מראשי מקימי עולם התורה לאחר השואה האיומה, היה הגאון רבי יוסף שלמה כהנמן זצ"ל, ראש ישיבת פוניבז'. הוא שהקים את הישיבה המפורסמת, על מוסדותיה, בנייניה, נספחיה וכל המסונף לה. מטבע הדברים, הוא נצרך להון עתק לממן את כל מה שבנה בעשר אצבעותיו, וכאן אנו עומדים לגלות את סודו הגדול…
מעשה שהיה, בצאתו לאחד ממסעותיו לגיוס כספים, שמע אותו אחד ממקורביו לוחש תפילה. הלה היה בטוח כי ראש הישיבה מתפלל שכל הנדיבים יהיו בבית, יפתחו את הדלת בשמחה, יפתחו את הלב, וכמובן – גם את הכיס. כשהביע את מחשבותיו אלו בקול, נענה לו ראש הישיבה ואמר: 'ההיפך הוא הנכון, אני מתפלל שלא יפתחו לי את הדלת!'
'האמנם?' – גבותיו של מקורבו הזדקפו בתדהמה, 'והלא זו משאלתו של כל מגייס כספים, לראות את הדלתות נפתחות לקראתו. האם אכן ראש הישיבה מתפלל שלא ייפתחו הדלתות לקראתו?!'
'אכן כן', נענה ראש הישיבה ואמר, 'ראה נא. הרי את הכסף – ישלח לי בורא עולם, לו הכסף ולו הזהב, ולפיכך אני סומך רק עליו, ובכלל לא על הנדיבים אשר אני בא בשערי ביתם. אלא שבורא עולם ציווני לעשות השתדלות, ולפיכך אני נוקש בדלתותיהם. נו, מתפלל אני שלא יפתחו את הדלת, כך שאצא את ידי חובת ההשתדלות בלי להזדקק באמת לטובותיו של הגביר, כי בורא עולם ישלח לי את הכסף, שכן את המוטל עליי כבר עשיתי!'
וללמדנו בא: כל מה שאנחנו עושים כאן, הוא רק השתדלות. העבודה שלנו היא השתדלות לפרנסה, העסקים הם השתדלות לתמוך תורה ולומדיה, גיוס כספים הוא השתדלות להחזיק את מוסדות התורה, וכן הלאה. השתדלות היא תנאי לקבלת השפע האלוקי, אך היא ממש לא מזינה אותו… – בורא עולם מעניק לנו מטובו, אנו סומכים רק עליו ובוטחים רק בו, אנו עושים השתדלות – רק כי כך הורה לנו, אבל באמת – אין אנו נשענים אלא על אבינו שבשמים!
(מתוך 'פניני פרשת השבוע' – הרה"ג רבי אשר קובלסקי שליט"א)
סיפור שחויתי מזמן
בס"ד
כשהייתי בביתי באחד הימים, הודיעני אבי שליט"א, כי הגיע אליו בדואר צ'ק ע"ס די מכובד – 3,000 ש"ח – משהו כזה, היות והי' פעם איזה מילווה כלשהו, והוא הי' חייב לתרום, ושאלני האם אני מעוניין בסכום זה. כמובן שהסכמתי, והכסף עבר אלי – ממש משמים! זה הי' מקרה של השגחה פרטית.
ידוע שהאותיות "מקרה" הם אותן האותיות של "רק מה'"
תודה לכם
משה ברזובסקי