הרה"ג אשר קובלסקי שליט"א
"בְּךָ יְבָרֵךְ יִשְׂרָאֵל… כְּאֶפְרַיִם וְכִמְנַשֶּׁה…" (בראשית מ"ח, כ')
כל אחד מאתנו, בכל זמן נתון, שואף ורוצה להצליח ומשקיע מחשבה רבה בשאלה הנצחית והרת הגורל: איך מצליחים? כל אדם חפץ להצליח בדברים החשובים עבורו, אך כולם כאחד שווים ברצון לגלות את הסוד ולפצח את הנוסחה, איך מגיעים לאותה הצלחה נכספת. מאמנים אישיים, מומחים גדולים ובתי ספר, עוסקים בפתרון השאלה הזו, והגשת הפתרון לציבור הרחב. כל אחד מהם בדרכו, אך הצד השווה שבכולם הוא הקביעה: צריך לשאוף ליעד ברור, להציב מטרה ברורה! 'כדי להגיע להצלחה בכל תחומי החיים', יאמר כל מאמן מתחיל, 'קודם כל תאמר: לאן אתה רוצה להגיע? מה היעד הסופי? מה השאיפות שלך בחיים? תגדיר את המטרה. בלי זה אי אפשר להצליח בכלום!'.
בואו נחשוב עד כמה נוכל להשתמש בכלי העצום הזה, גם לחיים האמתיים, לעולם הרוחני שלנו, וכמה נוכל להתקדם בעזרתו? בפרשת שבוע זה, אנו מגלים את הדרך המקורית והמעניינת בה בחר יעקב אבינו לברך את נכדיו: יעקב מברך את בני יוסף במילים 'ישימך אלוקים כאפרים וכמנשה' – שפשוטו של מקרא הכוונה היא כי כל יהודי יברך שבניו יגדלו ויצליחו כמו אפרים ומנשה. אך בהתבוננות נוספת, הבה נחשוב: הרי יעקב יכול היה לברכם שיגדלו ויצמחו לענקי הרוח וגדולי הדור, שיזכו להגיע לדרגות גבוהות ונאצלות, שיצליחו להשיג את כל מה שירצו? מדוע הוא בוחר להזכיר את שמותיהם, להעמידם כמופת ודוגמא?
כי מעבר לברכה, טומן יעקב בדבריו גם מסר, הדרכה לחיים לצאצאיו כולם: כדי להגיע רחוק במעלות התורה והיראה, כדי להתפתח לרמות הגבוהות של עובדי השם ויראי אלוקים, קיבעו לכם 'יעד' להגיע לאנשי הדוגמא שאני מציב בפניכם, הלא הם אפרים ומנשה. שאו עיניכם והביטו אל דמויות ההוד כאפרים וכמנשה, ושאפו להגיע אליהם ולקצה דרגתם! כשאדם קובע שאיפה, עליו למדוד את יכולותיו וכליו ולראות מהי הפסגה אליה יוכל להגיע בעזרתם. מעתה, חבל להסתפק בחצי הדרך, אסור להתפשר על טיפוס רק עד למחצית ההר. ההיפך, לקבוע את פסגת יכולותיי כשאיפה הנכספת, ולהגדירה באופן ברור ומדוייק, שאינו ניתן לשינויים!
שאיפה ברורה ומוגדרת היטב, שהדוגמא שלה חיה מול העיניים, יוצרת תמריץ, מאפשרת מדידה כל העת האם אני מתקרב ליעד או מתרחק ממנו, נותנת לנו את הכלים לבדוק עד כמה באמת התקדמנו או שנותרנו תקועים. כאשר היעד ברור, השאיפה מסומנת, המטרה ידועה ומובהקת, הכל הרבה יותר קל!
מסופר על שתי חיות דומות בשמן ושונות כל כך כל באופיין: הצבי המהיר והצב האיטי, שיצאו יחד לחפש מקום לשהות בו, טוב יותר מהיער המוכר להן, מקום מגורים חדש ומעניין… הצב, החליט מיד כי עליו ללכת לכיוון צפון מזרח, כי נראה ששם קצה היער ומתחילים להיראות בתים. ואילו הצבי, החליט לתור אחרי מקום לחנות בו, תוך שהוא מהרהר 'הרי אני מהיר מהצב פי כמה וכמה, בוודאי אמצא מקום טוב וראוי עוד לפניו'…
כמה לא מפתיע – כעבור כמה חודשים כבר היה הצב אורח קבע, בבית מגורים של משפחה אחת בעומק העיר. ואילו הצבי – עד עכשיו הוא עדיין משוטט ביער, הולך כה וכה וחוזר חלילה, מחפש את עצמו…
כי הצבי, עם הכלים המצויינים שניטעו בו – אלו הרגליים הקלות והמהירות הנחפזת, לא השכיל להציב לעצמו יעד ברור. היעד היה מעומעם, קלוש, נתון לכל שינוי. אין פלא כי לא הגיע אליו… לעומתו, הצב, אף שלא היו לו אותם כלים והוא נדרש להליכה ממושכת במשך שעות ארוכות מדי יום, היעד שלו היה ברור, המקום אליו הוא שואף היה נהיר. מה הפלא כי הצליח להגיע, ולהקדים בהרבה את הצבי?
