"כל אלמנה ויתום לא תענון" (שמות כ"ב, כ"א)
באנגליה היו הישיבות מגישות מדי שנה את רשימות התלמידים למשרד ההגנה, וכל תלמיד היה מקבל לביתו את האישור שהוא יכול להמשיך ללמוד, ודחו את גיוסו למשך שנה. כך היו עושים מדי שנה בשנה, בלי בעיות, בלי שאילתות, בלי כל מיני עניינים וקשיים אחרים.
אך לפני שהיו מגישים את הרשימות למשרד ההגנה צריכים היו לקבל על זה אישור, והמאשר בתקופת סיפורנו היה הגאון רבי יחזקאל אברמסקי זצ"ל, שהיה הרב הראשי של אנגליה. אחרי חתימתו זה היה עובר מיד את אישורם של נציגי הצבא, ותוך מספר ימים היו מקבלים כל הבחורים הרשומים ברשימות את ההודעה של הפטור לביתם.
סיפר הרב אברמסקי, כי שנה אחת ביום הגשת הרשימות נכנסה אליו אשה אחת וסיפרה כי לא מזמן התאלמנה מבעלה ה"י, ויש לה בן יחיד אשר עד לא מזמן ישב ולמד בשקידה בישיבה – פה בלונדון, ועתה ממשיך הוא אמנם בשקידתו, אבל בגלל המצב הוא בא לישון בלילה בבית, וגם בצהריים הוא נכנס הביתה לאכול עמה את סעודת הצהרים ולהתעניין בשלומה. וממילא מסתדר לו יותר טוב שלא ללכת ללמוד בישיבה, אלא יושב הוא ולומד כל היום, ביום ובלילה, בבית המדרש ליד הבית.
והנה עתה, הנהלת הישיבה אמרה כי כיון שאין הוא נמצא בישיבה הם אינם יכולים לרשום אותו ברשימת בחורי הישיבה, כי הרשימה חייבת להיות אמינה, וממילא אין הוא יכול לקבל את הפטור. היא ביקשה אפוא עצה מהרב אברמסקי איך אפשר לסדר שגם הבן שלה יקבל את האישור.
אמר לה מרן הרב אברמסקי: "מה שאת מבקשת זה למעלה מדרך הטבע, כיון שהחוק פה אומר שמי שרשום – רשום, ומי שלא רשום – לא רשום. אי אפשר להכניס ב'דלת האחורית'. אבל יש מי שעומד למעלה מן הטבע, זה ריבונו של עולם שהוא הכל יכול, והוא עומד למעלה מהכל… הוא אביהם של אלמנות ויתומים, ויעזור לכם ברחמיו הרבים, ולכן בואי נתחלק בתפקידים: את תגידי תהילים, ואני אלך למשרדי הצבא".
היא הלכה למלאות את חלקה בהסכם, והרב קם מיד והלך למשרד הצבא של לונדון. הפקיד הממונה על עניין זה חרד לקראתו, במה הוא זכה לכבוד רב כזה. פנה אליו הרב ואמר לו באנגלית רהוטה: "באתי לבקש ממך שתעשה חסד עם אחד האזרחים היותר נאמנים של הוד מלכותו… תדע, היום הגשתי את הרשימות של בני הישיבות באנגליה על מנת שיקבלו את השחרור הרגיל, וכעת באה אלי אשה אלמנה ודמעתה על לחיה, היא אומרת שבגלל המצב שלה צריך הבן שלה ללמוד בבית המדרש ליד הבית ולכן הוא לא רשום בישיבה. הוא לומד בשקידה, לא פחות ואולי אף יותר מבחורים אחרים, והיא מבקשת שישלחו גם לו פטור.
"ועכשיו – הוסיף הרב אברמסקי – "תשמע מה אני אומר לך. על פי ה'קודקס' [ספר החוקים של המדינה] אסור לך לעשות את זה, ואם תעשה את זה אתה אפילו צפוי לעונש. אבל תדע לך, אתה אדם צעיר ואני אדם זקן, לך אין כל נסיון בחיים, אבל לי יש נסיון בחיים – אם כן דע לך, שיש ספר יותר נעלה מה'קודקס' – לספר הזה קוראים 'ספר הלב'… ב'ספר הלב' כתוב, שמי שעושה כזו מצוה, כזה חסד, ומיטיב עם האלמנה ועם היתום, אז ה' יתברך, הכל יכול, מיטיב לו ולזרעו עד סוף כל הדורות. ואני חוזר עוד פעם" – המשיך, כדרכו תמיד לחזור שנית על דבריו ולהסביר – "תשקול היטב את הדברים. לפי ספר החוקים היבש, אשר כתבוהו בני אדם, אסור לעשות את זה. אבל יש ספר אחר, ספר הלב… ספר הלב זה אלוקות, זה רוחניות… זה מהרבונו של עולם. שם כתוב שמי שעושה את הפעולה הזאת ומיטיב עם האלמנה ועם היתום, אז הרבונו של עולם, הכל יכול, מיטיב לו ולזרעו עד סוף כל הדורות. תהיה לך הזדמנות נדירה, הזדמנות פז יוצאת דופן, אינני יודע מתי תהיה לך עוד פעם הזדמנות כזאת…"
בידי הרב אברמסקי כבר היה מוכן דף שעליו היו רשומים השם והכתובת של הבחור. כך היתה שיטתו, שהוא לא מחכה לקבל תשובה. הוא לא צריך שעכשיו יתחיל ההוא שכנגדו לפלפל אתו בענין… הוא העביר את המסר, ועכשיו שההוא יתייחד עם הדברים בינו לבין עצמו, ויחליט מה לעשות.
וכך, שם הרב אברמסקי את הפתק על השולחן ואמר לפקיד: "אני מקווה שבשלושה ארבעה ימים הקרובים יהיה הפטור מונח בתיבת הדואר שבכתובת הזו… למה? כי בספר הלב כתוב שמי שעושה את זה, הכל יכול מיטיב לו… שלום…".
והוא הלך…
אחרי כמה ימים, כבר היה מונח הפטור בתיבת הדואר של הבחור…
(ע"פ להתעדן באהבתך)