"שֹׁפְטִים וְשֹׁטְרִים תִּתֶּן לְךָ" (דברים ט"ז, י"ח)
פעם הגיע אל רבינו תלמיד חכם מסוים, אשר נוהג היה לנסוע לחו"ל מפעם בפעם, בכדי לגייס כספים לטובת מוסד אשר הוא עומד בראשו, ושאלתו בפיו: היות וכעת הוא צריך להשיא את ביתו- האם מותר לו לקחת אחוזים מהתרומות, אשר הוא מגייס לטובת המוסד, כפי הנהוג בין השדרי"ם, או שמא אין זה מן הראוי שישליך את יהבו על דרך זו, המצמצמת לכאורה את כספי ההקדש, ומוטב שיבטח בקדוש ברוך הוא שישלח לו את עזרתו ממקום אחר?
תשובתו של רבינו היתה חיובית באופן חד משמעי. הוא אמנם סייג את דבריו והבהיר, כי אין כוונתו להתיר הפרשת ארבעים ותשע אחוזים מסכום התרומות לכיסו של המשולח… אולם סכום הגיוני של אחוזים- מותר בהחלט לקחת, ואף חובת השתדלות מחייבת את האדם לעשות זאת- בכדי שיוכל להשיא את צאצאיו בכבוד!
הרי לנו הנחיה ברורה: אמנם בודאי כוונותיו של אותו מרביץ תורה היו טהורות, אולם לגופו של ענין סבר רבינו כי אין בכך כדי לפטור אותו מחובת ההשתדלות בהשאת צאצאיו… אם נחוץ לו הכסף- הרי שעליו לקחתו, וכל שיקול שהוא, טהור ככל שיהיה- אינו יכול לעמוד במקרה מעין זה!
ואגב, אם עסקנו בנושא הנסיעות לחוץ לארץ לצורך גיוס כסף למוסדות התורה- הרי שכאן המקום לציין, כי רבינו סבר שגדרי ההשתדלות מחייבים כל ראש מוסד לצאת ולגייס כספים מעבר לים, בכדי שיוכל לקיים ולהחזיק את מוסדותיו, כאשר ל'בטחון' בנושא זה- אין כל מקום, וזאת משני טעמים:
האחד, משום שלא שייך ביטחון בנוגע לאחרים, והחזקת מוסד הרי כרוכה בתשלום משכורות לעובדים, ואספקת מזון לשוהים בין כתליו. ואילו הטעם השני הינו, משום שברוחניות אין שייך מקום להסתמך על 'ביטחון'… ברוחניות צריך האדם לעשות כל שביכולתו בכדי להרבות תורה, ואין הוא יכול לפטור את עצמו בטענה כי הינו בוטח בה' שיעשה את שלו…
דוגמא לדבר היה רבינו מביא מכל גדולי הדורות, אשר נטלו לא אחת את מקל הנדודים בידם, ויצאו למסעות נדודים מעבר לים- בכדי להחזיק את ישיבתם, כאשר מסעות אלו נמשכים לעיתים חודשים ארוכים. "אין ספק בכך שאותם גדולי תורה היו 'בעלי בטחון' במלוא מובן המילה, אולם למרות זאת- הם לא סברו כי די בבטחונם בכדי לפוטרם מלעשות כל אשר לאל ידם, בכדי להחזיק את מוסדותיהם להגדיל תורה ולהאדירה!"
הפירוש שלא הודפס
ועוד היה מוסיף רבינו בשם דודו, מרן הגאון רבי איסר זלמן מלצר זצ"ל, שסיפר כי בטרם ניגש מרן ה'חפץ חיים' זצ"ל לחבר את ספרו הנודע, ה'משנה ברורה' על שולחן ערוך 'אורח חיים', היה בדעתו לחבר פירוש על הירושלמי, כאשר יכולים אנו להניח בנקל, כי חיבור מעין זה בודאי היה מאיר את עיניהם של ישראל, בסוגיות העמוקות והסתומות שבתלמודא דבני מערבא, שהרי הסיבה העיקרית לכך שלימודו של התלמוד הזה אינו נפוץ כיום, הינה מחמת שטרם נערך עליו פירוש בהיר אשר יהא בו כדי לסבר את אזנם של אנשים מן השורה כמונו…
אכן, בסופו של דבר, כידוע, לא יצאה התוכנית אל הפועל…על שום מה ולמה? פשוט מאוד…
בתבונתו הבין הכהן הגדול מראדין, כי לא רבים יקפצו על חיבור מעין זה, העוסק בתלמוד שאינו נחלת הכל… מעתה, הוא חושש כי מי שיעסוק בהדפסתו ובהוצאתו של חיבור זה- עלול לפשוט את הרגל, וסבר כי אין זה נכון לצאת למשימה, ולו תהא חשובה מאין כמותה- במקום בו ישנו חשש כי הספר לא יהיה בר קיום מבחינה כלכלית!