יכול להיות אדם ברוך כשרונות ורב המעלות, אך כל עוד לא הציב לעצמו מטרה ברורה ויעד קבוע – איך יגיע למקום אותו מעולם לא הגדיר? איך יצליח לצמוח, לגדול, להתפתח, כאשר מעולם לא סימן מטרה? לעומתו, יכול להיות אדם בעל כשרון בינוני, איש פשוט נטול תהילה, אך כיוון שקבע לעצמו מטרה ברורה ויעד בחיים – בוא יבוא ברינה לפסגת שאיפותיו בהצלחה! כי כשהיעד ברור, התמונה חיה, השאיפה עומדת מול העיניים – הרבה יותר קל ופשוט, וגם הרבה יותר הגיוני, שההצלחה בוא תבוא!
באיזה גיל התחיל הרב?
את הסיפור הבא סיפר מורי ורבי כ"ק האדמו"ר מנדבורנה זי"ע, שהכיר את בעל המעשה ועקב מקרוב אחרי השתלשלות הסיפור: היהודי נשוא סיפורנו, משמש כיום כרב דגול ומרביץ תורה נערץ. האיש תלמיד חכם בקנה מידה גדול, ורבים נעזרים בו בהבנת תוספות מוקשה ובפתרון שאלות הלכתיות מורכבות. אך הקהל השותה בצמא מדברי תורתו, אינו יכול להעלות בדעתו כי לא כך היה האיש מקדמת דנא…
עד גיל ארבעים, היה היהודי דנן עמל כפיים בעבודתו שעות רבות, ולמעשה במשך היום כולו. בקושי החזיק בקביעות עתים לתורה, אך ראשו ומעייניו נתונים היו בפרנסת משפחתו. בגיל ארבעים, כשחש מיצוי עצמי מהעבודה והייתה לו היכולת הכספית, החליט לפוש מעולם המעשה ולעבור לעסוק בתורה בהתמדה. לא קלה הייתה דרכו במעלה הדרך. הוא חש כרבי עקיבא בשעתו, כשבגיל ארבעים נקלע לראשונה לבית מדרש הומה, בו עסקו צורבים צעירים ממנו בסוגיות התורה בהבנה מקיפה ובידע רב. אמנם הוא ידע לקרוא היטב וגם להבין מעט, אך משפתח את הגמרא וביקש לשקוד על הבנתה – גילה כי נראה ששעריה נותרו סגורים וחתומים בפניו…
הוא קרא את השורות בזו אחר זו, ניסה להיעזר במפרשים, אך העלה חרס בידיו. כל מאמציו עלו בתוהו, הרצון העמוק לשבת וללמוד בהתמדה התנפץ אל סלעי המציאות הקשה, בה הוא מנסה ללמוד שוב ושוב אך אינו מבין דבר וחצי דבר. הוא ניסה שוב, ביקש להיעזר גם בלומדים אחרים, שפך דמעות כמים בתפילה לבורא עולם שיאיר את עיניו בתורתו, אך עם הזמן כמעט והחליט להרים ידיים. אחרי תקופה של התלבטות ארוכה, החליט לתת הזדמנות נוספת. אך את ההזדמנות הזו, כך קבע, הוא הולך לעשות בכלי בו טרם השתמש מעולם…
הוא ישב עם עצמו שעה ארוכה, ובנה לעצמו תוכנית עבודה, רשימת יעדים נוקבת ובלתי מתפשרת: 'אני הולך ללמוד מסכת פלונית בזמן הקרוב, ומיד כשאסיים – אני מסתער גם על מסכת פלונית. בהמשך אני מסיים סדרי נשים נזיקין, ואחר כך עובר ללימוד ההלכה בעמקות'…
למחרת היום שב היהודי לבית המדרש, כשטבלה מסודרת במוחו, ויעד שאפתני מוצב למולו. 'בעוד תקופה אני יודע ש"ס, ויהי מה!', היה ברור לו מעל לכל ספק. זו כבר עובדה בעיניו, צריך רק לפעול למימושה… הרבי, שהיה מודע להתלבטויותיו של האיש, לא הפסיק לעקוב אחריו מרחוק, מבקש ומתעניין לדעת מה עלה בגורלו ומה מעשיו. היה חשוב לו לדעת אם הכלי החדש מוכיח את עצמו.
