תפילות החג

יש שנהגו לאחר מעט זמן התפילה ביום טוב, והוא על פי המבואר: 'ביום טוב מאחרין לבוא'Ž(1). אך צריך ליזהר לקרות קריאת שמע בזמנה, ושלא לאחר זמן קריאת שמע ותפילה Ž(2).

תפילת שחרית
מתפללים תפילת שחרית כבכל יום טוב, ומזכירים 'את יום חג המצות הזה זמן חרותנו', וחותמים: 'מקדש ישראל והזמנים' כמו בערבית. כתב בסדר היום, שיש לומר את קטע התפילה 'עזרת אבותינו… ממצרים גאלתנו…' מלה במלה בכוונה ובהתעוררות יתירהŽ(3).

לאחר תפילת שמונה עשרה אומרים 'הלל שלם'. והוא מצות עשה מדברי סופרים מתקנת הנביאיםŽ(4). את ההלל יש לומר בכוונה, בשמחה ובטוב לבב, ולכוון על הניסים והנפלאות שעשה עמנו ועם אבותינו בימים ההםŽ(5).
י"ג מדות – נוהגים לומר בכל יום טוב בפתיחת הארון נוהגים לומר י"ג מדות ג' פעמים ותחינת רבונו של עולםŽ(6), ואני תפלתי וגו', בריך שמיה…
קריאת התורה – מוציאים שני ספרים, והוא מתקנת משה רבנו ע"ה לקרות בכל יום טוב מענינו של יוםŽ(7). בראשון קוראים חמשה קרואים בפרשת בא (שמות יב): "משכו וקחו לכם צאן למשפחותיכם" וכו', המדבר בענין הקרבת קרבן הפסח במצרים, וביציאת מצרים. בספר השני קוראים למפטיר בפרשת פנחס (כח, טז): "ובחודש הראשון בארבעה עשר יום לחודש פסח לה'" וכו', העוסק בקרבנות המוסף של חג הפסחŽ(8). נהגו לעשות מי שברך לעולים, ומוסיפים: 'לכבוד הרגל… ויזכהו לעלות לרגל'Ž(9).
מפטירים בספר יהושע בפסח גלגל (ג, ה): "ויאמר יהושע אל העם התקדשו" וגו', וממשיכים להלן (פרק ה): "בעת ההיא… עשה לך חרבות צורים" וכו', המדבר מענין הקרבת קרבן הפסח בגלגל, שהיה קרבן הפסח הראשון שהקריבו בני ישראל בארץ ישראל. בברכת ההפטרה מזכירים: 'את יום חג המצות הזה… לששון ולשמחה', וחותמים: 'מקדש ישראל והזמנים'.

ברכת טל
בתפילת מוסף של יום ראשון של פסח מפסיקים לומר 'משיב הרוח ומוריד הגשם', ומתחילים לומר 'מוריד הטל'(10).
נוהגים להתפלל תפילה מיוחדת על הטל, והיא נקראת 'תפילת טל'. יש קהילות שנהגו לאומרה קודם תפילת מוסףŽ(11), ויש שנהגו לאמרה בחזרת הש"ץ של מוסף. באותם מקומות, מכריז השמש קודם תפילת מוסף 'מוריד הטל', כדי שהקהל יאמרה בתפילה בלחשŽ(12).
יש קהילות הנוהגות, שבתפילת הלחש של מוסף עדיין אומרים 'משיב הרוח ומוריד הגשם', ורק השליח ציבור בחזרת התפילה פוסק מלומר 'משיב הרוח ומוריד הגשם', והציבור פוסק רק בתפילת מנחה, לאחר ששמע כן מהשליח ציבור בתפילת מוסףŽ(13).
נהגו ששליח הציבור האומר תפילת טל לובש קיטל, שהוא בגד המיוחד לימים הנוראים. לפי שגם פסח נחשב ליום דין, שהרי אמרו חז"ל: "בפסח נידונין על התבואה"(14). מכאן גם ניגון היראה המיוחד, הנהוג בתפילת טל ובקדיש שלפני תפילת מוסף, המקביל לימים הנוראים, בשונה מהניגון המקובל בימים טובים.
