הרב אהרן כהן
"וַיִּחַר לְמֹשֶׁה מְאֹד וַיֹּאמֶר אֶל ד' אַל תֵּפֶן אֶל מִנְחָתָם" (במדבר ט"ז, ט"ו)
הסבא מסלבודקא לומד מפסוק זה עד כמה גדול כוחה של תפילה.
משה רבינו היה צריך לבקש מהקב"ה שלא יקבל את הקטורת, כלומר את התפילה שלהם. אף שאם ח"ו תפילתם הייתה מתקבלת, והיה בכך אישור להשקפתם הכפרנית במשה ובתורתו והייתה מתבטלת כל התורה כולה, בכל זאת פחד משה רבינו שתתקבל תפילתם מכח התפילה.
ידוע הגמ' במסכת יומא (נ"ג) שהכה"ג ביום המקודש לעם ישראל, יום כיפור, בצאתו מקודש הקדשים, היה מתפלל שלא תתקבל תפילתם של עוברי דרכים, וכוונתו לאותם עוברי דרכים שמתפללים שלא יהיה גשם המפריע להם בדרכים. ולכאורה יש לתמוה כמבואר ב"ילקוט לקח טוב" בשם הסבא מסלבודקא זצ"ל.
מה היה הפחד של הכה"ג מפני תפילתם של סתם עוברי דרכים, עד כדי כך שהכה"ג ביום המקודש והמיוחד, במקום הכי קדוש לעם ישראל, התפילה שהתפלל בה פעם בשנה, היה שלא תתקבל תפילתם של עוברי דרכים?!
דוגמא נוספת לכך הוא מהמשנה במכות האומרת שאמותיהם של הכהנים הגדולים היו מספקים לגולי ערי מקלט אוכל ובגדים וכל זה כדי שלא יתפללו על בניהם שימותו. ולכאורה מדוע יש לחשוש לתפילתם של רוצחים, למות הכהן הגדול. וכי יש בכלל להתחשב בתפילתם?
אלא אומר הסבא מסלבודקא שרואים מכאן שכשהתפילה מגיע מקירות לבם, מעומק הלב, שרק הקב"ה יכול לעזור להם בהפסקת הגשם, ורק הקב"ה בעצם יכול להמית את הכה"ג, זו היא תפילה שבוקעת רקיעים ומגעת עד כסא הכבוד, ובכזאת תפילה יש סיכוי שגם התפילה שלהם תתקבל. לכן צריך הכה"ג להתפלל ולבקש שתפילתם לא תתקבל.
על גודל כח התפילה נוכל ללמוד מהסיפור המדהים שלפנינו: ילד קטן בגיל 8 שנים ביקש מאביו בליל שבועות שיקח אותו יחד איתו לביהכנ"ס כדי שיוכל להגיד ג"כ את ה"תיקון ליל שבועות". חשב אביו ואמר לו שעדיף שילך לישון היות והוא עדיין ילד קטן. בעת שהלך אביו לכיוון הביהכנ"ס נכנס בו קצת רחמים על הבן. והרהר לעצמו מדוע באמת לא הסכמתי לקחתו. הרי אם הבן רוצה ללמוד כל הלילה, למה שלא אמלא את בקשתו?
החליט האב שהוא חוזר על עקביו לקחת את בנו הקטן לביהכנ"ס. כאשר הגיע לביתו פתח את הדלת והנה הוא רואה את בנו הקטן עומד ליד מפתן הדלת כאילו הוא מחכה שיבא אביו לקחתו לביהכנ"ס. שאלו אביו מדוע אתה מחכה לי, הרי סיכמנו שאתה הולך לישון? ואיך ידעת שאני בא לקחתך? ענה לו הילד בתמימות רבה, "הלא התפללתי להשי"ת שתחזור הביתה לקחת אותי לבית הכנסת. וידעתי כי השי"ת ישמע בקול תחנוני, על כן הייתי בטוח שתחזור הביתה".
הילד הזה גדל והצליח ולימים נתגלה בגדולת תורתו ויראתו, הלא הוא הגאון הצדיק רבי שמשון פינקוס זצ"ל.
אגב, הרב פינקוס העיד על עצמו כמבואר בהקדמה לספר נפש שמשון "אם זכיתי לאיזה דבר, היה זה מחמת שהייתי מדבר עם השי"ת כדבר איש אל רעהו על כל עניין ועניין".
סיפורים רבים נכתבו על הקשר והדיבור ביננו לבין הקב"ה, אך אכתוב סיפור קטן ששמעתי באחד משיחותיו של הגאון ר' אליהו דיסקין שליט"א בבית הכנסת "זכרון משה" בירושלים,
היה לפני עשרות שנים בעיר בני ברק יהודי תלמיד חכם מבוגר שכל רואיו ומכיריו הכירוהו כיהודי מיוחד בר דעת תלמיד חכם שידו בכל מכמנות התורה,
יום בהיר אחד החליט לפרוק עול תורה ומצוות, זה היה לפלא ולשיחה לכל סביבתו ומכיריו היתכן ויהודי כזה ירד מהפסים…
הלכו ושאלו את "החזון איש" זצוק"ל מה הוא אומר על המקרה הזה, הרי זה לא יתכן!
אמר להם "החזון איש" שזה מובן מאיליו היות והוא לא דיבר עם הקב"ה, והוסיף והסביר, "כדי שמצבים כאלו לא יקראו צריך שיהיה קשר עם הקב"ה בכל מהלך החיים, בכל צעד ושעל האדם צריך שירגיש את הקב"ה, גם כשהולך לקנות חליפה צריך לעצור לפני ולבקש כאדם שמבקש מאביו אנא הקב"ה תעזור לי למצוא חליפה יפה וטובה המתאימה לי" בכל דבר שאדם קונה או צריך אפי' בדברים הקטנים שחי אותם ביום יום צריך להתבונן ולבקש ממי שהכל שייך אליו קב"ה, וכך בעז"ה יעזרוהו משמים.
יצא לי ליסוע באמצע היום עם אדם ברכבו לכיוון שכונת גאולה בירושלים וכפי שכולם יודעים קשה מאד למצוא שם חניה, והנה הנהג מצא חניה די בקלות, שאלתי אותו איך מצאת כל כך מהר, אנשים לפעמים מסתובבים כחצי שעה ולא מצליחים למצוא,
אמר לי הנהג: אני אגיד לך את האמת, בכל פעם שאני מגיע לאזור אני אומר פרק תהילים ומבקש מהקב"ה שיעזור לי למצוא חניה וכך גם עכשיו עשיתי .
זהו בעצם הסוד הגדול שאנו לומדים מכח התפילה,
יה"ר שיתקבלו תפילתנו ברחמים וברצון לפני בורא כל.