זֹאת תּוֹרַת הָעֹלָה (ו, ב)
סיפר רבי יעקב גלינסקי זצ"ל: הייתי בחיפה, ויהודי פנה אלי בשאלה: "נאמר 'ונשלמה פרים שפתינו', קוראים פרשת הקרבנות ונחשב לנו כאילו הקרבנום. אבל מדוע דווקא פרים. יש גם אילים, וכבשים, שעירים ומנחות!"
אמרתי לו: "מה השאלה?! אם אפשר לשלם בשפתיים בלבד – למה לא פרים?!
משל למה הדבר דומה? להבדיל, כמובן. לזייפן כספים שהדפיס שטרות של מאתים שקלים, נאמנים למקור. האם יעלה על הדעת לשאלו: מדוע לא תדפיס גם שטרות של מאה, וחמישים? זייפן הוא, אך שוטה אינו. אם אפשר להדפיס של מאתיים, חבל להדפיס שטרות פחותים!"
נכונים הדברים וכה מחייבים!
פינו הוא מכונה המייצרת שטרות. כל ברכה, שטר. כל תפילה, שטר. אבל באיזה ערך? זה תלוי בכוונה. מלמול בעלמא, שטר של עשרים. כוונה שטחית, חמישים. כוונה בכל מילה, מאה. בהתלהבות, מאתים.
מדוע מייצרים אנו שטרות של עשרים, במקום שטרות של מאתים?!
"ונשלמה פרים שפתינו!"
(רבי שלום מאיר ולך שליט"א- נאה דורש)