הכישרון למוסיקה עובר במשפחתנו בתורשה. אבי מנגן בחתונות ושובה את לב השומעים בנגינתו. כשהניגון שמח – הוא מקפיץ את כולם, וכשהניגון משתפך, אזי הלבבות משתפכים עמו.
אני – אין לי שאיפות בכיוון. ברוך ה' זכיתי ללמוד בישיבה ולשקוד על לימוד התורה, אך מפעם לפעם, בהזדמנויות שונות, אני מנגן בקלרינט. גם השנה בל"ג בעומר, כשנסעתי למירון לקחתי עמי את הקלרינט. נכנסתי לאזור הציון, התפללתי, ובשלב מסוים עליתי על הבמה של התזמורת. היה שם מקרופון פנוי ואני ניגנתי לכבוד התנא האלוקי רבי שמעון בר יוחאי.
היו שם המון אנשים, אך אני לא ראיתי אותם. בניגוני התרכזתי במילים הקדושות, והרגשתי שבזה אני זוכה לעשות משהו לכבוד שמחת ההילולא. כאשר סיימתי, ירדתי מהבמה ופניתי אל מקום הציון לנצל את העת רצון.
כאשר שבתי הביתה, סיפרתי לאמי שלקחתי אתי את הקלרינט וניגנתי לכבוד רבי שמעון. היא נהנתה מכך, אבל אחי הגדול ששהה באותה עת בבית, לא אהב את זה. "אתה בחור בשידוכים", הוא אמר לי, "בשביל מה אתה עושה דברים כאלו? נעמד לפני ציבור כל כך גדול ומנגן… מה יחשבו עליך? אתה צריך לשמור על השם הטוב שלך".
לא הסכמתי עם דברי התוכחה שלו. הן לא עשיתי את זה כדי שכולם יראו אותי, אלא באמת חשבתי שאם השם חנני בכשרון נגינה, יפה להשתמש בו לכבוד הצדיק. היתה לי הרגשה טובה, שעשיתי דבר נכון, והנה בא אחי ומפקפק בזה.
אמי התערבה ואמרה: "מה פתאום זה יזיק לו בשידוכים? הוא עשה את זה לכבוד רבי שמעון בר יוחאי! להפך, בזכות זה יושפעו שפע ברכות וישועות, הכל לטובה, והישועה קרובה".
זמן קצר לאחר מכן עלתה הצעת שידוך טובה. הבירורים העלו כי מדובר בהצעה מצוינת. העניינים הלכו והתחממו עד שימים מספר אחרי ראש חודש, נסגר השידוך למזל טוב.
המחותנים השמחים ישבו ושוחחו ביניהם, ואבי הכלה אמר: "החתן שלנו יודע היטב לנגן בקלרינט".
"מהיכן אתה יודע על כך?" שאל אבי.
"שמעתי אותו בעצמי".
וכאן סיפר המחותן: "הייתי במירון וראיתי בחור עולה לבמה, מוציא קלרינט ומנגן. איך שראיתי אותו – שייכתי את הפנים שלו למשפחה שלכם. שאלתי את העומד בסמוך לי אם הבחור הוא אכן מהמשפחה שלכם, והוא אישר את השערתי. הוא גם אמר לי את שמו של הבחור, שם ששמעתי לא מזמן מהשדכן.
"מהרגע שהבנתי כי אותו הציעו לבתי, לא הורדתי ממנו עין. כאשר סיים את נגינתו, הוא קיפל את הקלרינט בעדינות, הניח אותו בקופסא, ירד מהבימה בפשטות ונכנס אל תוך הציון. ההתנהגות העדינה והאצילית שלו שבתה את לבי, ובאותו רגע החלטתי לברר עליו טוב יותר. ברוך השם, כמו שאתה רואה, הבירורים העלו רק טוב".
בדיוק הדבר ממנו חשש אחי, הוא הדבר שקידם את השידוך. בזכות רבי שמעון בר יוחאי.
(גיליון השגחה פרטית)