בהרבה מקומות נהגו להאריך בפיוטים, בשבח הבורא יתברך, שמאז בריאת העולם מנהיג את כל העולם כולו בטל, כפי שאמרו חז"ל, שהטל אינו פוסק לעולם(15), ובשבח הטל בעולם. הפיוט הראשון עוסק בשליח הציבור השוטח את התפילות והבקשות על ירידת הטל לעולם. בהמשך מסדר הפייטן את שנים עשר החדשים ושנים עשר המזלות המשמשים – כל חודש ומזלו המיוחד, וכנגדם שנים עשר השבטים המכוונים כנגד שנים עשר הארצות, כל חודש והמזל שלו – לשבֱּחֵ, שהכל בשביל הצדיק המכוון לאותו חודש, ומשפיע שפע על הארץ המיוחדת אליו, וביחד עמו נהנים מן השפע כל הארצותŽ(16).
בקהילות רבות נהגו רק לומר או לשורר את פיוטי הפתיחה: 'בדעתו אביעה חידות'; 'תהומות הדום', ואחריהם: הפיוט: 'טל תן לרצות' – שתוכנן, בקשות על ירידת הטל. בסיומם, מכריז שליח הציבור בקול: "משיב הרוח ומוריד הטל", בתוספת בקשה על ברכת הטל שיהיה לברכה. בסיום תפילת טל, ממשיך שליח הציבור: 'מכלכל חיים', כתר, אתה בחרתנו, ומפני חטאינו… ואת מוספי יום חג המצות הזה נעשה ונקריב וכו'.
נהגו להזכיר בתפילת המוסף של יום טוב את קרבנות מוספי היום מפרשת פנחס: "ובחודש הראשון… והקרבתם"Ž(17).
טעה והזכיר גשם – אם טעה בתפילת המוסף ואמר: 'משיב הרוח ומוריד הגשם' – אינו חוזרŽ(18). אולם אם טעה בשאר ימות החמה, אזי אם נזכר קודם שסיים ברכת 'מחיה המתים'Ž(19), יחזור לתחילת הברכה – 'אתה גבור', ואם נזכר רק לאחר שהתחיל 'אתה קדוש' – חוזר לראש התפילה (20).

ברכת כהנים
כתב הרמ"א: "נהגו בכל מדינות אלו (– בחוץ לארץ), שאין נושאים כפים אלא ביום טוב, משום שאז שרויים בשמחת יום טוב, וטוב לב הוא יברך, מה שאין כן בשאר ימים אפילו בשבתות השנה שטרודים בהרהורים על מחייתם ועל ביטול מלאכתם. ואפילו ביום טוב אין נושאים כפים אלא בתפילת מוסף, שיוצאים אז מבית הכנסת וישמחו בשמחת יום טוב"(21).
ותערב – בארץ ישראל עולים הכהנים לנשיאת כפיים בכל יום.
אכן ברוב תפוצות ישראל בגולה, נוהגים כפסק הרמ"א, שאין עולים לדוכן לנשיאת כפיים, אלא בתפילת מוסף של יום טוב; בשלוש רגלים, בראש השנה וביום הכיפורים. מכאן התפילה המיוחדת: 'ותערב לפניך עתירתנו כעולה וכקרבן' הנאמרת בחזרת הש"ץ, בסוף ברכת העבודה, בעת שהכהנים עולים לדוכן בתפילת מוסף של יום טובŽ(22).
במנין שאין בו כהנים העולים לדוכן, אין אומרים תפילה זוŽ(23).
קידושא רבה – לאחר התפילה מקדשים על היין, ויש הנוהגים לומר מפסוקי המועדים קודם הברכה: "אלה מועדי ה'… וידבר משה את מועדי ה'…". כדי לצאת ידי חובת 'קידוש במקום סעודה', ראוי ליטול ידים לסעודת החג בסמוך לקידוש.
סעודת יום טוב – יש הנוהגים לאכול בסעודה, גם ממאכלי קערת ליל הסדר. בפרט, אם צלו את הזרוע או הביצה בליל יום טוב, שאז יש לזכור לאכלם היום, כדי שלא יהיה 'כין מיום טוב לחול'.

