בתוך מהלך מסע ההלויה הענק, בזמן אשכבתא דרבי, בתוך רגעי הכאב והבכי, התערבבה גם תחושה של התרוממות רוח גדולה.
שכל אלו שנלחמו ביהדות ובלימוד התורה הקדושה, יכולים, אם יש להם מעט קורטוב של שכל בקדקודם, להבין שמלחמתם בלימוד התורה ובחשיבות העצומה שאנו מחשיבים לעוסקיה, היא מלחמה אבודה.
מה היה לנו כאן?
יהודי שכולם, במשך עשרות עשרות שנים, עוד כשלמדתי בחיידר, סיפרו בהתפעמות ובהתרגשות עוד סיפור ועוד סיפור, כמה הוא מנותק לחלוטין מכל ענייני העולם הזה, שאינו יודע שמות של רחובות בבני ברק ושאחרי פטירת אביו רבינו הסטייפלר זיע"א ביקש לשמוע שיעור מוקלט שלו. הביאו לרבינו "קסטה" ואחרי כמה דקות הגיע ושאל מדוע זה לא עובד, "הרי לחצתי על הקסטה והיא לא עבדה"…
סיפרו שמרן זצוק"ל אמר לנהגו רבי ישעיהו אפשטין שליט"א "לערבב את הדלק ולנסוע" ואני באופן אישי מעיד על שאלות בהרבה נושאים הקשורים לעסקי העולם הזה, שכל דרדק מכיר ויודע, ורבינו זיע"א לא ידע בכלל על מה מדובר.
סיפר רבי טוביה שכטר זצ"ל שהיתה תקופה, כשבראשות הממשלה עמד מנחם בגין, שערכו שינויים בענייני המטבעות והיחס לדולרים, והיה לזה השלכות בהלכה. מרן הסטייפלר קרא לר' טוביה שיעלה אליו לבאר לו כמה פרטים. כשהגיע היה שם גם מרן הגר"ח הכ"מ, ואמר ששמע מאבא שר' טוביה מגיע להסביר וזה מעניין גם אותו.
ר' טוביה הסביר וכשסיים שאל הגר"ח: "האם את כל זה עושה הזקנה?" (כוונתו היתה לגולדה מאיר, שכבר זה עידן ועידנים לא היתה בעניינים…).
כנראה הסטייפלר ראה שר' טוביה מחייך ושאלו מה הענין. כשסופר לו, הפטיר שה'בטלנות' של ר' חיים בענייני העולם, זה לא יאומן כי יסופר…
רבינו היה שואל, כמעט כל יום, את הרבנית ע"ה, מה מברכים על מאכלים פשוטים שאכל כבר אלפי פעמים בחייו, והוא לא ידע ממה הם עשויים. נכדו רבי אריה סיפר לגיסו, ידידי הגרי"מ מילר שליט"א, נו"נ בישיבת 'תורה בתפארתה', שבכל ערב, בסוף קבלת הקהל שהיתה בשעתו מחוץ לבית, למי שזוכר, במדרגות הכניסה, שאל רבינו היכן מכבים את החשמל. כך בכל ערב. פשוט יהודי שמנותק כליל מכל חיי העולם הזה, באופן קיצוני. יהודי שכל חייו היו מקשה אחת ללימוד תורה, לעשות רצון ה' יתברך.
מאות מאות אלפי יהודים הגיעו ו"הפסידו" יום שלם של חיים, רק כדי להוקיר ולכבד יהודי שהקדיש את כל חייו ללימוד התורה בטהרתה, בלי כיבודים ובלי מינויים, בלי שום תואר ובלי שום שטעלע.
אז הנה לכם, כל אלו שרוצים שנפסיק ללמוד תורה ונפסיק לעשות את רצון ה', תראו את מי אנחנו מעריכים, מכבדים ומוקירים, מי חשוב לנו ולמי אנחנו כולנו, כמעט מיליון יהודים בארץ ישראל ועוד רבים שלא הצליחו להגיע, מוכנים להקדיש יום שלם של השתתפות וכאב, יגון וצער אמיתי, ליהודי שכל חייו סובבו רק סביב דפי הגמרא.
***
מובא בספה"ק (ראו באגה"ק להגר"ז זי"ע, פכ"ז, ובדרשות חת"ס ועוד), שתלמיד יכול להגיע למדרגות רמות ונאצלות אחר הסתלקות רבו, וכפי שמובא אצל אלישע הנביא אחר סילוקו של רבו אליהו הנביא זכור לטוב, "וַיְהִי כְעָבְרָם וְאֵלִיָּהוּ אָמַר אֶל אֱלִישָׁע שְׁאַל מָה אֶעֱשֶׂה לָּךְ בְּטֶרֶם אֶלָּקַח מֵעִמָּךְ. וַיֹּאמֶר אֱלִישָׁע וִיהִי נָא פִּי שְׁנַיִם בְּרוּחֲךָ אֵלָי".
דבריהם דברים גבוהים המה, אך בפשטות הביאור בזה הוא שכשהרב חי והתלמיד שואלו כל שאלה שהוא מתקשה בה, התלמיד בעצם סומך שרבו יפתור לו את כל הספיקות והתהיות. כשהרב לא נמצא, התלמיד מתאמץ יותר, מתמודד לבד ומשקיע הרבה יותר מעצמו.
נדמה כי אצל רבינו זיע"א ישנה כאן בחינה נוספת.
ברור שדוד דור ודורשיו, דור דור ומנהיגיו, והקב"ה שותל גדולים וצדיקים בכל דור ודור. לא אלמן ישראל. ובכל זאת, רבים רבים חשים יתומים, כפשוטו.