והוא הוכיח, ועוד איך…
בחלוף השנים, הפך אותו יהודי לתלמיד חכם מופלג, בקי בכל חדרי התורה. איש לא יידע כיצד הגיע למעלה זו, איש גם לא יודע באיזה גיל מאוחר התחיל. מה שברור, שהקביעה החדה על היעד הרצוי, השאיפה העוצמתית שקבעה את המטרה, היא ששינתה את התמונה לחלוטין!
כשסיפר הרבי את הסיפור, הוסיף: "כשיהודי קובע יעד, זה לא רק שהוא זוכה בסייעתא דשמיא למימושו. קביעת היעד מסייעת לו למדוד בכל רגע עד כמה הוא פועל בכיוון הנכון, עד כמה הוא מתקרב או חלילה מתרחק. אך לא זו בלבד – גם הדרך הופכת לאיכותית יותר, מלאה ועוצמתית. כשיהודי לומד כי הוא רוצה לדעת ש"ס, איכות הלימוד מזנקת, הריכוז מתעצם, ההבנה מעמיקה בהרבה. קביעת היעד הופכת כל יעד שאפתני למושג, הופכת את הדרך אליו לפשוטה יותר, איכותית יותר, ומדידה הרבה יותר…".
כדי שלא נופתע מעוצמת הגילוי, הוסיף הרבי והדגים: "ראה נא, אדם עשיר מסוגל לקחת על עצמו סיכונים גדולים ומורכבים, שכוללים לפעמים את הסיכון לאבד את כל הונו, ובכל זאת הוא מסוגל לעשות כך ולקחת על עצמו את הסיכון. סובביו לא מפסיקים להרהר: 'איך הוא מסוגל?! איך הוא יכול לקחת על עצמו סיכון כה גדול?! אני לא הייתי נרדם בלילה כשרובץ עליי עולו של סיכון בסדר גודל כזה…'. ומה התשובה לכך?" הוסיף הרבי בחיוך רחב, "כי אותו עשיר סימן לעצמו יעד, קבע את המטרה. מבחינתו, כבר ברור שהוא הולך על הצעד הזה, כי ברור שהוא הולך להצליח בו ויהי מה! עתה, כל הסיכונים והטיעונים מאבדים מערכם, בשעה שכבר נקבע היעד במסמרות!".
כל שצריך לעשות הוא לשאוף, לקבוע את היעד, להגדיר את המטרה. מפתיע לגלות, שגם בגיל ארבעים השיטה הזו עובדת בהצלחה מלאה, כי קביעת היעד משנה את המציאות, הופכת יהודי שלא הבין שורה לתלמיד חכם מופלג. אז גם אם אנו מבוגרים, ועל אחת כמה וכמה אם אנו צעירים – זה הזמן לקבוע יעד ולסמן את המטרה בעיגול בוהק, למען נגיע אליה בהצלחה ובסייעתא דשמיא!
אגלה לך את סוד ההצלחה!
היה זה בשנת תשכ"ה, בעת שהגאון רבי יוסף שלום אלישיב זצ"ל כבר נודע כגדול בתורה בקנה מידה עולמי, כדיין ופוסק וכדמות מופת. עם תלמידי החכמים הדבקים בו ומתאבקים בעפר רגליו, נמנה הגה"צ רבי שמואל טויסיג זצ"ל, שלא פעם היה בא לביתו לשמוע עצה ותושיה, דברי תורה וחידושים מאירי עיניים.