תפלת מנחה – קודם תפלת מנחה אומרים קרבנות, אשרי ובא לציון, ומתפללים שמונה עשרה של יום טוב, כמו בתפלת ערבית ושחרית.

מוצאי יום טוב ראשון
ותן ברכה – במוצאי יו"ט הראשון של פסח מפסיקים לומר 'ותן טל ומטר' בברכת השנים ומתחילים לומר 'ותן ברכה'Ž(24).
קודם תפילת שמונה עשרה יזכור שצריך להוסיף ד' דברים: א; מוריד הטל, ב; אתה חוננתנו, ג; ותן ברכה, ד; יעלה ויבוא. על כן ראוי להתפלל מתוך הסידור כדי שלא יטעה בתפילתו, ויבוא לברך ברכות לבטלה.
קידוש לבנה – השנה חל סוף זמן קידוש לבנה בחצות ליל מוצאי יום טוב (בשעה 12:22 – לפי שעון חורף), על כן אם עדיין לא קידש את הלבנה, יזדרז לקדש עתה(25).

ספירת העומר
במוצאי יום טוב ראשון מיד לאחר צאת הכוכבים, מתחילים לספור ספירת העומר, כנאמר בפסוק: "וספרתם לכם ממחרת השבת … עד ממחרת השבת השביעית תספרו חמישים יום"(26). סופרים ארבעים ותשעה יום, דהיינו שבעה שבועות, וממחרת ביום החמישים הוא חג השבועות.
זמן הספירה – זמן הספירה בתחילת הלילה, מיד לאחר צאת הכוכבים. וראוי להקפיד על כך בייחוד בלילה הראשון לספירה, לפי שנאמר: "שבע שבתות תמימות תהיינה"(27), ואי אפשר למצוא 'תמימות' אלא אם כן מתחילים בספירה מיד בתחילת ליל ט"ז ניסן.
נהגו לספור לאחר תפילת ערבית, קודם עלינו(28). אך יש הנוהגים לספור לאחר עלינו(29), ובסיום 'ריבונו של עולם', אומרים אחריו קדיש נוסף(30).
לא ספר בתחילת הלילה – סופר כל הלילה, עד שיעלה עמוד השחר. אם לא ספר בלילה, סופר ביום בלא ברכה, ובשאר הימים יספור בברכהŽ(31).
איסור מלאכה ואכילה – אסור לאכול או לעשות מלאכה קודם ספירת העומר(32). שעור האכילה האסורה הוא פת יותר מכביצה (57 גרם) ומיני מזונות בשיעור קביעות סעודה, אבל מותר לאכול פת עד כביצה, ומיני מזונות שאינו קובע סעודתו עליהם, ושאר מיני מאכלים בכל שיעור שהואŽ(33).
ברכת הספירה – קודם הספירה מברך אקב"ו 'על ספירת העומר', ואחר כך סופר ואומר: 'היום כך וכך לעומר' או 'בעומר', מקום מקום כמנהגוŽ(34). וצריך לספור במעומד לפי שנאמר(35): "שבעה שבועות תספר לך מהחל חרמש בקמה – אל תקרי בקמה אלא בקומה"Ž(36).
אם שכח לספור יום אחד ממשיך בשאר הימים לספור בלא ברכה (ונכון, שישמע את הברכה מאחר, ויכוון לצאת בברכתו).
נסתפק אם ספר או שנסתפק לו אם טעה במספר, יכול לספור שאר הימים בברכהŽ(37).
נשים – נשים פטורות ממצות ספירת העומר, כיון שהיא מצות עשה שהזמן גרמא, ונשים פטורות מכל מצוות עשה שהזמן גרמא. אם רצו להחמיר על עצמן ולספור ספירת העומר, מותרות לעשות כן.
לדעת מרן ה'בית יוסף', אין הנשים רשאיות לברך על הספירה, [בהתאם למנהג קהילות ספרד, הנהוג בכל מצוות עשה שהזמן גרמא]. למנהג אשכנז יכולות הן אף לברך על ספירה זו. ויש שלא נהגו לברך, מחשש שברוב טרדתן ישכחו לספור יום אחד מהספירה, ונמצא שלא קיימו את המצוה כתיקונה, שהרי צריך לספור 'תמימות' בלא הפסק (ועלולות להגיע לחשש ברכה לבטלה). אבל נשים המתפללות בקביעות תפילת מעריב בכל יום, מברכות על הספירהŽ(38).
