"אמור אל הכהנים… ואמרת" – להזהיר גדולים על הקטנים
בספרים הקדושים המליצו בזה: "להזהיר" – מלשון 'זוהר". ההשפעה של הגדולים על הקטנים היא על ידי שהם 'מזהירים' להם מאורם, וכך מטים את לבבם לטובה.
בשיחה עם הרה"ח ר' יהודה בוק מזקני חסידי מודז'יץ ירושלים לרגל יומא דהילולא של האדמו"ר בעל 'אמרי אש' ממודזיץ זצ"ל (פורסמה ב'המבשר תורני' ע"י הרב יעקב הייזלר), סיפר הרב בוק עובדה נפלאה ששמע מאחיו הרה"ח ר' יהושע, המעידה על כוחו הגדול של הרבי למצוא מסילות בלבו היוקד ללבבם של אנשים תועים.
עובדה הווה בסופר ומשורר שמאלני ידוע מתנועת מפ"ם שהתגורר בסמוך לבית מדרשו של הרבי במרכז ת"א. הלה היה שנים רבות מוקצה מחמת מיאוס אפילו בקרב עולם הסופרים והמשוררים של אותם ימים, שראו בעין רעה את השקפתו הקיצונית, בעקבות כך שכתב שירי מחאה פולמוסיים בעלי גוון שמאלני קיצוני לאחר מלחמת השחרור. רק לאחר מלחמת יוה"כ מיתן אותו משורר את דעותיו המרחיקות והחל לתפוס את מקומו בקרב עולם הבוהמה של אמני ת"א. עד כדי כך היה האיש רחוק מכל זיק של יהדות וקדושה.
באחת השבתות בבוקר התקרב אותו סופר אל חלון ביהמ"ד מודזיץ ונעץ פנימה מבטים במתפללים, ובעיקר בדמותו ההדורה של הרבי שישב והתפלל בדבקות עטוף בטליתו. שערו הלבן הארוך של האיש מכוסה היה במטפחת צבעונית שארבעה קשרים בקצותיה הפכוה לכיפה מאולתרת, וכך עמד והתבונן בנעשה בביהכ"נ והקשיב לתפילה והמנגינות של המתפללים.
אחד המתפללים ניגש אליו ושאלו אם ירצה להיכנס פנימה, אולם תשובתו הייתה שאין לו צורך בכך, וכך המשיך לצפות בנעשה בביהכ"נ. בשבת הבאה הוא שוב נעמד על יד החלון והשקיף פנימה שעה ארוכה כשהמטפחת על ראשו, עד לסוף התפילה. כך נמשך הדבר מספר שבועות, כשהלה היה נעמד על יד חלון כל זמן התפילה.
לאחר תקופה עשה מעשה והחליט להיכנס לביהכ"נ והתיישב ליד הדלת. כמה מן המתפללים שניסו להציע לו טלית או סידור, אולם הוא ענה להם בשלילה. כך נמשך הדבר כמה שבועות, כאשר היה מתיישב ליד דלת ביהכ"נ ומקשיב לשירה ולזמרה של המתפללים.
לאחר כמה שבועות הוא פסע עוד פסיעה אחת קדימה והגיע לביהכ"נ כשעל כתפיו טלית קטנה, וכך ישב כשהוא מכונס ומסוגר עם עצמו, וכאשר הציעו לו סידור להתפלל ענה בשלילה.
עם הזמן הוא נפתח בפני הבריות, הזמן עשה את שלו והוא התקרב לחסידים ואף נהיה עמם 'היימיש', עד ששבוע אחד ביקש מאחד המתפללים שיואיל בטובו לקנות עבורו טלית רגילה. כמובן שהלה שמח למלא את מבוקשו, ולשבת הבאה הביא לו טלית גדולה ומהודרת. כך התקרב יותר ויותר אל המתפללים והיה מחליף מדי פעם עמם מספר מילים.
במשך הזמן החל להגיע בקביעות לתפילה ואף היה מקדים להיות מהראשונים ממש. מנהגו של הרבי זי"ע היה כידוע לומר את ברכות השחר בקול כדי שיענו אחריו אמן, ואותו משורר מצא את עצמו בין אותם החסידים שהקיפו את הרבי מדי שבת בבוקר וענו אחריו אמן, ואף הוא ענה אחר הרבי אמן בקולו הרועם ובהגייה עברית.
