הרב צבי וינברג
"וַיְהִי בָעֶרֶב וַתַּעַל הַשְּׂלָו וַתְּכַס אֶתַ הַמַּחֲנֶה" (שמות ט"ז, י"ג)
הגמ' ביומא (עה:) מספרת על רב יהודה ורב חסדא שהיו מקבלים מנה של שליו (עוף שמן) מהשמים, ומובא שם שבזכות שרב חסדא קיבל עוף מהשמים, זכה גם תלמידו רבא וקיבל גם הוא.
ובתולדות הרד"ל (שכתב בנו רבי שמואל לוריא זצ"ל – נדפס בתחילת פרקי דרבי אליעזר עם פי' הרד"ל – הערה ד') מובא "שמעתי ממנו [מהרד"ל] שאבי חותנו [הוא רבי בנימין נתנזון] זכה להיות בין הקרואים אל המשתה והסעודה שעשה הגר"א ז"ל כשגמר פירושו על התיקוני זוהר, ונתן לו חלק מהעוף הפטום שהמציאו לו מן השמים לבוא על שולחנו".
אמנם בעליות אליהו (בהקדמת "מעלות הסולם" הע' יט) מובא מהרי"ה לוין, מפי הגאון מוהר"ץ מווילנא שהיה בעל קורא בבית מדרשו של הגר"א ז"ל, ומפי הג"ר ישראל מורה צדק בוילנא, בשם אביו [הוא הק' ר' אליעזר שהיה בעל תוקע בבית מדרשו] שהיה זה בסיום חיבור פירושו על ה"ספרא דצניעותא", והם היו נוכחים בעצמם בבית הגר"א בשעת מעשה, הרי"ה לוין נרתע מלפרט יותר בענין, וציין "ולא ראיתי להעתיק כל פרטי הדברים מטעמי ונימוקי" [המקורות מס' הגאון ח"ב עמ' 495].
(קב ונקי)