סיפר הרה"ח רבי אליעזר גדל'ס, מחשובי חסידי קרלין, שהיה לומד אצל הגאון החסיד רבי ישראל דב הלר בטבריה.
אחרי תפילת שחרית בבית המדרש קרלין היה מלווה את רבי ישראל לביתו, ובלכתם בדרך למדו. פעם, בדרך הילוכם יצאה מאחת החצרות אשה, וביקשה מרבי אליעזר שישחיל לה חוט בחור המחט, יען כי ראייתה אינה טובה.
רבי אליעזר התעלם ממנה, ברומזו שהוא הולך עכשיו עם רבו ומדבר בלימוד, שתבקש ממישהו אחר. רבי ישראל דב שם לב שהיה כאן משהו. שאלו: "וואס האט די יידענע געוואלט – מה רצתה האשה?" סיפר לו מה שהיה ותירץ את עצמו, הרי אחרינו הולכים עוד יהודים שחוזרים מן התפילה, שתבקש מהם, הלא הם הולכים בטל ואנחנו לומדים עכשיו…"
ענה לו רבי ישראל דב בתקיפות: "היא ביקשה חסד ואתה לא עשית?! שבועיים ימים אל תכנס לביתי ללמוד!"
כשהיה רבי אליעזר מספר את המעשה הזה, אמר: "בכיתי לפני הרבי, ביקשתי, הבטחתי שיותר לא אעשה כזאת, אבל זה לא עזר לי, הוא לא הניח לי לבוא שבועיים!"
(נר לשולחן שבת מתוך 'עלי זכרון' תמוז תשע"ח)