אי אפשר שלא להצטמרר ולהיאחז פחד ובעתה כששומעים את הקללות הנוראיות הכתובות בפרשת 'בחוקותי'. לא בכדי נהגו בכל קהילות ישראל שה'בעל קורא' ממעך את קולו בקריאת הפסוקים הללו, ואף הונהג שלא לקרוא לאחד מן הקהל לעלות, אלא ה'בעל קורא' בעצמו מברך וקורא, ובכמה קהילות אפילו אומרים "יעמוד מי שירצה", ולא קוראים בשמו של ה'בעל קורא'.
ובכל זאת, ידוע ומפורסם שצדיקי עולם מצוקי ארץ העידו שהקללות הללו הן בעצם ברכות במסווה של קללות, ומי שעיניו בראשו ויודע לחבר כל עניין לשורשו, מגלה רב טוב הצפון בברכות אלו.
וכעין זה איתא בגמרא, על אביי ורבא שבאו שניהם לפתור חלומותיהם אצל בר הדיא, לאביי שנתן לו שכר פתר אותם לטובה, ולרבא פתר לרעה משום שלא שילם לו ממון, ושם מביאה הגמרא כמה וכמה פסוקים מפרשת התוכחה שנפתרו לאביי לטובה.
כמו כן אומרים משמו של הרה"ק ה'אמרי חיים' מויזניץ זצוק"ל, שהיה מפרש את הפסוק "שורך טבוח לעיניך ולא תאכל", שהיהודי רואה את הבשר מונח על צלחתו ואינו מספיק לאכול ממנו כי הוא חייב לקום ולהספיק להגיע ל'טיש' בזמן…
ועל פי הרעיון הזה שמעתי ממורי ורבי, מרן אדמו"ר מ'חוג חתם סופר' שליט"א, על מה שאמר רבי שמעון בר יוחאי "יכול אני לפטור את כל העולם כולו מן הדין". והרי אם יש דין, ויש גזירה, איך יכול רבי שמעון לפטור אותה?
אלא התשובה היא, אמר מורי ורבי, שדווקא רבי שמעון בר יוחאי ששבילי דשמיא נהירין לו, ושיודע כל דבר מהו שורשו, הוא הרי רואה כל צרה וכל גזירה רעה משורשה, ובשורש של הדברים הרי הכל זה רחמים וחסדים פשוטים, ואם כן יכול רבי שמעון לפטור את העולם מן הדין, כשהוא מעלה את הדברים לשורשם, ומחזיר אותם למקומם הנכון.
ואפשר להמשיל את הדברים למשקה משובח האצור בתוך בקבוק חתום, והאדם מוזג ממנו לכלי דרך צינור מלוכלך, בוודאי שהמשקה יתקלקל ויתלכלך, אבל זה לא מעיד על טיב המשקה ואיכותו, כי הקלקול בא מהצינור ואינו במשקה עצמו.
כך גם הקדוש ברוך הוא מוריד לנו שפע של טובה וברכה מהשמים, אבל אם אנחנו מקבלים אותו עם כלים פגומים ומלוכלכים, אם אנחנו מעוותים ומטנפים את הצינורות שדרכם יורד השפע, התוצאה היא שאנחנו מקבלים חס ושלום קללות, ואם כן העבודה שלנו צריכה להיות לנקות את הכלים ואת הצינורות, ולתקן את מה שקלקלנו, על ידי תשובה ומעשים טובים.