עשרות שנים התרגלנו שבכל שאלה ודילמה, כל יולדת שהייתה בדרכה לבית הרפואה, כל בעיה רפואית, ניתוח וכל נושא שדרש רחמי שמים, מיד פנינו אל הקודש פנימה. לעיתים היתה תחושה פנימית שאם מרן זיע"א בירך- הכל יהיה בסדר. וכעת? מה נעשה עכשו?
אין לנו על מי להישען אלא על אבינו שבשמים.
את התפילות נישא בעצמנו. נשוב בתשובה, נפשפש ונמשמש במעשינו. נבקע רקיעים, והשי"ת יהיה בעזרנו.
***
מסופר על אחד מגדולי רבני ליטא חש שחסר בעירו שקדנות, התמדה וחשקת התורה. הוא כינס את כל בני העיר בבית המדרש הגדול לאסיפה דחופה. כולם הגיעו בחרדת קודש. הרב דמתא עלה על הדוכן, התעטף בטלית, נשק לארון הקודש, פתח ואמר, במנגינה כובשת לבבות: "גמרא, גמרא גמרא. גמרא גמרא גמרא".
כך, במשך שעה ארוכה, השתפך במילה אחת, שחזרה על עצמה בכיסופין והתרגשות. "גמרא, גמרא גמרא, גמרא גמרא גמרא"….
סיפרו שחשקת התורה וההתמדה שיצאה מאותו כינוס, היתה לאין שיעור ומידה.
רבות סופר ויסופר על רוח הקודש של רבינו, קדושתו וטהרתו, עיקר העיקרים במשנת רבינו זיע"א, היתה, כמובן וכידוע, השקידה העצומה שלו, עמל התורה הבלתי פוסק והשקיעות האין סופית בלימוד התורה , בלימוד האינסטנסיבי וקיום כל 'חובותיו', כתיבת עשרות ספריו המופלאים בכל מכמני תורה והקדשת הזמן להשיב על מאות אלפי מכתבים.
הידע העצום של רבינו הכ"מ בכל מכמני תורה, לעומק ולרוחב, נודע בכל העולם ורבבות שאלוהו בכל חלקי התורה. כל כולו היה מקשה אחת של תורה וקיום כל המצוות בדקדוק הלכה נדיר, אותו ינק מדודו מרן החזון איש ואביו מרן הקהילות יעקב זצוק"ל. לא ניתן לתאר במילים את אהבתו הגדולה לתורה, שהיתה משוש חייו ורוח אפו. הברכה הגדולה ביותר שרבינו איחל לעצמו ולכולנו, היא שנזכה ללמוד, ללמוד וללמוד.
אנו בשנת השמיטה, והנה סיפור אחד מיני רבים, ממה שראינו כולנו על שקיעותו, הצמא האדיר של רבינו, לכל דבר שקשור ללימוד התורה. סיפור שאירע במוצאי השמיטה.
במוצאי יו"ט ראשון של סוכות התשס"ט, שהיה יומו של קריאת ההַקְהֵל, אם ביהמ"ק היה נבנה, הגעתי לביהמ"ד "לדרמן", שם המתין רבנו זיע"א לתפילת ערבית ומסרתי לו את קונטרס "פרשת המלך" שכתבתי אז ובו חידושי תורה על 'פרשת הַקְהֵל'. מרן זצ"ל שמח ואמר: "דבר בעתו מה טוב. אני אעבור על זה בלי נדר" ומיד התחיל לקרוא בו ברפרוף. בסיום התפילה החלו לרקוד ומרן זיע"א נטל את הקונטרס ועלה לסוכתו, שם התכנסו המונים המונים והדחיפות והלחץ היו קשים מנשוא. רבנו זצ"ל התיישב במקומו שבראש השולחן והחל לעבור על הקונטרס בעיון, דף אחר דף.
לא בגללי, כמובן, אלא מהסיבה שהקונטרס נכתב על 'פרשת הקהל' שנקראת במקדש בדיוק במוצאי יום טוב ראשון ומרן זצ"ל רצה ללמוד בנושאים אלו, כדי לקיים את ה'ונשלמה פרים שפתינו' של עניני היום.
הזמן עבר וכולם ממתינים, אך מרן זיע"א שקוע בקונטרס.
כשסיים, כעבור זמן ארוך- יחסית, לעיין בכל הקונטרס, הרים את עיניו ושאל בתמיהה גדולה: "למה לא מתחילים "הבדלה"? למי מחכים?"…
הכל סבב אצלו סביב הגמרא, הגמרא והגמרא.
***
סיפר לי אחד ממקורביו של הגאון המופלא רבי משה שפירא זצוק"ל, סיפור שהיה מרגלא בפומיה דרבי משה זצוק"ל. "נכנסנו לרבינו יהודים נרעשים וסיפרו שבדקו בכל כל מאגרי המידע הממוחשבים, ולא נמצא שום מקור לכך שרחל אמנו נפטרה בי"א חשון. האמנם? מדוע כל העולם סבור שרחל אמנו נפטרה בי"א חשון?".
"חייך רבינו ואמר: "בחז"ל כתוב שבנימין נולד בי"א חשון. ממילא רחל נפטרה בי"א חשון"…. (ראו בדברי רבינו בקונטרס למכסה עתיק).
אמר הגר"מ שפירא זצוק"ל: "ראו את כוחו של ר' חיים- מול כל פלאי הטכנולוגיה"….