ואכן, ראייתו של ה'חפץ חיים' למרחוק – הוכיחה את עצמה ברבות השנים… לימים, חיבר הרידב"ז זצ"ל מסלוצק חיבור על הירושלמי, כאשר מדפיס כלשהו מקבל על עצמו את המלאכה, אולם בסופו של דבר- פשט את הרגל וברח מפני נושיו, אחר שהתברר לו כי הביקוש הזעום אינו מאפשר לכסות את ההוצאות הרבות…
ואגב, כאשר היה רבינו מביא את המעשה הזה – היה מוסיף ולמד ממנו אודות צדקותו של רבינו החפץ חיים… שכן הנה, על אף התועלת הרוחנית שיכול היה החפץ חיים עצמו להפיק מיישום הרעיון, ולמרות השאיפות הרוחניות הכבירות שהיו תלויות בו, באשר אין לשער את זכותו של מי שהיה מעמיד ומקיים את לימוד הירושלמי על מכונו- החליט הכהן הגדול לגנוז את הרעיון כולו, וזאת בשל חששו מפני פגיעה כלכלית שעשויה להיגרם לאחר אם יצא הרעיון אל הפועל…
גם כאשר ניסו לטעון באוזניו של ה'חפץ חיים', ולהסביר כי גם אם יפשוט אי מי את הרגל בשל השקעתו בפרוייקט כה חשוב- אין ספק כי ישראל קדושים יעמדו לימינו ויסייעוהו, לא השתכנע ה'חפץ חיים'… "אין זו חכמה להיות צדיק על חשבון אחרים!"- הבהיר נחרצות…
וזה המקום להזכיר, כי גם ברבינו עצמו הוה עובדא מעין זה… היה זה לאחר פטירת הגאון הנודע רבי משה סוקולבסקי, בעל ה'אמרי משה', שהיה ראש ישיבת 'תורת חסד' שבבריסק- כאשר מרן הגרי"ז ביקש להפקיד בידי רבינו את ראשות הישיבה המעטירה, אולם מאחר ולא היה לישיבה בסיס כלכלי איתן שיאפשר את החזקתה- סירב רבינו להצעה, ונמנע מלקבל על עצמו את התפקיד הנכבד!
הרי לנו, כי אין ליטול סיכונים חסרי אחריות, ואין לפעול אפילו במילי דשמיא- בטרם ברור כיצד ניתן יהיה להחזיק מעמד מבחינה כלכלית. אם נפעל לאור הדברים הללו, לאור ההוראה הברורה הזו מבית מדרשו של רבינו- אין ספק כי קשיים כלכליים רבים לא יצוצו מלכתחילה, והצורך להתמודד עמהם בשלב מאוחר יותר- יחסך מטבע הדברים…
ואמנם, כאשר הציגו מנהליו של מכון תורני מסויים, תכנית מסודרת ונרחבת לפרויקט גדול וחשוב- התעלם רבינו מהתוצאות הברוכות שעשויות היו להיות לפרויקט, או מגודל הזכות הכרוכה בו, וביקש לברר בראש ובראשונה כיצד בדעתם של המנהלים להתמודד עם הפן הכלכלי: "האם אתם ערוכים מבחינה פיננסית לפרויקט מעין זה? האם ערכתם חשבון הוצאות משוערות בצורה מסודרת?" – ברר רבינו, ומשהשיבו מנהלי המכון בשלילה, תוך שהם תולים את יהבם באביהם שבשמים – נענה רבינו והבהיר: "סבורני שהחפץ חיים לא היה נוהג כך!", ובזה סתם את הגולל על הפרויקט כולו…
('אורחות החיים' ממרן הגרא"מ שך זצוק"ל)