"גְּדִלִים תַּעֲשֶׂה לָּךְ עַל אַרְבַּע כַּנְפוֹת כְּסוּתְךָ" (דברים כ"ב י"ב)
סיפר הגרב"צ פלמן זצ"ל, שבשנות ילדותו בבית הוריו בתל אביב, לא היה מקובל בין הילדים ללכת עם חוטי הציצית בחוץ, אלא רובם ככולם לבשו את הציצית באופן שגם חוטי הציצית היו מוטמנים תחת הבגדים, ולא נראו כלפי חוץ. ובתקופה ההיא בתל אביב ובעוד מקומות היו גרים משפחות שומרי תורה ומצוות, במקומות שרוב השכנים רח"ל לא שמרו תורה ומצוות, והיה חשש גדול שבשעות אחר הצהרים, כשהילדים אינם נמצאים בלימודים, הם יתחברו עם ילדים מהמשפחות שאינן שומרות תורה ומצוות. משום כן קמו אנשים יראי אלוקים, ויסדו את ארגון "הנוער האגודתי" (ובהמשך מכך הוקם תנועת צא"י – צעירי אגודת ישראל(, שמטרתם היתה לקבץ את הילדים בשבתות בשעות אחר הצהרים, ובימות החול לאחר שעות הלימודים, והיו מעסיקים את הילדים בפעילויות מגוונות, ומתוך כך מלמדים אותם ומחדירים בהם אהבת תורה ויראה. רבים וטובים חייבים את חייהם הרוחניים לאותם צדיקים שעמדו בראש הארגון הזה.
שמחת המצווה
הרה"צ ר' משה שינפלד זצ"ל, שהיה אחד מהחלוצים שעמדו בראש, היה בנועם דברותיו מדבר עם הילדים על התורה והמצוות, כשהוא עומד בדברים על כך "כי זאת היא גאוותינו לחיות כיהודים המקיימים מצוות ה' יתברך", שלא רק שלא להרגיש בושה בקיום התורה והמצוות, אלא עלינו להתהלך בגאווה גדולה על הזכות שנפלה בחלקינו לקיים את המצוות .
ופעם אחת דיבר על מצוות ציצית, והאריך והרחיב על האושר הגדול שזכינו במצוות ציצית, ואמר שמצווה כזו נפלאה שיש בידינו, אסור לנו להתבייש בה ולהכניס את חוטי הציצית מתחת לבגדים, אלא עלינו ללכת בגאווה עם חוטי הציצית בחוץ. הגרב"צ שהיה עדיין בילדותו כשנתיים לפני בר מצווה, התפעל מאוד מדבריו ומיד החליט בלבו שיתחיל מעתה ללכת עם חוטי הציצית בחוץ, בגאווה ללא בושה.
ואכן חזר לבית הוריו וסיפר לאביו הגאון רבי שמואל זצ"ל, כי בדעתו מעתה ללכת עם חוטי הציצית בחוץ, ומשום כן ברצונו לקנות עוד היום חוטי ציצית חדשים, ולהחליף בהם מיד את חוטי הציצית הישנים (שכבר נעשו ישנים ובלויים, ולא היו מתאימים ללובשם כך בגלוי), כדי שכבר מחר יתחיל ללכת עם חוטי הציצית החדשים בחוץ. אביו שלחו בשמחה לקנות חוטים חדשים, אלא שכאשר באו להטיל את החוטים בבגד כבר שקעה השמש, ואביו אמר לו שאינו יודע אם אפשר להטיל את הציצית בבגד בלילה, שלפי השיטות שלילה אין זה זמן ציצית, יתכן שאי אפשר להכין ציצית בלילה.