טעות בספירה – אם טעה במניין ימי הספירה, צריך לחזור ולברך, אלא אם כן תיקן את טעותו בתוך כדי דיבור מאמירתו הקודמת, דהיינו, שלא שהה זמן שאפשר לומר בו שלוש מילים (שלום עליך רבי) בין ספירתו המוטעית לספירתו הנכונה.
אם בשעת הברכה סבר בטעות שהוא יום פלוני, אך משסיים את הברכה ספר את הספירה הנכונה לאותו יום, יצא ידי חובהŽ(39).
אם נזכר ביום, שטעה במנין הספירה, יחזור ויספור שוב בלי ברכה, ואז יוכל להמשיך לספור בשאר הימים בברכה.
הזכרת יום הספירה בטרם ספר – מי שעדיין לא ספר את ספירת העומר של אותו יום, ונשאל על ידי חבירו מהו מנין הספירה באותו לילה, ישיב לו: 'אתמול היה כך וכך'. לפי שאם יאמר לו היום כך וכך, לא יוכל לחזור ולספור בברכהŽ(40). איסור זה מתחיל החל משקיעת החמה.
אם טעה ואמר לחבירו את הספירה המתאימה לאותו יום, עליו לחזור ולספור באותו יום – אך בלי ברכה.
במיוחד צריך להיזהר בזה בליל ל"ג בעומר, שלא לומר לחבירו מזמן 'בין השמשות' והלאה: 'היום ל"ג בעומר', קודם שיספור.
כל האמור הוא, רק אם השיב לחברו באופן שיוצאים בו ידי חובה. אמנם אם השיב באופן שאין יוצאים בו ידי חובה, כגון: אם לא אמר לו 'היום כך וכך' יכול עדיין לספור בברכה.
אם חבירו שאל אותו לאחר היום השביעי, והזכיר לו רק את מנין הימים ולא את מנין השבועות, י"א שאין זה נחשב לספירה, ויכול לחזור ולספור בברכהŽ(41). וי"א שיצא ידי חובתו, ויחזור ויספור בלא ברכהŽ(42).
כמו כן, אם בעת שהשיב כיוון בפירוש שאינו רוצה לצאת ידי ספירה באמירה זו, גם יכול עדיין לספור בברכה. אך לכתחילה לא ישיב לחברו אלא באחד משני האופנים הראשונים.
סעודת אסתר – כתב בשל"ה הק', דטוב לעשות איזה דבר בסעודה ביום שני של פסח, לזכר סעודת אסתר שהיתה ביום זה שבו נתלה המןŽ(43). נכון ללמוד בענייני העומר, כפי שמצינו אצל מרדכי הצדיק, שלמד עם תלמידיו ביום זה בהלכות העומרŽ(44).

מקורות והערות

1. מגילה דף כג,א, ונפסק כן להלכה ברמ"א סימן תקכט סעיף א.
2. שו"ע הרב שם סעיף ט, משנה ברורה ס"ק יד.
3. נטעי גבריאל ח"ג פרק קה אות א.
4. שו"ע הרב סימן תפח סעיף ב.
5. נטעי גבריאל ח"ג פרק קה אות ד בשם סדר היום.
6. שערי תשובה סימן תפח ס"ק ג, מספר פרי עץ חיים, שער חג השבועות פ"א. וכ"כ בפסקי הסידור להגרש"ז: בשלש רגלים כשחל בחול, יאמר י"ג מדות, רבש"ע.
בספר שולחן הקריאה סימן יז אות א כתב בטעם הדבר, על פי הגמרא בראש השנה דף טז,א, שפסח נידונין על התבואה, בעצרת על פירות האילן ובחג נידונין על המים, לכן אומרים י"ג מדות לעורר רחמים ולזכרנו לטוב – חג המצות להרימב"ל, פרק לח הערה ה.
