אני חושב לעצמי עד היום: כמה בחורים בדורנו היו נשארים עם רב כזה? התלמיד היה מופיע תוך חמשה רגעים עם מזוודה ארוזה, ואומר: ״שלום וברכה, מורי ורבי לשעבר…״ והיה חוזר לארה״ב!

סיפר הגה"צ רבי שלמה ברעוודה זצ"ל:

כשהגעתי לא"י בתור בחור מארה״ב, שכרתי חדר ושילמתי עליו תשלום טוב. והנה יום אחד אני מגלה בחדר עוד בחור! שאלתי את בעלת הבית: הרי אני משלם עבור כל החדר? והיא עונה: ״בחור בא מחו״ל, איך אני יכולה לסרב?!״. מה פירוש, הרי אני משלם?… אבל לבסוף הסכמתי.

והנה עברה עליו איזו צרה, והוא קיבל ממנה הלם, והתחלתי לסבול ממנו סבל עצום. אני כמעט לא זוכר כזה דבר, אבל זה היה מצב בלתי נסבל, את כל הצרה שלו הוא שפך עלי, לא יפה לצטט מה שעשה לי בחדר ההוא.

כשלא יכולתי כבר לסבול, הלכתי למרן המשגיח רבנו יחזקאל זצ״ל. הוא זה שכתב לי לבוא לא״י, אז הוא האחראי עלי. נתתי לו רשימה ממה שאני סובל, ושאלתי: האם אני מוכרח לסבול דברים כאלה?! הוא שמע, ואמר: ״האם גמרת את הרשימה?״

– כן, לעת עתה…

״אתה אמריקאי, האם סבלת יום אחד בחייך? לא! האם אתה יודע מה זה לסבול, מה זה סבלנות, מה זה להיות יחד עם אדם אחר ולסבול בשקט? לא, אתה לא יודע!״.

שתקתי, הוא צדק באלף אחוז… ואז הוא אמר לי כך: ״מתי אתה חושב פעם ללמוד איך לסבול מאדם אחר, ולשתוק ולחיות עם זה? האם יום לאחר החתונה, כשכבר מאוחר מדי ללמוד את זה?״…

שתקתי, והוא המשיך: ״הקב״ה עושה לך טובה גדולה, ונותן לך ׳קורס׳ איך לסבול. אתה לא יוצא מהחדר הזה!״.

שבתי לחדר, וסבלתי באותו לילה פי שניים… הייתי סובל בלילה, באמצע הלילה, לפנות בוקר, בבוקר, לא יאומן כי יסופר! לאחר שבועיים היתה לי כבר רשימה כפולה, וחזרתי למשגיח. אני מתחיל לקרוא את המגילה שלי, והוא אומר: ״אם אתה דוקא רוצה, אני מוכן לשמוע את כל הרשימה שלך. אבל תדע לך דבר אחד: כל דבר שהוא עושה לך מחזק את דעתי, שאין דבר יותר טוב מלהישאר בחדר הזה! אם אתה רוצה לחזק אותי – תקרא את כל הרשימה שלך, אבל אתה לא יוצא מהחדר. זה קורס שנתנו לך מהשמים!״.

אני חושב לעצמי עד היום: כמה בחורים בדורנו היו נשארים עם רב כזה? התלמיד היה מופיע תוך חמשה רגעים עם מזוודה ארוזה, ואומר: ״שלום וברכה, מורי ורבי לשעבר…״, והיה חוזר לארה״ב! האם באתי משם כדי להיות… אבל מצד שני, תאמרו לי: האם יש עוד רב כזה בעולם, שיעשה טובה כזאת לתלמיד ויגיד לו ״תלמד איך לסבול״? הרי כל רב רוצה לפנק  את תלמידיו… איזה רב יגיד: ״אתה נשאר שם, ותסבול ותסבול, ואני שמח לשמוע את כל הפרטים האלה״?

הוא צדק באלף אחוז! אם היה המשגיח מגיע היום לרגע אחד, הייתי בוכה ומנשק אותו, ואומר לו: הצלת אותי לכל ימי חיי!

