יום ראשון י"ז אב תשע"ו
האם מותר לתת תפילין כמשכון עבור הלוואה?
אסור למשכן, להשכיר, או להשאיל, חפצי קדוּשה, אלא אם כן המַלוה, השוכר או השואל משתמשים בהם לצורכי קדושתם בלבד, כגון תפילין - להניחן, ובית הכנסת - להתפלל בו בעשרה; או שמדובר במשכון שהמלוה אינו משתמש בו כלל. וכשבעלי החפץ, או הגבאים וכל הציבור (כאשר מדובר בחפץ ציבורי), אינם מוצאים מי שירכשנו, ונאלצים להשכירו, או שבאופן זה הרווח גדול יותר - נחלקו הדעות אם מותר להשכירם. [סעיף יא, ס"ק עג-עד, שעה"צ ס"ק סה, וביה"ל ד"ה למשכנן וד"ה מותר]
באילו תנאים מותר לכתחילה למכור בית כנסת?
מותר למכור בית כנסת עבור הצרכים הבאים: מזון וביגוד ללומדי תורה, צורכי נישואין של יתומים ועניים, ופדיון שבויים, וכן לצורך רכישת חפצי קדוּשה שקדושתם חמורה משל בית הכנסת, והם הכרחיים לציבור, כגון ספר תורה. ואם יש דרך אחרת להשיג את המימון עבור צרכים אלו, ואין באֵזור בית כנסת אחר שיוכל לשמש כתחליף לבית הכנסת המיועד למכירה, אין למוכרו; ואף אם קיים בית כנסת נוסף, אין ראוי למוכרו. [סעיף יג, וביה"ל ד"ה לא ימכרו; ביאורים ומוספים דרשו, 94 ו־102]
אדם שכיבדוהו ב'חזקה' לקיום מצוה מסוימת - האם יכול למוכרהּ לאחֵר?
בעבר היה מקובל שבני עיר מכבדים אחד מן הקהל ב'חזקה' לקיום מצוה מסוימת בקביעות, כגון בניית בית הכנסת; ובמקומות רבים נהגו שמצוה זו עברה בירושה גם לזרעו אחריו. וכתבו הפוסקים שאותו אדם אינו רשאי למכור את חזקתו לאחר, כיון שלא על דעת כן כיבדוהו בכך. אולם, אם נתנו לו רשות למכור את חזקתו, או שרכש את חזקתו בכסף, הרשות בידו למוכרהּ לאחֵר, ובלבד שיהא ראוי כמוהו לקיום מצוה זו. [סעיף יב וס"ק עה-עו; ביאורים ומוספים דרשו, 91]