7. שו"ע הרב סימן תפח סעיף ה, על פי דברי המשנה במסכת מגילה דף לא.
8. והוא מתקנת רבנן סבוראי והגאונים – שו"ע הרב שם סעיף ו.
9. מנהגי וורמישא ס"ק נח.
10. שו"ע או"ח סימן קיד סעיף א, משנה ברורה שם ס"ק ג, שו"ע הרב שם סעיף ב, פסקי הסידור – תפלת שלש רגלים.
11. תשובות הר צבי או"ח חלק א סימן נה, כף החיים סימן קיד ס"ק יד, לוח ארץ ישראל להגרימ"ט.
12. סידור הרב בעל התניא, וכ"ה בסידור יעב"ץ, וכ"כ במ"ב סימן קיד ס"ק ג.
13. רמ"א סימן קיד סעיף ג, והוא כדי שלא יהא נראה כממאנים על הגשמים – קצשו"ע סימן יט סעיף א. וכ"ה מנהג אשכנז, ובכמה מקהילות החסידים. ובמ"ב שם סק"ג כתב, שהרמ"א כתב כן על פי מנהג אשכנז, שאין נוהגין לומר מוריד הטל בימות החמה.
14. ראש השנה דף טז, א.
15. תענית דף ג', א.
16. מחזור המפורש לר' יעקב וינגרטן.
17. רמ"א סימן תפח סעיף ג, שו"ע הרב סעיף ח. ויש שאין אומרים – טור ושו"ע סימן תקצא סעיף ב, לפי שאין רגילים בהם ואתי למיטעי.
18. חיי אדם כלל עד סעיף ג, כף החיים סימן קיד ס"ק כד.
הטעם, כיון שיש מקומות, שעדיין לא הפסיקו לומר 'משיב הרוח ומוריד הגשם', לכן גם אם טעה ולא אמר אין צריך לחזור.
19. שו"ע סימן קיד סעיף ד.
20. לפי שג' ברכות ראשונות חשובות כאחד – שם ובמשנה ברורה ס"ק כאן. ואין צריך לומר: 'ה' שפתי תפתח' – שערי תשובה ס"ק ו, הובא במשנה ברורה שם.
אם נזכר לאחר שאמר ה' ועדיין לא סיים הברכה, יסיים לומר: 'למדני חוקיך' ויחזור לתחילת ברכת 'אתה גבור'.
אם סיים הברכה ועדיין לא התחיל 'אתה קדוש', חוזר לראש התפילה – לבוש סעיף ד, ביאור הלכה ד"ה ואם סיים. ויש הסוברים שחוזר לתחילת ברכת 'אתה גבור' – אליהו רבא ס"ק ו.
המסופק אם אמר 'מוריד הגשם' או 'מוריד הטל' – עד שלושים יום [או תשעים תפילות], דינו כמי שהזכיר 'משיב הרוח ומוריד הגשם', מכאן ואילך דינו כמי שהזכיר 'מוריד הטל' – שו"ע שם סעיף ח.
21. רמ"א סימן קכח סעיף מד.
22. לבוש סימן תפח סעיף ג. ברוקח סימן שכב ובמחזור ויטרי נראה, שאומרים 'ותערב' בכל תפילה.
23. מקור חיים סימן תפח בשם שו"ת מהר"ם מלובלין סימן ל.
24. אין להכריז 'ותן ברכה' משום חשש הפסק – סידור הרב בעל התניא, קצות השולחן סימן כז ס"ק כג, כף החיים סימן רלו ס"ק יז. ועוד, כדי שלא יהא נראה כאילו ממאנים על הגשמים – משנה ברורה סימן תפח ס"ק יב על פי הסכמת הפוסקים.
והוסיף המ"ב, דמכל מקום נכון שהשמש יזכיר בחשאי לרוב הקהל קודם מעריב. או שהשליח ציבור יגביה קולו – כף החיים סימן רלו ס"ק יז.
25. בדיעבד אפשר לקדש הלבנה כל הלילה, דהיינו עד שעה 6:21 לפי שעון אר"י.
קידוש לבנה בליל יום טוב – בחוץ לארץ הוא יום טוב שני, אך בדיעבד אם לא קידש – יקדש עתה – מטה אפרים סימן תרכה סעיף ה, ושם באלף למטה אות ו.
