר לקלף באמצעותו ביום טוב, מכיון שאינו נחשב לכלי המיועד לברירת כמויות גדולות.
[שו"ע תקי, ב, משנ"ב ז, וביה"ל ד"ה אם; ביאורים ומוספים דרשו, 6 ו־10; וראה ישורון יב, עמ' תתמז]
האם מותר לברור עצמות עוף בידיים ביום טוב?
בהמשך לאמוּר: נחלקו הפוסקים באיזה אופן הותרה מלאכת 'בורר' ביום טוב לצורך 'אוכל נפש': יש אומרים, שברירה בצורה שבה נהוג לברור בימות החול, אסורה אף כשנעשית בידיים, ולא הותרה אלא ברירה שיש בה שינוי מצורת הברירה הנהוגה בימות החול.
ויש אומרים, שבדבר שמקובל לבוררו לצורך אותו היום בלבד, כגון קטניות, הברירה מותרת אף כצורתה בימות החול; אבל בדבר שמקובל לבוררו לצורך תקופה ארוכה, כגון דגן, אסורה הברירה כליל.
ודוגמה להבדל המצוי למעשה בין שתי הדעות – ברירת עצמות עוף, וכדומה, שנהוג לבוררם בידיים, לצורך אותו היום בלבד. לדעה הראשונה, אסור לברור את העצמות אפילו בידיים, כיון שזוהי צורת ברירתם בימות החול; ולדעה השניה, מותר לבוררם, כיון שמקובל לברור עצמות עוף לצורך אותו היום בלבד. ברם, יש מי שכתב, שמכיון שאין אפשרות לברור את העצמות בצורה שונה מהנהוג בימות החול, מותר אף לדעה הראשונה לבוררם בידיים. וראה במקורות.
[שו"ע תקי, א, וביה"ל ד"ה הבורר; ביאורים ומוספים דרשו, 7 ו־23; וראה שם, 14]
כשבוררים ביום טוב – באיזה מקרה מוציאים את הפסולת מתוך האוכל ובאיזה להיפך?
ה'בורר' ביום טוב – עליו למעט בטירחה, ולכן, אם הטירחה בברירת האוכל מרובה מהטירחה בברירת הפסולת, יברור את הפסולת; ואם להיפך, יברור את האוכל. ויש לשער את מידת הטירחה על פי כמוּת האוכל לעומת הפסולת, ועל פי מידת הקלוּת שבה ניתן להוציא את זה מתוך זה; דהיינו, שאם הפסולת מורכבת מקליפות דקות, והאוכל מורכב מחתיכות גדולות, יתכן שהטירחה בהוצאת הפסולת רבה יותר מהטירחה בהוצאת האוכל, למרות שכמוּת הפסולת קטנה בהרבה מזו של האוכל. ואם מידת הטירחה בשניהם שווה, יוציא איזה מהם שיחפוץ.
אולם, בנוגע למקרה שכמוּת הפסולת גדולה מכמוּת האוכל – יש אומרים שאף אם הפסולת דקה, והוצאתה כרוכה בטירחה רבה יותר, צריך להוציא דווקא את האוכל; משום שבמקרה כזה הפסולת אינה בטֵלה לאוכל, והיא 'מוקצה'. ויש אומרים שאף באופן זה, אם קל יותר לברור את הפסולת יש לעשות כן, משום שטלטול מוקצה מותר לצורך אוכל נפש.
[שו"ע תקי, ב, ומשנ"ב ו, ח, ט ו־י; ביאורים ומוספים דרשו, 5 ו־12]