הרב שמואל ברוך גנוט שליט"א
סיפר לי ר"מ בישיבה גדולה: "הורים רבים מתעניינים אצלי על בחורים עבור שידוכים. אני נדהם כל פעם מחדש כיצד כמעט כולם שואלים את אותן השאלות, כאילו מישהו חיבר ספר שאלות וכולם קוראים מתוכו. ואני תמיד תוהה לעצמי, בליבי: "הבת שלך היא כמו כולן? אין לך שאלות מיוחדות שאתה רוצה לברר, שמתאימות דווקא לאופי המיוחד ולתכונות הנפש המסוימות שלה?"…
בסדר-שלישי בליל שישי האחרון שלפני ה'סגר הגדול' ולאחר שעשרות בחורים מישיבתנו כבר נמצאים בבידוד ביתי, לאחר שנתגלו מספר חולים מאומתים מבני הישיבה, מסרתי שיעור עיון לבני שיעור ג', לפני שניאלץ לעבור למרחב הקולי. היה חשוב לי להספיק איתם עוד עמוד גמרא ולדבר עליו ביתר הרחבה בהמשך, ב'מרחב הקולי'. לפני השיעור שוחחתי איתם על מה ששוחחנו כבר בבוקר, שאם וכאשר נעבור ללמידה ביתית של כמה ימים ולשמיעת שיעורי עיון ובקיאות ב'מרחב הקולי', נבקש שכל בחור יברר לעצמו נושא עיוני אחד ממה שלמדנו מתחילת אלול, ילבן את הדברים עם אביו, החברותות או עם צוות הר"מים, ויעלה את הדברים על הכתב.
אמרתי לבחורים שמאז ההכרזה בבוקר על כתיבת ה'חבורע'ס', הייתה לי הרגשה ממש מרוממת. ומדוע? כי בכל מהלך השנה אנחנו חיים בקבוצה אחת, כולם לומדים את הנושאים העיוניים שמדברים עליהם בשיעור, כולם מדברים על אותו 'רייד' ישיבתי וסביבו אנחנו עסוקים. אבל הנה הגיעו ימים, כמו בסגר של תחילת הקיץ שעבר, בהם הבחור יכול לבטא את עצמו בלימוד באופן אישי.
נכון, כולם חייבים להקשיב לשיעורים הטלפוניים בעיון ובבקיאות, וביום שישי הקרוב ייערך על כך מבחן מסכם. אבל כשמבקשים ממך לכתוב 'חבורה' על נושא אחד מדפי הגמרא שלמדנו ב'קידושין', אתה סולל לעצמך דרך משלך בסוגיא שבחרת לעצמך, הסוגיא שהתחברת אליה במיוחד ואתה חושב שתוכל לחדש בה, להוסיף ולהעמיק בה.
אסור לנו לשכוח שלמרות שאנחנו חלק מקבוצה גדולה ונפלאה של ציבור היראים לדבר ה', אך ה"אדם נברא יחידי". יש לכל יהודי מסלול מיוחד שלו, מסלול אישי בתוך עבודת הכלל, וככזה, עליו לפתח את אישיותו האישית והמיוחדת שהקב"ה יצר. לכן זוהי הזדמנות פז לא רק לבנות את האישיות המיוחדת שלך, בתפילה, בהתמדה, ביחס לבבי ומכיר טובה להורים, הלחוצים בלאו הכי בתוך בית סגור ומלא בילדים – אלא גם בעיקר העבודה שלך, עסק התורה בעיון.
בימים אלו אני מסיים לערוך את פרק הסיכום לספר 'נעשה אדם' של הרה"ג רבי יעקב לנדאו שליט"א מחיפה. הנה כמה שורות חביבות מתוכו:
"לא מזמן קראתי כמה שורות מעניינות ומפחידות ביותר שכתב בחור על גבי ההזמנה לחתונתו. החתן כתב ותלה בחדר האוכל לחבריו בישיבה הקדשה מיוחדת וניסה לפרגן להם, בכך שהוא כתב: 'אחי ורעי בני הישיבה היקרים, הצלחתם להעמיד את פס הייצור הנפלא ביותר לבחורים בני עלייה מיוחדים'…
"אז זהו, שלא. אנחנו לא חלק מ'פס ייצור'. הקב"ה ברא את האדם יחיד בתוך ציבור. אישיות אחת מתוך עם שלם. נכון, האדם אינו אמור להיות עוף בודד ומוזר הפורש מהציבור. יהודי אמור להשתייך ולהיות מחובר לציבור בכלל ולקהילתו בפרט. אך בד בבד עליו להיות יחידי בעולמו של הקב"ה ולסלול שביל מיוחד משלו בעבודת ה' שלו", כותב הרב לנדאו.
