מדוע צריך לקחת ג' מצות לליל הסדר? • מה הטעם שבחרו דווקא את מין הירק הנקרא 'כרפס'? • איזה שני תבשילים לוקחים לליל הסדר? • ועל מה כתב החיי אדם 'רע עלי המעשה'? • שיעור הלכה מעניין במשנה ברורה חלק ה' סימן תע"ג סעיף ד' במסגרת לימוד 'דף היומי בהלכה'
אומר השו"ע, מביאים לפני בעה"ב קערה שיש בה ג' מצות ומרור וחרוסת, וכרפס או ירק אחר, וחומץ ומי מלח לטבול בהם את הכרפס או את הירק האחר, ושני תבשילים, אחד זכר לפסח ואחד זכר לחגיגה, ונהגו בבשר ובביצה, ואומר המ"ב, שמביאים דווקא לפני בעה"ב, אבל א"צ להביא קערה לפני שאר בני הבית, אלא כולם לוקחים מבעה"ב, ואפילו במקומות שיש שולחן קטן לפני כל אחד ואחד, וכ"ש באותם מקומות שכולם מסובים על שולחן אחד, שמספיק להניח קערת ליל הסדר לפני בעה"ב בלבד.
הטעם שצריך ג' מצות, מבאר המ"ב, ששתי מצות כדין לחם משנה וכדין שבתות ויו"ט, ומצה שלישית בוצע לשניים, בחציה האחד מקיים מצות אכילת מצה, ואת חציה השני משאיר לאפיקומן, ויש עניין לקיים את מצות אכילת מצה במצה חצויה, זכר לעוני, והחרוסת היא כדי לטבול בה את המרור.
אומר המ"ב, כרפס הוא מין ירק שנקרא כך, ובחרו ליטול מין זה, שהוא נוטריקון, ס' פרך, כלומר, שישים ריבוא עבדו עבודת פרך, ואם אין לו כרפס, לוקח ירק אחר מאיזה מין שהוא, אבל לכתחילה טוב שיקח מאותו המין שמברכים עליו את אותה הברכה שמברכים על המרור, כדי שיפטור בזה את המרור שאוכל בתוך הסעודה, אבל לא יקח לכרפס את אחד מחמשת מיני מרור, כיוון שלאחר שמילא את כרסו ממרור, איך יברך אח"כ על אכילת מרור.
לוקח חומץ ומי מלח כדי לטבול בהם את הכרפס והירק, ואומר המ"ב, שעניין הטיבול הזה הוא תקנת חכמים כדי שיראו התינוקות שאוכלים ירקות בטיבול, שהוא דבר שאין הדרך לאוכלו בסעודה בשאר ימות השנה, וממילא ישאלו על השינוי הזה, שהרי מצות אמירת ההגדה היא לאומרה דרך תשובה על השאלות שנשאלו, שנאמר, 'כי ישאלך בנך וגו' ואמרת אליו'.
לוקחים שני תבשילים, אחד זכר לפסח, ואחד זכר לחגיגה, והמ"ב מביא מחלוקת, באופן שערב פסח חל להיות בשבת, שאז לא מביאים קרבן חגיגה, האם יש עניין לקחת שני תבשילים זכר לפסח וזכר לחגיגה, שהרי בזמן שבהמ"ק היה קיים, אם ערב פסח חל להיות בשבת, לא הביאו חגיגה, ובכ"ז אומר המ"ב, שיש אומרים שכיוון שזה רק 'זכר', אפשר להביא את ה'זכר' גם כשערב פסח חל להיות בשבת.
נוהגים ששני התבשילים יהיו בשר וביצה, ואומר המ"ב, כ"ש אם רוצה לעשות שני מיני בשר, אחד צלי זכר לפסח, ואחד מבושל זכר לחגיגה, שפיר דמי, אלא שאף בביצה יוצא יד"ח, ויש שכתבו, שעושים אנחנו זכר לאבלות בית המקדש, שאין אנחנו יכולים להקריב קרבן פסח, ולכן יש עניין להביא דווקא ביצה שהיא מאכל אבלים.
אומר הרמ"א, יסדר את הקערה לפניו, באופן שלא יצטרך לדלג על המצוה, ולכן, הכרפס יהיה למעלה מן הכל, דהיינו, בסמוך אליו, והחומץ בסמוך לו, כיוון שהחומץ קשור לכרפס שהוא קודם למצה, והמצות קודמות למרור והחרוסת, והם יהיו יותר קרובים אליו מן הבשר והביצה שזה מאוחר יותר, ומביא המ"ב, שהבשר והביצה הם רק 'זכר', ואינם מצוה, ולכן, גם אם הוא יצטרך לדלג עליהם, אין בכך קפידא, ובמ"ב מהדורת 'דרשו' מובא בהערה, שעל החרוסת לא שייך 'אין מעבירין', כי זה רק 'זכר', וגם על המרור לא שייך, כיוון שהמרור לא חביב לו, ואין בזה דיני קדימה.
נהגו שהבשר יהיה 'זרוע', ומבאר המ"ב, שזה על שם זרוע נטויה שהראה הקב"ה במצרים, ומי שאין לו זרוע, יקח שאר בשר, אבל לא עצם, וכתבו הפוסקים, שצריך שיהיה מעט בשר על הזרוע, שהוא זכר לבשר קרבן פסח, ונהגו שהבשר יהיה צלי על הגחלים זכר לקרבן פסח, ואע"פ שקרבן פסח נצלה בשפוד, וא"כ אולי שיצטרכו לצלות את הבשר של ליל הסדר בשפוד, שהרי הוא זכר לקרבן פסח, בכ"ז אומר המ"ב, כיוון שצריך שפוד של רימון, וקשה להשיג אותו, לכן מספיק שצולים אותו, כיוון שבדיעבד מספיק גם צלייה ע"ג גחלים.
הביצה תהיה מבושלת זכר לחגיגה, וה"ה צלויה, וכן נוהגים בעירנו לצלות את הביצה, ואסור לאכול את הזרוע בלילה, כי אין אוכלים צלי בלילה, אבל את הביצה מותר לאכול אפילו שהיא צלויה, כי אין איסור צלי בביצה, ולכן אסור לצלות את הזרוע בלילה אלא מבעוד יום, אא"כ דעתו לאכול אותה למחר באותו היום, שאם לא כך, יש בזה משום 'הכנה', שהוא צולה מיו"ט ראשון לשני, ולכן אם שכח לצלות בלילה, יזהר לאוכלו למחר בבוקר, ואם דעתו שלא לאכול את הביצה עד ליל ב', גם הביצה אסור לצלותה בלילה, אלא מבעוד יום.
כתב החיי אדם, רע עלי המעשה שזורקים הזרוע, והוא ביזוי מצוה, שהרי הזרוע שימש כמצוה זכר לקרבן פסח, ומצוה להניח אותו ביו"ט שני בבוקר לתוך הצלי שצולים ביו"ט, ואוכלים אותו, שזה דרך כבוד לאוכלו עם מאכלי יו"ט.
השיעור המרתק בדף היומי בהלכה
מאת הרב אריה זילברשטיין שליט"א