בהעלותך את הנרות אל מול פני המנורה
ברש"י למה נסמכה פרשת המנורה לפרשת הנשיאים לפי שכשראה אהרן חנוכת הנשיאים חלשה דעתו שלא היה עמהם בחנוכה וכו' אמר לו הקב"ה חייך 'שלך גדולה משלהם' שאתה מדליק ומטיב הנרות. ומקורו בדברי המדרש (רבה טז. תנחומא ה).
קראקא, עיר ואם בישראל, בשלהי יומי דקייטא שנת תרע"ה בסמטאותיה הישנות של הרובע היהודי. בני העיר מתהלכים כסהרורים, ותהום כל העיר. בכל זווית מבכים את האבידה הגדולה שאין לה תמורה עם פטירתו של פרנס התורה רחים מוקיר רבנן ותלמידיהון רודף צדקה וחסד, ר' זונדל ע"ה שהיה טוב לכל ורחמיו על כל אחיו. ר' זונדל היה ממקימי אהלי התורה בקראקא ומפטרוניהם, ובצדק קנה לו בחייו שם משמן טוב.
שני בנים השאיר אחריו ר' זונדל. הבכור, תורתו אומנתו. לא פסיק פומיה מגירסא ובתורתו יהגה יומם ולילה בר אוריין ובר אורייתא, והשני, תפס אומנות אביו בידיו ושקע בעסקי המשק, בגידול פרות וחליבתן, ובזריעת קש וחציר וקצירתם, כשראשו ורובו טמונים בהררי השחת. כאשר פתחו האחים את הצוואה נחשכו עיניו וליבו של אותו אח הבן-תורה. בראותו שאביו ר' זונדל ע"ה הוריש בצוואתו את עושרו הרב בהם אחוזות פאר ורפתות בקר ובהמות שדי וכל אשר בהם לאחיו הצעיר עובד האדמה הבקיא בכגון דא, ואילו לו האח הבכור הותיר לפליטה את בית אוצר הספרים הכולל בתוכו ספרייה תורני פרטית ואוצר ספרים כללי לטובת בני העיר לאלו שחשקו נפשם בתורת משה. הבן הבכור שהכיר בטיב אביו, תמה תמיהה כפולה ומכופלת הזו תורה וזו שכרה ?!, הרי כל ימיו אשר חי היה מחשיב ומוקיר רבנן בכדי להגדיל תורה ולהאדירה, ועתה ציווה לנו איפכא, אתמהה. מי כמוהו ידע והעריך את ה'יששכר' על פני ה'זבולון', ועתה העדיף להעניק לאחיו העם-הארץ את רוב עשרו ואילו להעוסק בתורה לא הותיר ולא כלום.
אולם, לולי תורתך שעשועי אז אבדתי בעניי, כאשר נכנס הבן לאוצר הספרים וראה את אשר לפניו מדפים עמוסים גדושי כתבי הקודש וספרים בכל המקצועות, התמלאו ריאותיו בהבל יינה של תורה שהפיג ממנו את צערו והשכיח את שהעיק עליו. הוא שבע עין מעצם ראות את ים התלמוד הפרוס לפניו, הבבלי והירושלמי ספרא ספרי וד' חלקי שולחן ערוך לפניו כשולחן הערוך. אולם מה גדלה תמיהתו כשהבחין מיד בתוך שורות הספרים בחסרונו הבולט של כרך הראשון של סדרת הבבלי מסכת ברכות דפוס וילנא מהדורה ראשונה שיצא לאור אך לפני כשלושים וחמש שנה קודם, הוא הסיק מניה והבין כי דברים בגו, הלא מימים ימימה למד יחד הוא ואביו בכרך זה, ואיו, למה נפקד מקומו. מיד החל לחפש בחורין ובסדקין ולפליאתו מצא את אבדתו מוחבאת בסתר בתוך מגירה נסתרת, שם שוכן אחר כבוד במקום שאינו שלו. שמחתו בוטלה בשישים בתמיהתו שהתעצמה וגברה שבעתיים – מה לה לתורה שמונחת בקרן זווית מוחבאת מעין אדם באין רואים עמוק בתוך מגירת סתרים. בהדרת קודש הוציאה באהבה וביראה, ובחרדת קדושה הניחה על השולחן פתח אותה בחביבות יתירה וכמעט שלא אחזו עלפון כשגילה למולו את כתב יד אביו המנוח ז"ל המתגלגל עלי שורות הגיליון שלפניו. ברטט ובזיע קרא את דברי אביו בזה הלשון: לבני יקירי חמדת לבבי הבוחר בחיי עולם חיי התורה, אמנם הורשתי לאחיך את כל נכסיי ולך איפה השארתי אך את בית האוצר, מעט הכמות ורב האיכות… אמנם דע לך בני, 'שלך גדולה משלהם', ושכרך הרבה מאוד, גש לאלתר לפקיד הבנק המרכזי והצג בפניו את מכתבי המצורף בזה והוא יגיד לך כדת מה לעשות, לטוב לך כל הימים. זונדל אביך.