— "ונמצא לכל איש מבני האדם חלק מיוחד בנסיון ובמלחמת היצר, והוא פקודתו ומשאו בעולם הזה, וצריך לעמוד בו כפי מה שהוא, וידונו מעשיו במידת דינו יתברך כפי המשא שניתן לו באמת, בכל בחינותיו, בתכלית הדקדוק. והנה זה כעבדי המלך שכולם עומדים למשמעתו, ובין כולם צריך שתשתלם עבודת מלכותו, והנה הוא מחלק לכל אחד מהם חלק מה, עד שבין כולם ישתלמו כל החלקים המצטרכים לו, והנה כל אחד מהם מוטל עליו השלמת החלק ההוא אשר נמסר לו, וכפי פעולתו בפקודתו כן יגמלהו המלך" (הרמח"ל).
בשעת כתיבת השורות, איננו יודעים בדיוק כיצד ייראה הסגר וכיצד בדיוק יתבצעו סדרי הלימוד בכל מקום ומקום, מתי איך וכמה. אך מי שהקב"ה גזר עליו לשבת עם עצמו או להיכנס לבידוד בימי הסגר, יכול למנף את הימים הללו לסלילת מסלול רוחני ולימודי משלו. להיות חלק מהצוות האדיר של משרתי המלך ית"ש, אך להפנים שהמלך ית"ש, כפי שלמדנו הרמח"ל, חפץ ומשתוקק מאד בעבודתך הייחודית והאישית בתוך כל צבא משרתיו.
*
ולנושא אחר: בשבוע שעבר הבאתי כאן סיפור מעניין על שמו של רבי אליעזר רקובסקי, אותו סיפר לי אחיינו הרה"ג רבי חגי רקובסקי שליט"א. לאחר פרסום המאמר התקשר אלי הרב רקובסקי, כדי להודות על פרסומו ואני ניצלתי את ההזדמנות ואיחלתי לו את מירב האיחולים על נישואי בתו, שהועתקה ב'דקה התשעים' מיום ראשון, אז החל הסגר הקודם בארץ, ליום חמישי לפניו. איך היה? איך הספקתם להתארגן כל כך מהר? שאלתיו והוא סיפר לי בהתרגשות: "מספרים שיהודי אחד אמר שהשנים הטובות ביותר בחייו היו השנים בהם הקב"ה לא עזר לו. שאלו אותו בזעזוע: 'איך אתה מדבר?' והוא הסביר: 'הקב"ה לא עזר לי – הוא פשוט עשה לי הכל'…
"זאת הייתה ההרגשה שלנו. ביום רביעי בבוקר הסתפקנו האם להקדים את החתונה ליום חמישי. יש לנו בני משפחה מבוגרים שאם יש סגר, גם לא הדוק ומחייב במיוחד, הם לא ייצאו מהבית בשום אופן, רק שעדיין לא ידענו האם הממשלה תחליט על הסגר. התקשרתי למתחם הפתוח בו היינו אמורים לערוך את החתונה המצומצמת ושאלתי האם בחמישי פנוי. 'כן, פנוי'. הרב המסדר קידושין היה פנוי בחמישי, הצלם, התזמורת, כל צרכי הכלה, הכל. בעל הקייטרינג אמר לי שהוא לא יספיק להכין הכל תוך יממה ואמרתי לו: תוכל להביא לחמניות וחומוס-טחינה? כל מה שמעבר לזה יהיה בונוס. כל מספקי השירותים אמרו שהם פנויים בחמישי.
"ואז הבנו לפתע שאם החתונה מוקדמת לחמישי, נצטרך להקדים את שבת ה'שבע ברכות' לשבת הקרובה. התקשרתי לבעל המקום ששכרנו לשבת שלאחרי, והוא אמר שהשבת הקרובה פנויה. ועדיין הסתפקנו מה לעשות. שאלנו את מרן רשכבה"ג הגר"ח קניבסקי שליט"א, שאמר שנקדים את החתונה ליום חמישי, אך מכיון שבליל חמישי חל עשרה בטבת – אמר מרן שליט"א שנקדים את החופה לפני השקיעה. מרן שליט"א הכריע ומבחינתנו, ההחלטה נפלה. החתונה התקיימה לפי ההנחיות והכל היה נפלא ומיוחד מאד, הכל הסתדר באופן מעורר השתאות וגם הקייטרינג הכינו הכל בשפע ובטוב טעם.
"ביום ראשון החל הסגר, והנה ממש כמה מטרים ליד מתחם החתונה נערכה ביום ראשון איזו הפגנה, שמשתתפיה חסמו במשך כמה שעות את כל האזור ולא היה שייך להגיע לשם. בנוסף, בישיבה הגדולה שבני לומד בה, יש הסדר ששבוע לומדים ליד הבית ובשבועיים לאחר מכן נכנסים לקפסולה סגורה בישיבה. אם החתונה הייתה ביום ראשון, הבן שלי לא היה יכול להיכנס לקפסולה, אך כיון שהחתונה הוקדמה – הוא שב לישיבה כבר במוצ"ש. גם לרעייתי היה חופש מהעבודה עד יום חמישי ואילו ביום ראשון – היא הייתה צריכה לשוב לעבוד, וכך ליוו אותנו עוד הרבה ניסים בכל הנושאים שסביב החתונה. ההרגשה הייתה שהקב"ה רצה שנקדים את החתונה לטובתנו, ופשוט כל מה שהיינו צריכים – נעשה כמו מאליו".
(פורסם בעיתון יתד נאמן)
