היהודי שהתעשר בזכות קניית פירות ט"ו בשבט

מעשה שהיה ביהודי שנקלע לרגל עסקיו, בערב ט"ו בשבט, אל העיר פריז, ומכיון שעמד לחזור באותו יום לארץ ישראל, התעכב בשוק הפירות המקומי וקנה פירות נדירים ומיוחדים על מנת להביאם עמו לסעודת ט"ו בשבט.

מוכר הפירות בפריז היה יהודי, והתפלא על מה ולמה רוכש הלקוח היהודי כל-כך הרבה פירות לקראת הטיסה. משנענה שמטרת הקניה היא לכבוד ט"ו בשבט, התרגש מאד, ואמר לעמיתו: "בא ואספר לך מעשה שהיה עם סבי, שזכה בעשירות גדולה בגלל פירות ט"ו בשבט. ומעשה שהיה כך היה:

"סבי הזדמן לעיר מוסקבה לרגל ענייניו, והיה זה בט"ו בשבט. כמנהג ישראל קדושים פנה לשוק לקנות פירות, התעכב בדוכן פלוני וקנה פירות רבים. כיון שהיתה זו תחילת העונה של הפירות, הגיעה עלותם להון רב, אבל הוא לא שת לבו למאומה, והעמיס בסלו עוד ועוד פירות ממינים וסוגים שונים.

"בעל החנות התפלא על היהודי הלוקח פירות 'ללא חשבון', והרשה לעצמו להביע את פליאתו לפניו, ואמר לו שאפילו הוא, כבעל החנות, איננו מרשה לעצמו לטעום מפירות אלו, כיון שהם עדיין אינם בשלים דיים. השיב לו סבי, שהוא קונה את הפירות רק לכבוד מנהג-המצוה שנהגו בו בני ישראל, לכבוד ט"ו בשבט.

מששמע בעל החנות כך, התפעל מאד מיופיו של המנהג וביקש ממנו שייכנס עימו לרגע לחדר צדדי. בהיותם מאחרי הפרגוד, הוא מראה לו פטיש שבאמצעותו הוא חותך ומפצח את הפירות. 'האם הינך יודע מה אני מחזיק בתוך הפטיש הזה?' – שואל המוכר את סבי, ובתוך כך פותח את קת הפטיש והנה היא מלאה במטבעות זהב…

מוכר הפירות אמר ליהודי המוסקבאי, שמטבעות אלו הם החסכונות שחסך לעצמו במשך כל השנים ממכירת הפירות, 'ואני שומר על כספי כעל בבת-עיני, ואינני מבזבז אותו. ואתה מוציא בשביל מנהג כל כך הרבה כסף?!'

"סבי שמר את הדברים בלבו. והנה, שנים חלפו והוא נקלע שוב למוסקבה ומגיע לאיזור השוק. מרחוק הוא רואה התקהלות של אנשים. משהתקרב למקום נוכח לראות שההתגודדות היא סביב אותה חנות של פירות שבה קנה לפני כמה שנים את פירות ט"ו בשבט. כששאל לפשר ההתקהלות, נענה שבעל החנות מת אתמול בפתאומיות, ובניו מוכרים את כל תכולתה במכירה פומבית.

נכנס היהודי לחנות ושאל האם יש להם פטיש למכירה… הבנים, שמצאו את הפטיש ההוא מושלך בפינה צדדית, גיחכו מהיהודי ואמרו לו שפטיש זה ישן-נושן הוא, ואין מה לעשות בו, ואם הוא רוצה – הם יתנוהו לו חינם אין כסף… סבא שלי לקח את הפטיש והתעשר הון רב מתכולת המטבעות שהיתה בו, ושנתוודע להן רק בזכות הקפדתו על המנהג של אכילת פירות ט"ו בשבט.

מעשה זה מביא הגר"י זילברשטיין שליט"א, ודן לגביו בשאלה, האם באופן שבעל החנות היה יהודי, האם היה היהודי רשאי ליטול את הפטיש מבלי ליידע את הבנים של בעל החנות על האוצר הטמון בו. בתשובתו הוא מעלה, שאכן אסור היה לו לעשות זאת, כיון שחל עליו חיוב השבת אבדה, אלא אם כן הבנים הם בגדר 'אפיקורסים' שלא חל לגביהם חיוב השבה, שאז יכול הוא לקחת את האוצר, אולם אל לו להשתמש בו, אלא יפקידו ביד איש נאמן או בבנק עד שישובו הם או צאציהם בתשובה, וכמבואר בגמרא מסכת בבא מציעא (דף כה עמוד ב) וכן נפסק בשולחן ערוך (חושן משפט סימן רס סעיף א)

(ע"פ גיליון פניני חשוקי חמד – ט"ו בשבט תשע"ח)