אחר התאוששות ניגש בסקרנות רבה לנציג הבנק הציג את אשר הציג ומיד קד לו הפקיד בשמחה ובישר לו על העושר הגדול שהוריש לו אביו – אוצר עצום, הגדול ביותר במחוז, של מטילי זהב… שלך גדולה משלהם.
כשהשכיל הַבֵּן להבין שבתורתו זכה גם לגדולה החליט להקים שם לאביו ולהוסיף בתוך בית האוצר שחקוק היה בשם 'חבורה קדושה קובע עתים לתורה' גם חדר גדול אשר ישמש לבית תפילה, ומאז והיה כל מבקש את ה' יקבע בה עיתים הן לתורה והן לתפילה. עד היום, מאה וחמש שנים מאז ניתן עדיין לראות בקראקא את בניין האוצר שעדיין מתנוסס לתפארה, וחרוטה כעטרה בראשה כיתוב נושן: ח"ק קובע עיתים לתורה.
אציין כי בעת שהותי כפעם בפעם בקראקא לצורך פיקוחי על מערכת הכשרות, נכספה וגם כלתה נפשי להיכנס לחצרות ה' של אותו אוצר הקודש ולקבוע בה עיתים לתורה, אולם מה מאוד כאבה נפשי בראותי ששועלים הילכו בה ונחלתנו נהפכה לזרים, ובתינו נהפכה לבתי מגורים לנכרים, סגורה ומסוגרת.
תורה ואמונה
הרמב"ן בפרשתן מקשה על דברי רש"י בהם פתחנו, שחלשה דעתו של אהרן שלא היה בחנוכת הנשיאים אמר לו הקב"ה, חייך, שלך גדולה משלהם שאתה מדליק ומטיב הנרות, ולכאורה, הרי בעבודת המשכן היו לאהרן עוד עבודות שהיה מצווה בו יתר על הנשיאים דוגמת הקטורת ומנחות ועבודת יוהכ"פ וא"כ למה נחמו הקב"ה בנרות דייקא. גם יש להוסיף על קושייתו, מה שאמר לו שלך גדול"ה משלהם במה גדולה הדלקת הנרות מהקרבת הקרבנות.
אלא יש לומר ולתרץ שמצינו במנורה מעלה יתירה שהייתה טמונה בה. דהנה ידוע שמנורה מרומז לתורה דכתיב (משלי ו כג) כי נר מצווה ותורה אור, ומטעם זה הרגיל בנר הויין ליה בנים תלמידי חכמים. כך גם ז' קנים שבמנורה מרומזים לתורה ע"ש חצבה עמודיה שבעה (שם ט א), שהוא התורה שיש בה ז' ספרים (חומש במדבר מחולקת לשלשה ספרים עד ויהי בנסוע. ויהי בנסוע. ומשם ואילך. רש"י וילקוט שמעוני שם, ויסוד דבריהם בגמ' שבת). וששנינו במשנה (פאה א א) ותלמוד תורה כנגד כולם ששקולה לימוד התורה נגד כל שאר התרי"ג מצוות, אם כן הוא הדין נרות המנורה הרומזים לתורה ג"כ גדולים משאר כל המצוות וקרבנות הנשיאים ביניהם. ולכן לזאת הייתה נחמתו של אהרן בנרות דייקא שבדין הוא ששלך גדולה משלהם.
מה גם הרי מקרא מפורשת הוא חשובת התורה לעומת עבודת הקרבנות כלשון הכתוב (שמואל-א טו כב) החפץ לה' בעלות וזבחים כשמע בקול ה' הנה שמע מזבח טוב להקשיב מחלב אילים. הרי שהתורה ובתוכה המנורה הרומזת לה חשובים טפי מהקרבת עולות וזבחים, ויש בה נחמה נכונה על חסרון הקרבנות בחנוכת המזבח. מה גם שהרי 'אין נחמה כנחמת התורה' שעליה הכתוב אומר (תהילים יט) שהוא משיבת נפש, והיא הנחמה האמתית.