אמר לו אביו, שאם חשוב לו כבר מחר ללבוש את הציצית החדשה, שיסע עוד הערב מתל אביב לבני ברק, אל מרן החזון איש זצ"ל, וישאל אותו אם מותר להטיל ציצית בבגד בלילה. בתחילה חשש הגרב"צ ללכת לבדו אל החזון איש, שעד כה מעולם לא דיבר עימו מאומה, ולא הכיר את אורחות חייו. ומשום כן ביקש מאביו שיתלווה עימו בנסיעתו אל החזון איש, אלא שאביו בחכמתו שכנע אותו שכדאי לו להכנס לבדו אל החזון איש, ואין לו ממה לחשוש.
הגרב"צ שמע בקול אביו, והזדרז בלב פועם לנסוע אל החזון איש, כדי לשאול אותו את השאלה הדחופה שעומדת לו עתה על הפרק.
הגיע לבית הגדול, שמשם יוצאת הוראה .בתחילה המתין זמן מה משום שעמד אדם ודיבר עם החזון איש זמן רב, וכילד לא הבין מדוע הוא מאריך כל כך בדיבור עם הרב, הרי כשיש שאלה שואלים את הרב ומקבלים תשובה והולכים, ובמה אפשר להאריך ולהטריח את הרב זמן כה רב ?אבל בסוף סיים אותו אדם את דיבורו, והגרב"צ ניגש מיד ושאל את שאלתו החשובה לו עתה מאוד: "האם מותר להטיל ציצית בלילה?"
החזון איש השיב בחיוך: "כן, וגם אני מטיל את ציציותי בלילה."
הגרב"צ קיבל את התשובה החיובית, ומיד פנה לאחור כדי לרוץ במהרה אל אביו, לבשר לו את התשובה המשמחת הזו, שאפשר עוד הלילה להספיק להכין את הציצית וכבר מחר בבוקר יוכל לזכות לקיים את מצוות ציצית מתוך כבוד והדר, על ידי שילך עם חוטי הציצית החדשים בחוץ.
אבל לא הספיק ללכת רק שתי פסיעות, והחזון איש קורא לו ושואלו :"איך קוראים לך" והגרב׳׳צ חוזר ומשיב את שמו: "בן ציון פלמן". החזון איש ממשיך ושואלו אם הוא בנו של ר' שמואל? (החזון איש הכיר את אביו, שהיה מרבה להתייעץ עימו בעניני בית הכנסת 'היכל מאיר' בתל אביב, ואף הכיר את זקנו ששימש ברבנות בליטא). החזון איש המשיך לשאול עוד היכן מקום לימודיו, והוסיף להתעניין בו ובמשפחתו, עד שבסוף העביר החזון איש את ידו על פניו של הגרב"צ וליטפו וברכו בהצלחה .
בתחילה כשהחזון איש קרא לו והתחיל לשוחח עימו, הרגיש הגרב"צ שאין לו זמן להתעכב עכשיו, כשהרגשת השמחה במצווה שעתידה להזדמן לו למחר, דחפה אותו לרוץ מהר אל אביו ולומר לו שמותר להכין הלילה את הציצית, ומחר בבוקר לקשור את נפשו בקשר של קיימא עם מצוות ציצית החביבה.
אבל כשהחזון איש התחיל בשיחה, הרגיש שכל מילה ומילה של החזון איש מקשרת אותו אל אורו הגדול, ומאותה השעה קיבל חשק גדול להיות קשור אליו בכל נפשו ומאודו, וזה היה לו כפתיחת דלתות ההיכל להתחיל לבוא אל הקודש, כדי לשאול כל ספקותיו בלימוד ובהלכה, ולהחכים בחכמת התורה. לאחר סיום השיחה, הזדרז הגרב"צ במהירות האפשרית לשוב לבית הוריו בתל אביב, ובשמחה הכין לו אביו את הציציות החדשות בלילה, וכבר בבוקר לבשם הגרב"צ כיאה לכבוד המצווה שחוטי הציצית בחוץ.
