מדוע אסור ביו"ט לסוך בשמן את התנור והכיריים החדשים? • מה החידוש בכך שמותר ביו"ט להסיק אש בתנור חדש? • ומה התירו לאדם לעשות ביו"ט באופן שהוא חושש שהלחם יישרף בתנור? • שיעור הלכה מעניין במשנה ברורה חלק ה' סימן תק"ז סעיפים ה' – ו' במסגרת לימוד 'דף היומי בהלכה'
תנור וכיריים חדשים, אסור לסוך אותם בשמן ולא לשפשף אותם במטלית, ומבאר המ"ב, שהיו רגילים לסוך את התנורים בשמן בעודם חדשים, ולשפשף אותם כדי להחליקם ולצחצחם, ויש בזה בעיה של תיקון כלי, אבל מותר להסיק את התנורים האלו אפילו היסק ראשון, והחידוש בזה הוא, שאע"פ שההיסק הראשון מחזק את התנור, וכמו שמצאנו שאסור לבשל ביו"ט בסיר חדש, מפני שהבישול הראשון מחזק את הסיר, מחדש השו"ע שמותר, והטעם שאין בזה תיקון כלי כמו לגבי סיר חדש, מבאר המ"ב, שצריך לומר, שתנור לא מתחזק ע"י ההיסק שמסיקים בו, ומביא המ"ב בשם המג"א, שתנורים שבזמן המג"א, הם כן מתחזקים ע"י ההיסק, ואסור להסיק אותם ביו"ט היסק ראשון.
לאחר ההיסק הראשון, אסור לשים את התנור על צונן כדי לחזק אותו ביותר, ומבאר המ"ב, שיש בזה משום תיקון כלי, אבל תנור שהוסק יותר מדאי, שאם לא יפיג אותו בצונן, הוא לא יוכל לאפות בתנור, כי הלחם יישרף, באופן כזה, לצורך אוכל נפש מותר לצנן את התנור, אע"פ שעי"ז התנור מתחזק, אין בזה משום 'מכה בפטיש', ואע"פ שלגבי 'ליבון רעפים', אפילו שכוונתו כדי לצלות עליהם, אסור, ומדוע לגבי תנור לצורך אפיית הלחם, מותר אח"כ לצנן אותו בצונן ? יש הבדל האם התיקון נעשה בסמוך לאפייה והבישול, או שהתיקון נעשה לאחר מכן, ולכן, לגבי רעפים, מכיוון שקודם כל הוא מתקן את הרעפים ויש בזה איסור, לא מועיל להתיר מה שאח"כ הוא מבשל בהם, משא"כ לגבי אפייה בתנור שהלחם כבר מוכן לאפייה, שהדבר מותר, ויש שכתבו, שהחילוק בין רעפים לתנור הוא, שברעפים זה מחזק אותם חיזוק משמעותי, ולכן אסור גם לצורך בישול, משא"כ בתנור שזה מחזק אותו רק קצת, ולצורך אוכל נפש מותר אם לא מתכוון במפורש לחזק אותם.
באופן שהתנור הוסק יותר מדאי, והוא חושש שמא הפת תישרף, מותר לשרות את המכבדת (מטאטא) במים ולצנן בה את התנור, וכן מותר לכבות את הגחלים, משום שזה צורך אוכל נפש, וכל ההיתר הוא דווקא כאשר הלחם יתקלקל אם יאפה אותו בצורה כזאת, אבל אם הלחם לא יתקלקל, אין בזה היתר, וכתבו האחרונים, שלאחר שכיבד את התנור, אסור לטבול את המכבדת במים שלא תישרף המכבדת, מפני הניצוצות אש שיש בה, כיוון שזה כיבוי שלא לצורך אוכל נפש, ואפילו אם הוא צריך אותה עוד לאפייה ביום זה, גם כן אסור, משום שהוא יכול להשאיל מכבדת ממישהו אחר, ואפילו אם אין לו ממי להשאיל, אסור.
מותר לאדם לאפות ביו"ט תנור מלא לחם, אע"פ שצריך רק פת אחת, וטעם הדין הוא, משום שהלחם נאפה יותר טוב כאשר התנור מלא, והמ"ב מוסיף, שיש מן הפוסקים שסוברים, שכל זה דווקא אם הוא מתכוון שעי"ז יושבח הלחם, אבל אם הוא מתכוון באפיית הלחם הנותר לצורך חול, הדין הוא שזה אסור, ואע"פ שבסימן תק"ג לגבי מילוי סיר בבשר ביו"ט, מבואר שאפילו שהוא עושה זאת לצורך יום חול, מותר, כיוון שעי"ז משתבח הבשר שהוא צריך ליו"ט, ומדוע כאן לגבי לחם, אם מכוון לצורך יום חול, אסור ? יש לחלק, כיוון שלגבי בשר, זו טירחה אחת, שהרי מניח חתיכת בשר בתוך הסיר, ואפילו שמתכוון לצורך יום חול, מותר, כי סוף סוף יש בזה שבח למאכל שהוא רוצה לאכול ביו"ט, אבל לגבי לחם, כיוון שהוא צריך לטרוח בכל לחם ולחם בפני עצמו, בזה צריך דווקא שיתכוון במילוי התנור לצורך הלחם שהוא רוצה לאכול ביו"ט.
כל ההיתר הנ"ל, הוא דווקא בתנורים שלהם שהיו קטנים, והיו מדביקים את הלחם בדופני התנור, וכיוון שהתנור מלא, אין מקום לחום של התנור להתפשט, והלחם נאפה יותר, וממילא יש בזה צורך יו"ט, אבל בתנורים שלנו שהם לא קטנים, אסור לאפות יותר ממה שצריך, כיוון שבכל ככר לחם יש טירחה בעריכתו ואפייתו, ואסור אפילו ע"י גוי, אבל יש פוסקים המתירים אפילו בתנור שלנו, ודווקא כשבאמת צריך ככר לחם אחת ליו"ט, אבל אם הוא לא צריך, אלא שהוא מערים לאכול ממנו מעט כדי להתיר לו את האפייה, אסור, ובשעת הדחק, כגון מי שלא הניח עירובי תבשילין וצריך לחם לשבת שלאחר יו"ט, יש לסמוך על דעה זו לאפות לפני אכילת שחרית, אם הוא צריך לחם אחד לבו ביום, אבל אם אינו צריך, אלא שמערים לאכול מעט כדי להתיר לו את האפייה, אסור.
השיעור המרתק בדף היומי בהלכה
מאת הרב אריה זילברשטיין שליט"א