כך הלך האיש והתקרב יותר ויותר לעולמה של היהדות. הרבי כיבדו ביותר, וכמים הפנים אל הפנים כך גם לבו של המשורר, שעד לא מכבר היה מראשי הבוהמה בת"א וטורי חרוזיו בעתון השמאל 'על המשמר' היו יצירות חילוניות למהדרין – החל להימשך אחר הרבי. הוא ראה בו דמות רוחנית מיוחדת ונעשה כרוך אחריו.
בחג שמחת תורה, כאשר באחת ההקפות יצא הרבי בריקוד לבדו במרכז המעגל כשכל החסידים היו עומדים וצופים בו בהתרגשות, לפתע באמצע הריקוד פתח הרבי את עיניו וראה את אותו סופר עומד מולו, וללא אומר ודברים ניגש אליו, חיבקו בחום אל לבו ויצא עמו בריקוד הלוך ושוב לאורכו של ביהמ"ד, כששניהם חבוקים ודבוקים איש ברעהו. מעיני כולם זלגו דמעות ואף אחד לא היה יכול להישאר אדיש אל מול המחזה הנוראי והמהפך הגדול שהתחולל בנפשו של אותו משורר חילוני לשעבר.
שנים עברו, הרבי נפטר בד' באייר תשד"מ. הלה הוכה בפטירתו של הרבי, ולראשונה בחייו חרג מגדרו וייחד את מדורו הקבוע בעיתון 'על המשמר', בו כתב מדי שבוע טורים מחורזים, והפעם כתב שיר בשם "הצדיק ממודז'יץ", ובין היתר כתב את השורות הבאות: "כשהייתי שומע את קולו של האדמו"ר אומר 'איזהו מקומן' של זבחים, הייתי רואה את זבחי אושוויץ נעקדים…"
הסיפור עמו לא תם. שנים עברו, ובחורף שנת תשנ"ב נקלע הר"ר נתן קרימלובסקי הי"ו, מחסידי מודז'יץ למחלקה הסיעודית של ביה"ח איכילוב בדרך לבקר את קרוב משפחתו. והנה לפתע הוא הבחין באדם מוכר השוכב במיטה. ר' נתן ניגש אליו, והתברר שזה אותו סופר שהיה מבאי בית מדרשו של הרבי זי"ע. ר' נתן החל לשאול לשלומו והם שוחחו ממושכות.
אותו סופר התעניין מהנעשה והנשמע בבהכ"נ של מודז'יץ, וכאשר ר' נתן רצה ללכת, פנה אליו ואמר לו: "אני מבקש להטיל עליך שליחות. ברצוני שתאמר לרבי שליט"א [הנחלת דן זצוק"ל] שחזרתי בתשובה". ולאחר הרהור ביקש להוסיף: "תאמר לרבי שחזרתי בתשובה שלמה", כשהוא מטעים במיוחד את המילה "שלמה".
ר' נתן אכן עשה כדבריו. הוא ניגש לאדמו"ר ה'נחלת דן' ואמר לו כי אותו סופר ביקש למסור שהוא חזר בתשובה שלמה. הרבי שמח מאוד לשמוע את הדבר, כשפעולתו הרוחנית של אביו זי"ע לא ירדה לטמיון.
לאחר כמה ימים צלצל הטלפון בביתו של ר' נתן, על הקו הייתה בתו של הסופר החולה, שאמרה לו כי שמעה שביום שישי האחרון הוא היה אצל אביה ודיבר עמו ממושכות. בתו אמרה שהדבר הפתיע אותם ביותר, שכן מזה כמה שבועות שאביה לא דיבר ולו מילה אחת עם אף אחד מבני המשפחה, כולל הרופאים, ופתאום דווקא עם אדם זר וחרדי הוא כן דיבר. בתו אף הוסיפה שהפלא הוא, שלאחר שהלך הוא שוב סגר על עצמו שתיקה ממושכת ולא דיבר עם איש. ואז ביקשה לשמוע מה אביה דיבר עמו.
ר' נתן סיפר לה את כל תוכן השיחה, כולל המשפט האחרון והשליחות המעניינת שביקש אביה למסור לרבי. ואז הוסיפה לומר לו: תדע שאבי נפטר אתמול, והמסר האחרון שיצא מפיו "הוא חזרתי בתשובה שלמה"…
למותר להאריך עד כמה חום הלב היוקד שהקרין הרבי התיך והמיס את קשיות העורף של המשורר השמאלני הכפרני עד שמל את ערלת לבבו והפך לבעל תשובה גמור.