בזמן הבריסקע'ר רב היתה תקופה שהיו כמה גבירים גדולים שירדו מנכסיהם, שאלו אותו: מה זה ועל מה זה? אמר להם הבריסקע'ר רב: נסיון העושר זה כמו סכין חד, אפשר לעשות איתו דברים טובים, לקצוץ ירקות, לקלף, אבל אם נותנים אותו לילד, הילד מתחיל לחתוך את האצבעות, ומה עושה האמא שלו? היא לוקחת לו את הסכין! הילד מתחיל לבכות, אבל זה לטובתו!
כסף – עושר, זה סכין חד, אפשר לעשות איתו הרבה דברים טובים: לפרנס אלמנות, עניים, יתומים, לתמוך בתורה, אבל אם אדם מגיע עם העושר להרגשה של 'כוחי ועוצם ידי עשו לי את החיל הזה' הוא מתחיל להרגיש גאווה, ׳וישמן ישורון ויבעט' – הוא חותך לעצמו את הנשמה! מה עושה הקב׳׳ה? מרחם עליו ולוקח ממנו את העושר!!
שאלו את הבריסקע׳ר רב: ומה עם ר' ברוך זלדוביץ? —
מי היה ר' ברוך זלדוביץ? ברוסיה לפני יותר ממאה שנה, הוא היה העשיר הכי גדול, לכל הפחות בין השומרי מצוות. הוא היה תומך תורה גדול מאד, והיה מקורב לר' חיים בריסקע'ר ולבריסקע'ר רב. ואחרי המהפכה הקומוניסטית הוא הגיע לארץ בעירום ובחוסר כל – אני זוכר את הבת שלו, אמא של סבתא שלי, כשהייתי ילד קטן היא היתה זקנה מופלגת, אישה חכמה ומשכלת, היא היתה תמיד אומרת: קינדערלא'ך, קינדערלא'ך, עברתי בחיים את נסיון העושר – איזה עשירות היתה אצלנו! ועברתי גם את נסיון העוני – בעירום ובחוסר כל! ואני אומרת לכם: נסיון העושר הרבה הרבה יותר קשה!! ואני מברכת את כל הצאצאים שלי שלא יגיעו לנסיון העושר…
אז שאלו את הבריסקע'ר רב: ולמה ר' ברוך זלדוביץ ירד מנכסיו? הוא היה הרי בעל צדקה גדול, ולא התגאה?
ענה להם הבריסקע'ר רב: משל למה הדבר דומה, באוניברסיטה ישנם כל מיני פקולטות, פקולטה למשפטים, לפיזיקה, כימיה, רפואה, בכל פקולטה לומדים חמש שש שנים – אנחנו עמלים בתורה, והם דוגרים על החומר חמש שש שנים. ומה עושה סטודנט מחונן, עילוי, שתוך חצי שנה גמר את כל החומר של פיזיקה? מעבירים אותו לפקולטה של כימיה, שיתקדם הלאה.
אדם ירד לעולם הזה בשביל לעמוד בנסיונות, ויש כל מיני פקולטות, יש פקולטה של נסיון העושר, ויש פקולטה של נסיון העוני. ישנם כאלו שצריכים שבעים שנה בשביל לעבור את נסיון העושר, וישנם כאלו שצריכים שבעים שנה בשביל לעבור את נסיון העוני. אבל ר' ברוך זלדוביץ היה עילוי! הוא עבר את נסיון העושר בכמה שנים! ועכשיו העבירו אותו פקולטה לנסיון העוני!
('נחל אליהו')