ובאמת בהתחלה הדבר היה זר בנוף הרחובות התל אביבי, היו כאלו שבכלל לא הבינו מהם החוטים הללו, ומפעם לפעם כשעבר ברחוב היה אי מי שהעיר לו בתמימות: "ילד, מה זה החוטים הללו שיש לך כאן?", אבל הגרב"צ שמר את קבלתו והמשיך ללכת עם חוטי הציצית בחוץ.
ולא יבוש
עברה תקופה וכאשר התקרבו ימי החופשה, חשבה משפחתו לצאת למנוחה לכמה ימים. באותם ימים היה ידוע על בית הבראה של ההסתדרות בצפת, שנקרא 'בית בוסל', וחשבו שבוודאי במקום זה יוכלו לשבת בהשקט ובמנוחה. סיכמו עם הנהלת המקום על הימים שבהם יגיעו לנפוש שם, אבל כשבירר הגרב"צ בין חבריו על בית ההבראה הלזה, שמע שהאנשים שבאים לשם לא כולם שומרי תורה ומצוות, אלא ישנם שם גם הרבה אנשים מהקיבוצים וכדומה.
ומשום כך התעורר לו עתה שוב ספק בענין הציצית, שכיון שיהיה במקום במשך שבוע עם אותם אנשים, הוא מפחד שכאשר ילבש את הציצית כדרכו כשחוטי הציצית בחוץ, הדבר ימשוך תשומת לב יתרה של האנשים הללו שלא מבינים מימינם ומשמאלם במצוות ציצית, והוא יוכל להיות מחמת כן ללעג בעיניהם, ובמקום כזה שבא כדי לנוח אינו מעוניין להיות כמוקד שילגלגו עליו, ויביישוהו לעין כל. ממילא חשב אולי אפשר בשבוע הזה להכניס את חוט הציצית תחת הבגדים באופן שלא יהיו ניכרים כלפי חוץ.
כשלא היתה בידו הכרעה ברורה, החליט לנסוע שוב אל החזון איש, שכבר פתח לו את דלתו, ולשאול אותו כיצד עליו לנהוג. ואכן מיד החיש את פעמיו לעבר האוטובוס ונסע לבני ברק לאורו של עולם, לשמוע ולקבל את תשובתו.
החזון איש שומע את השאלה ומשיב מיד: "הרמ"א בתחילת השו"ע כבר עונה על השאלה הזו", וקם ממקומו מוציא את השו"ע מהארון, וכשהספר בידו פותחו בסימן א' סעיף א' ומתחיל לקרוא את לשון הרמ"א שכתב 'ולא יתבייש מפני בני אדם המלעיגים עליו בעבודת השם יתברך' ואז נתן את ידו השניה בידו של הגרב"צ, והתחיל להסתובב עמו בחדר הלוך ושוב, כשהוא חוזר על דברי הרמ"א כמה פעמים בניגון, ובסוף סיים ואמר: "אתה שומע, תמשיך להוציא את חוטי הציצית בחוץ, ואל תתבייש מפני בני אדם המלעיגים עליך בעבודת ה'!"
הגרב"צ שהיה כאמור בסוף שנות ילדותו, יצא מהחדר בהחלטה ברורה שאינו צריך להתפעל מאף אחד, והוא ימשיך ללכת עם הציצית בגאווה בחוץ בכל מקום וללא בושה. לימים אף סיפר שדברי החזון איש הללו, נתנו לו חיזוק לכל החיים, לעשות מה שצריך לעשות בעבודת ה' ולא לחשוב ולהתפעל ממה ואיך יאמרו אחרים.
יש לציין, שבסופו של יום הנסיעה לבית ההבראה לא יצאה לאור עולם, משום ביומיים האחרונים לפני הנסיעה – לאחר שכבר כמעט הכל היה מוכן ומזומן לנסיעה – נודע שאותו בית הבראה אפילו שהוא מפרסם על עצמו שהוא "כשר" בכל זאת למעשה הוא רחוק מלהיות כשר, אי לכך התוכנית נגוזה וירדה מסדר היום.
(מתוך 'שלמים מציון')