נפגשתי בחיי עם אנשים חשובים, ראשי מוסדות בעלי תפקידים גדולים מאוד, דורשי דרשות ומה לא. אבל הם לא למדו אצל הרב שלי! הרבנים שלהם פינקו אותם, נתנו להם מחמאות, ובגיל ששים הם עדיין מחפשים מחמאות מכל העולם כולו. אם מישהו מהין לומר להם חצי ביקורת – הם לא יכולים לסבול עד היום הזה! אבל אני לא צריך מחמאות מאף אחד. מה שאדם שואף, רק את זה הוא ישיג!

אגלה לכם דבר נוסף: רבנו יחזקאל זצ״ל מעולם לא אמר לי מילה טובה כל השנים שהייתי איתו, בארה״ב, בירושלים, ובבני ברק. רק מוסר חריף!

אני חלש בטבעי, ונתון למחלות ל״ע. מדי פעם הייתי אומר לו שיש לי כאב חדש, והוא היה מגיב בחריפות: ״תפסיק כבר עם העצבים שלך! זה שום דבר אתך!״. פעם, לאחר שאמר לי דבר כזה, בכל זאת הלכתי לרופא, והוא אמר שצריך תיכף לנתח אותי! חזרתי אל המשגיח, והוא אמר: ״הממ, הממ, ניתוח? לך לחזו״א!״. שבועיים וחצי לאחר הניתוח לא יכולתי לזוז, והוא לא בא לבקר אותי בביה״ח. הוא בשיטה שהוא לא מפנק! הוא שלח את גדול תלמידיו לבקרני, אבל הוא עצמו לא יבוא! כשיצאתי סוף סוף מהבית, מיד הלכתי ברגל למשגיח. חשבתי שלפחות יקבל את פני, אבל הוא פתח את הדלת, ורק אמר: ״נו…״

מה זה ״נו״? חשבתי, הרי הוא כמו אבא שלי, הוא הרבה שלי! אבל הוא אפילו לא אמר לי לשבת, למרות שהייתי עוד עם כאבים מהניתוח. רק עמדנו, וסיפרתי לו את כל הפרטים על מה שעברתי. אח״כ הוא אמר: ״עכשיו אני אגיד לך משהו. אמרתי שיחה בפרשת נח. אתה לא היית כאן, היית בבית חולים, או מי יודע איפה שהיית… (ככה הוא דיבר אתי! כאילו שהייתי בבית מלון… הוא עשה זאת בכוונה!). אז תשמע: נח התחיל לעשות חשבון, למה אמר לי הקב״ה להכניס מכל חיה ובהמה רק שנים שנים, ואילו מהמיוחדים שבעה שבעה? והגיע למסקנא שכנראה אלה מינים טהורים ואני צריך להקריב מהם קרבנות. ואכן הוא הקריב, ואז כתוב 'וירח ה׳ את ריח הניחוח', נתן לו את ברית הקשת בענן, ובזכות זה העולם קיים עד היום הזה. הרמב״ן אומר שגילה לו עי״ז את סוד הקרבנות.

"הקשיתי על זה קושיא: הרי הקב״ה ודאי רצה שהוא יקריב. היה בזה קיום העולם שלא יחרב, וסוד הקרבנות, אז למה לא אמר לו במפורש להקריב? התשובה היא, שישנו כלל: 'יגעת ומצאת תאמין!'. הקב״ה אמר לו כך: 'נח, אתה בעצמך צריך להתיגע ולחשוב מה רוצה הקב״ה ממני, מה זה שנים ושבעה? אם תחשוב ותחפש, אז תמצא, ואתן לך את ברית הקשת וכו'. אבל אם לא תחפש בעצמך, לא אתן לך!

״כיוצא בזה״ – אמר המשגיח – ״באת ללמוד בארץ ישראל. אם תחפש רק למדנות, תהיה למדן אבל לא יר״ש. אם תחפש רק יר״ש, תהיה יר״ש אבל לא למדן. אם תחפש את שניהם, תזכה לשניהם. אם תחפש להיות בריא, תהיה בריא. אבל אם ׳תחפש׳ להיות חולה ולשכב במיטה, אכן תשכב… ועכשיו תחזור לישיבה, תפתח גמרא ותפסיק כבר!״…

זו היתה קבלת הפנים שלו! אני עוד זוכר איך שהלכתי ללמוד עם הכאבים מהניתוח… היום הייתי מנשק אותו בלי סוף! אחרי חינוך כזה אפשר להחזיק מעמד!

(מתוך ספרו 'חזקו ויאמץ לבבכם', הובא ב'אספקלריא' בתוך מאמרו של הרב פנחס זרביב)