זמן קצר אחר נישואיו של רבי שמואל, החליט להיכנס לרב אלישיב ולשאול את השאלה המרכזית ביותר בחיים. הוא פנה לענק התורה וביקש עצה לגדול בתורה… הרב אלישיב התכופף לאוזנו של הרב טויסיג ולחש כממתיק סוד: "רוצה עצה לגדול בתורה?". הרב טויסיג האזין בקשב. גדול הדור מגלה את סוד הצמיחה בתורה ומי לא יאזין לכל מילה בקשב רב… "כדי להצליח לגדול בתורה ולעסוק בה בהתמדה, עליך לחשוב כאילו נבחרת להיות רב בקהילה מכובדת, וכיוון שאינך כשיר עדיין – קיבלת שנתיים להתכונן לתפקיד החשוב. איך תנצל את השנתיים האלה?", שאל בחיוך… הרב אלישיב לא המשיך, כי כל מילה נוספת מיותרת. כשהשאיפה ברורה, כשהרצון מקבל פנים, ציור ותמונה מוחשית – ההתמדה בתורה כבר נראית אחרת לגמרי. כי גם יהודי שלומד – לימודו מקבל פנים איכותיות ורציניות הרבה יותר אם יש לו יעד מוגדר, אם הוא שואף להגיע לפסגה…
ואכן, רבי שמואל קיבל את העצה והחל לעסוק בתורה בהתמדה עצומה, נאמן לשאיפה הכמוסה שגילה הרב אלישיב…
מתנה מרגשת בתחילת השנה
לקראת ראש השנה תשע"ו, הופתעו הורים רבים בבני ברק במתנה מרגשת: לצד ברכות ה'שנה טובה' המסורתיות, הביא בנם היקר מתלמוד התורה לוח שנה נאה במיוחד, שבחלקו העליון נכתבה כותרת באותיות מאירות עיניים: 'גדולי ישראל'. מתחת הכותרת, מימין ומשמאל, הופיעו תמונות שניים מגדולי ישראל, אך במרכזה הייתה תמונה גדולה ומרגשת של… לא אחר מבנם היקר, תלמיד צעיר בכיתה ב'…
כשראו הילדים את הלוח לראשונה, נבוכו לרגע. 'היתכן כי התמונה שלי תתנוסס בצוותא חדא עם תמונות גדולי ישראל?!', שאל כל ילד את רעהו… אך המחנך המסור, הרב יצחק כהן מתלמוד תורה 'שתילי זיתים', הסביר במתק שפתיים: "דעו נא תלמידיי היקרים, כי כל אחד מאתנו יכול להתנוסס תחת הכותרת 'גדולי ישראל' בעוד אי אלו שנים. אנחנו צריכים רק לרצות ולשאוף להיות תמונה מתאימה לאכסניה כזו!".
בשיחה עמו, הוא מסביר את המטרה: "לוח השנה נשאר כל השנה על המקרר, ובראשו הכותרת 'גדולי ישראל'. מדי יום רואה הילד את תמונתו שוב ושוב, מתנוססת לראווה בין גדולי ישראל. כך הוא והוריו מקבלים שאיפה ברורה. הייעוד של הילד בחיים, לאן הוא יכול להגיע ולאלו פסגות הוא מסוגל להעפיל – נותרים חקוקים במוחו…". לנו וגם לילדינו, כמה כדאי וחשוב להטמיע את השאיפות, את הרצון, את היכולת להגיע ליעד. הבה נסייע להם לסמן את המטרה, נטמיע בהם את ההבנה כי כל אחד יכול להצליח ולהגיע רחוק, צריך רק לסמן את המטרה ולהתחיל לחתור אליה, ואז יזכו לגדול ולצמוח, לפרוח ולהצליח, ואנו נזכה לרוב נחת!
התמונה האחרונה…
הגאון רבי מרדכי גיפטר זצ"ל, ראש ישיבת טלז, נודע כאחד ממנהיגי יהדות אמריקה ומגדולי הדור וענקי הרוח שפעלו בה. הא לא היה בן לרב נודע או ראש ישיבה מפורסם, ואת עלייתו הרוחנית וצמיחתו לאחד מגאוני הדור – עשה כמעט בכוחות עצמו… אם נתבונן מאיזה שלב בחייו החל עושה את דרכו לכותל המזרח של היהדות, אולי במעשיה הבאה טמונה התשובה:
כשהיה ילד, נהג כמנהגם של ילדים, והיה אוסף תמונות של גדולי ישראל, אותן סידר יפה יפה באלבום תמונות מרהיב עין. האלבום סודר שוב ושוב, תמונות יצאו ונכנסו, שינו את מקומן כמעט מדי יום. רק בסוף האלבום היה מקום לתמונה אחת שלא השתנה בו דבר…
בעמוד האחרון, במקום של התמונה האחרונה, לא הכניס הילד אף תמונה. בכתב גדול וילדותי כתב לעצמו על פיתקא קטנה: 'מוטל'ה מוטל'ה, אם תלמד טוב בהתמדה, התמונה שלך תהיה כאן!', ואת הפיתקא הזו טמן במקום התמונה האחרונה…
זהו כוחו של יעד, גם אם הוא נקבע בגיל צעיר ובשיקולים ילדותיים, אך גם כי יזקין האדם לא יסור מיעדו. ברבות השנים כבר לא עניין את הרב גיפטר מה מופיע באלבומי התמונות, אך הוא זכה גם זכה להפוך לגדול בישראל וראש ישיבה נערץ, כי זהו היעד שהציב לעצמו, כילד צעיר מול אלבום התמונות! ברבות השנים, התנוססה תמונתו ברבבות אלבומים בארצות הברית ומחוצה לה, כמנהיג היהדות החרדית בארצות הברית, שדבריו הואזנו בקשב בכל רחבי תבל. זו הייתה שאיפתו כילד צעיר וחינני, אך היא-היא שהובילה אותו אל הפסגה!
(מתוך הספר פניני פרשת השבוע)