עוד י"ל שמצאנו מטמון נוסף הטמון בתוך המנורה הוא האמונה בה' – אורו של עולם, וכדאמרו (שבת כ"ב ב) מתיב רב ששת וכי לאורה הוא צריך והלא כל ארבעים שנה שהלכו בני ישראל במדבר לא הלכו אלא לאורו, אלא עדות היא לבאי עולם שהשכינה שורה בישראל, בכל מצב ובכל עת עדות היא לישראל שבוודאי גם שם נמצא הקב"ה ומאיר לעולם כולו וליושביו במידת הרחמים וה' אור לי.
האמונה היא יסוד לכל התורה כולה, ושקולה מצוות אמונה כנגד כל התורה וכדאמרו (מכות כד.) בא חבקוק והעמידה על אחת 'וצדיק באמונתו יחיה', ולכן הוא יסוד הכל 'ואמונה כל זאת וקיים עלינו כי הוא ה' אלוקנו' ומבעלדי האמונה אין לנו תקומה. ומבהילים המה דברי הרמב"ם בזה, וז"ל (פי' המשניות ברכות ט א): 'יקר בעיני ללמדך עיקרי הדת והאמונה יותר מכל אשר אלמדהו' עכ"ל. הנשר הגדול, הרמב"ם ז"ל, ראשון לראשונים ממסדרי ההלכות והמשנה, מאור הדורות המלמד לעמו ישראל תורה ומצוות ביד"ו החזקה בספרו משנה תורה בספר המצוות ובשאר חיבוריו המהווים יסוד לכל בר בי רב להיכנס לשערי ההוראה, אומר בבהירות שללמד דברי אמונה – יקר לו יותר מכל אשר אלמדהו, יותר מכל תרי"ג המצוות, במאות פרקי ספריו, באלפי חידושיו ובעשרות אלפי הלכותיו ונושאי כליהם המרובים, דקדוקי תג ותג ותילי תילים של דינים והלכותיהם, ועל כל אלו גוברת האמונה ויקרה היא מהם. נוראות.
ללמדך מעלת האמונה שהיא יסוד הכל ותכלית הכל.
ואי לכך בדין הוא 'ששלך גדולה משלהם' כיוון שהמנורה רומזת לאותה אמונה החשובה מכל, ולכן נחמו השי"ת בתורה ואמונה, מכיוון שהם גדולים מכולן.
ובאמת הני תרי מילי מעלייתא התורה והאמונה הרמוזים במנורה הינם כתרי רעין דלא מתפרשין ויחדיו יהיו תמים. וכמובא בספה"ק דהא בהא תליא דעל ידי לימוד התורה זוכה האדם לאמונה בה' שהמאור שבה שמחזירו למוטב לראות באור ה', וכך גם להיפך כפי גודל אמונתו בנותן התורה כך יתרבה תורתו ומאי טעמא 'אנכי' ו'לא יהיה לך' מפי הגבורה שמענום כיוון שלא שייך שיזכה האדם לתורה מבלעדי אמונה באנכי ה' וכן להיפך לכן נאמרו שניהם מפי הגבורה, ולא בכדי מרומזים הני תרי יחד במנורה שהרי וילכו שניהם יחדיו, ולכן נחמו בנרות שיש בהם אלו השנים. והוא זה שאמר רב נחמן בר יצחק (שבת סא.) ירא שמים יוצא ידי שניהם, וזהו אהרן שהיה מקיים שניהם כאחת בעת הדלקת הנרות.
וזה היה עבודת אהרן הכהן בהעלתו את הנרות היה מטיב ומדליק עמהם גם את לבות בני ישראל לאביהם שבשמים באמונת ה' טהורה ואור התורה גם יחד עד שיהיו שלהבות ישראל עולים מאליהם לעבודת הבורא ברוך הוא, באור המנורה היה אהרן הכהן הגדול מאיר לארץ ולדרים עליה באמונה ובתורה ובהם היה מטיב את הנרות – נשמות בני ישראל 'נר ה' נשמת אדם', הזריח בהם אורה ותורה שיהו מאירים אל מול פני המנורה הטהורה דא היא אורו של עולם בלבבות בוערים באש קודש.
ובזה יש להוסיף עוד ולפרש את מה שאמר לו ה' חיי"ך שלך גדולה משלהם, היינו שהדבר הזה של 'תורה ואמונה' צריך להיות יסוד גדול שבו יתחזק האדם בכל ימי חייו, ומבלעדי זאת חייו אינם חיים.
(נעתק משיחה של גאב"ד חרדים)