את המעשה דלהלן שיגר אלינו הרה"ג ר' ישראל חיים בלומנטל שליט"א, מגיד שיעור בכולל יד מרדכי בשכונת הר נוף בירושלים, ואנו מעתיקים את דבריו ככתבם וכלשונם.
לפני כמה שנים פנה אחד השכנים שלי לרופא בגלל בעיית פטריות ברגליו. הרופא אמר לו: "זה בגלל שאתה הולך למקווה"… הלה, שהיה יהודי בעל אמצעים, החליט לבנות לעצמו מקווה פרטי. הוא הזמין רב פוסק הלכה ובהתייעצות רציפה איתו הוקם ונבנה המקווה בשעטומו"צ. אחר כמה שנים הלה עבר דירה, ואדם אחר רכש את הדירה ואת המקווה.
עד כאן ההקדמה, ומכאן מתחיל סיפורנו:
לפני כשנתיים הגיע אלי בנו של הגאון רבי משה שטרנבוך שליט"א וביקש ממני שאדבר עם שכני בעל המקווה שיאפשר לאביו הגאון שליט"א לטבול שם מדי ערב שבת ויו"ט. בעל המקווה הסכים כמובן בשמחה, ומאז הרב מגיע מדי ערב שבת ויו"ט לטבול אצלנו.
אך דא עקא – המקווה נמצא בקומה אחת מתחת פני האדמה וצריך לרדת לשם כ-30 מדרגות, והרב לרוב חולשתו אינו יכול לרדת במדרגות. לכן נכדו מגיע לפניו, תופס עבורו את המעלית, והרב יורד במעלית לקומת המקווה.
בערב חג הסוכות תש"פ, הרחתי ריח חריף של גומי שרוף בחדר המדרגות. קראתי לידידי שהוא ראש ועד הבית אצלנו, ויחדיו בדקנו מהיכן מגיע הריח החריף. למרבה הצער, התברר שהריח מגיע מחדר הבקרה בו נמצאת מערכת ההפעלה של המעלית. מכיון שחששנו מאוד מפני הסכנה שבדבר, ניתק ראש ועד הבית את המעלית ותלה פתק בכניסה לבניין שהמעלית אינה פועלת.
כל זה היה בשעה 13.45 בערב חג הסוכות. מכיון שהגר"מ שטרנבוך עדיין לא הגיע לטבול באותו יום, צלצלתי מיד לביתו להודיע לבני הבית שלא יביאוהו כי המעלית מקולקלת.
לאחרי שתי דקות מתקשר אלי נכדו בחזרה ואומר: "הרב החליט שהוא כן מגיע וטובל, כי זה ערב יו"ט, והוא יעשה מאמץ לעלות ולרדת את המדרגות.
בשעה 14.00 הוא אכן הגיע ברכבו עם הרב, והנה להפתעתי, בדיוק באותו רגע הגיע רכב, מתוכו יצא אדם שהציג עצמו ואמר לי: "אני מחברת המעליות, קבלתי קריאה לתיקון המעלית בבניינכם". [מאוחר יותר הוברר לי, שאכן אחד השכנים דיווח לחברה שהמעלית מושבתת, אך לא העלה על דעתו שטכנאי החברה יגיע בשעה כזו, שאיננה כלולה בשעות העבודה הרשמיות של המשרד. גם אם מגיעים, הם מבקשים מחיר יקר של "תעריף 2"].
הפניתי אותו לראש ועד הבית, והוא הראה לו את חדר המעלית הנ"ל. הטכנאי ירד, אחרי דקה חזר ואמר: "זה רק פיוז אחד. החלפתי אותו והכל בסדר"… הוא לא ביקש אפילו שקל אחד.
במשך כל אותו זמן, הרב שטרנבוך יצא מן הרכב והתקדם לאיטו עם נכדו לכיוון הבניין שלנו. כאשר הוא נכנס לבניין, המעלית כבר פעלה…
אבל זו רק ההתחלה…
הרב יצא מהמקווה כעבור מחצית השעה, עלה חזרה במעלית ויצא לרכב שהחזירו לביתו. כעבור מספר דקות רציתי לעלות לאחת הקומות העליונות בבניין. הזמנתי את המעלית, ולתדהמתי היא נתקעה ולא פעלה…!
העולם משועבד ללומדי התורה! לכבוד הרב – המעלית פעלה, וכששב לביתו המעלית חזרה להיות מושבתת.
וזה עוד לא הכל… כעבור שעה הגיע הרה"ג רבי נטע שילר שליט"א לבניין שלנו על מנת לשהות ביו"ט אצל אחד מבני משפחתו המתגורר בבנייננו. כשהוא הגיע, המעלית חזרה לפעול והוא עלה לקומה המבוקשת. לאחר מספר דקות שוב המעלית הפכה להיות מושבתת…
אך לקח נוסף יש כאן: כאשר אדם מוכן לעשות כל מאמץ ולמסור נפש עבור קיום מצווה – אזי משמים יסייעו בעדו לקיים את המצווה. מסופר על הגאון רבי חיים שטיין זצ"ל ראש ישיבת טלז בארה"ב, שבשעת המלחמה הדליק בכל ערב נרות חנוכה, ולילה אחד נאלץ לברוח ברכבת, והנסיעה התארכה. הרב היה מודאג שלא יצליח להדליק בלילה זה את נרות החנוכה, בפרט שהיה זה הלילה האחרון בו מדליקים את כל שמונת הנרות.
לפתע, בתוך הדוחק והצפיפות שהיו ברכבת, ניגש אליו גוי זר ושאלו: "האם אתה זקוק לנרות?" והושיט לו חינם אין כסף חבילה עם שמונה נרות… תלמידיו ברבות הימים אמרו שכנראה היה זה אליהו הנביא… לימים פגש אותו הגה"צ רבי יצחק ארלנגר שליט"א ושאלו האם הסיפור היה אמיתי.
ענה הרב: "אכן כן, אך לא היה זה אליהו הנביא, אלא דע לך – מי שמתאמץ למען קיום מצוה, משמים יסייעו לו בקיומה!"