באלף למטה הוסיף שם: שאם לא זרחה הלבנה בתחילת הלילה, טוב להמתין קצת אחר התפילה כי ברוב עם הדרת מלך. אך בליל פסח ששקדו למהר להסדר, אין לעשות כן. אך אפשר דראוי להמתין מעט, כדי שלא יצטרכו להפסיק אח"כ באמצע הסדר.
מן הראוי לציין, שסוף זמן קידוש לבנה נקבע לפי השעה באר"י בכל העולם, ואם כן בארצות אירופה הזמן מוקדם בשעה – שעתיים ובארצות אמריקה יהיה סוף הזמן בליל א' דפסח.
26. ויקרא כג, טו-טז.
27. שם פסוק טו.
28. כי יש להקדים כמה שרק אפשר – משנה ברורה סימן תפט ס"ק ב, וכן נהג הרב בעל התניא – שער הכולל פרק מט אות ז.
29. כדי שלא להפסיק בסדר התפילה – מעשה רב, מנהגי הגר"א אות סט.
30. כן נהוג בכמה מקהילות החסידים.
31. מ"ב סימן תפט ס"ק לד.
32. רמ"א שם סעיף ד.
33. פמ"ג ס"ק יד, ע"פ דברי המחבר בסימן רלב ס"ג וסימן ס"ג.
בנטעי גבריאל ח"ג פכ"ו הערה ח, מביא שבפולין היו חסידים שנהגו שלא לשתות אפילו מים משקיעת החמה עד לאחר שספרו את העומר, אמנם לא נהגו כן כשישבו בחבורה.
ושם בסעיף ה הביא שיטות המחמירים, שלאחר שהגיע זמנו לא מועיל קריאת השמש. אמנם דעת ה'אגרות משה' בח"ד סי' צט, שאין להחמיר בספירה יותר בק"ש, בפרט ברגיל להתפלל בבית הכנסת.
ובהערה ז מבאר ה'נטעי גבריאל' דעת המחמירים בספירה, לפי שמצות הספירה בתחילת הלילה כדי שיהיו תמימות, לכן החמירו יותר, ומסכם שם, שנראה ששומר מיוחד כן מהני. (אמנם יש שהחמירו שלא לאכול אפילו במעמיד שומר.)
34. הט"ז בסימן תפט ס"ק ג כתב לומר בעומר, והיינו במנין ימי קרבן העומר שאמורים להביא ממחרת.
אמנם ברוב נוסחאות הישנות הנוסח הוא לעומר, כפי שמבואר בראשונים: תשובות הרשב"א ח"א סימן תנז, בר"ן פסחים דף כח ובבית יוסף. ופירוש לעומר הוא, ליום שהקריבו בו את העומר, מה שאין כן 'בעומר', מתפרש שכאילו עכשיו הוא זמן הקרבת העומר, ובאמת אינו אלא ביום ט"ז בניסן. וכתב בשערי תשובה סימן תפח שכ"ה גם על פי האר"י – חג המצות לרימב"ל פרק מט הערה לד.
35. דברים טז, א.
36. שו"ע סימן סעיף א, רא"ש סוף פסחים
37. שם סעיף ח, ובמשנה ברורה ס"ק לח.
38. הליכות בת ישראל פרק כ"ד ס"ב.
39. שו"ע סימן תפט סעיף ו.
40. שם סעיף ד.
41. א"ר סי' תפט ס"ק יד, משנה ברורה שם ס"ק כב בשם הרבה אחרונים.
42. דעת תורה סימן תפט סעיף ד, כף החיים שם ס"ק נה. ועי' בשער הציון אות כח, שרצה לחלק בין סוף שבוע לספירה שאז ספירת השבועות מעכב, ולכן אם אמר לו רק מנין הימים לא יצא ויכול לחזור ולספור בברכה, לבין שאר הימים, שאז ספירת השבועות רק ממנהגא, שאז אפשר שיצא ויחזור לספור בלי ברכה.
43. מג"א סי' תצ, שו"ע הרב שם סעיף ב.
44. סידור רבי יעקב עמדין.