כך מתאר החברותא של המשגיח הגה"צ רבי דב יפה זצ"ל בשנים שכיהן משגיח בישיבת 'תפארת ישראל' בחיפה:
"היינו נוסעים ג' פעמים בשבוע לחיפה, הלימוד החל ברבע לשתיים, מיד בעלותו לרכב בדרך לחיפה. הלימוד ברכב היה כלימוד בבית המדרש ממש. מיד שנכנסו לרכב התחלנו לחזור על היום הקודם. מעולם לא הסתכל המשגיח בחלון במשך הנסיעה. אפילו פעם אחת אני לא זוכר! אפילו שהיו פקקים, תאונות וכו', מעולם אני לא זוכר אותו מסתכל או מפסיק בלימוד, הוא פשוט היה מהופנט על הגמ'.
"מיד ברדתנו מהמכונית המשכנו בישיבה. סדר הלימוד היה: גמ' רש"י, גמ' רש"י תוס', ועוד חזרה גמ' רש"י תוס'. אחר כך רא"ש רי"ף ר"ן. טור בית יוסף. ושו"ע הלכה למעשה (למדו איזהו נשך). בסוף כל יום חזרנו על מה שלמדנו באותו היום. מלבד זאת המשגיח היה עוצר באמצע הלימוד והיה הולך הלוך ושוב וחוזר לעצמו בע"פ. והכל היה בהנאה ואהבה לגמ', ובסבלנות ומתיקות כמו פעם ראשונה. לפעמים מתוך התרגשות מהגמ' היה מנשק כמה פעמים את הגמ'.
"בחזור הביתה לרכסים הינו חוזרים שוב פעם את מה שלמדנו באותו היום, וסיימנו בשמונה ומחצה ברכסים. יש לציין שהמשגיח קודם לימודו היה אומר את ה'יהי רצון', ו'הנני רוצה ללמוד כדי שיביאני התלמוד לידי מעשה ולידי מדות ישרות ולידי ידיעת התורה' (מהשל"ה הק', מובא במהדורת עוז והדר ובמשניות תפארת ישראל) ומעורר יר"ש והרהורי תשובה – כדברי ה'נפש החיים', והיה אומר: אנחנו רוצים לעשות רצון ה', וכי אנחנו רוצים לעשות עברות?!
"קשה לתאר את שקיעותו וריכוזו בלימוד, היה נראה כאילו הוא נמצא בעולם אחר. כולו מהופנט בתורה כשיכור בבית היין, פשוט רעב ללמוד. והיה כ"כ שקוע ומרוכז בלימוד, שהנכדים היו יכולים לשחק, לצעוק ולהרעיש על ידו ולא היה שומע ומבחין כלל.
"זכורני שלפני שלש שנים בשעה שהשתחרר מ'מעיני הישועה' (לאחר כמעט ג' שבועות שאושפז), הגיע לבית בתו תחי', והיתה התרגשות ושמחה גדולה. המשגיח נכנס לבית ומיד החל ללמוד. כל בני המשפחה היו עסוקים בשחרור ובשמחה הגדולה שב"ה הבריא, והמשגיח היה כמו שיכור שמצא יין, מנותק מכל ה'אקשן' שמסביבו ומרוכז בלימודו במשך כמה שעות.
"לפני כמה שנים השתתף בבר מצווה לנכדו, ואחר זמן מסוים רצה ללכת ללמוד, ובעל השמחה התחנן שימתין עד שיבוא ת"ח גדול. הוא אמר לי שהוא כבר צמא ללמוד (למרות שגם שם ישב ולמד, כמדומה עם משניות), והיה לו קשה להמתין, אך כיבד את הבקשה. מיד אחר שהגיע אותו ת"ח הלך לבית חתנו, לקח ספר מהארון, ועוד קודם שהתיישב התחיל ללמוד, ונשאר בעמידה באותה תנוחה כמה שעות. בשלב מסוים הלכתי לישון, וכשקמתי בבוקר עוד ראיתי אותו עומד באותו תנוחה… אחרי התפלה נשאר ללמוד בביה"כ כמה שעות, וכעבור זמן נרדם על הסטנדר.
"בשנת תשמ"ז החל לכהן כמשגיח בישיבת 'קול יעקב' ועמדה לרשותו מונית מרכסים לירושלים וחזור. לאחר תקופה הישיבה היתה בקשיים כלכלים והמשגיח ביקש להפסיק לשלוח לו מונית והחל לנסוע בשלשה אוטובוסים… מרכסים לתחנה מרכזית חיפה, מחיפה לתחנה מרכזית בת"א, ומת"א לתחנה מרכזית בירושלים, ומשם לקח מונית לישיבה (בהזדמנות אמר לי פעם: אני הייתי תומך תורה גדול לישיבה. וכי לחסוך כמה אלפי שקלים בחודש זה פחות מלתת במזומן?!).
"אבי שליט"א שאל על כך את המשגיח ומה עם ביטול תורה? והמשגיח השיב שאין לו הבדל אם לומד באוטובוס או בבית. ושאל שוב אבי שליט"א: ומה עם שמירת העיניים? והמשגיח השיב שאינו רואה כלום. והיה קצת לפלא… והנה אחר תקופה התקשר המשגיח לבנו הגר"מ שליט"א והודיע שהיום לא יוכל לומר שיחה בישיבה, ולפליאת בנו אמר, שבטעות במקום לנסוע מת"א לירושלים הוא עלה על אוטובוס חזרה לחיפה. שאל בנו שליט"א: מתי אבא הבחין שטעה בדרך? אמר המשגיח: כשהגענו לחיפה… הוסיף אבי שליט"א: אז הבנתי שאפשר ללמוד באוטובוס כמו בבית מדרש… ולא פלא אם כן שאין בעיות של שמירת העיניים!
"אחרי המעשה הנ"ל טען רה"י הגר"י עדס שליט"א שזה על חשבון הישיבה, והכריח את המשגיח לחזור למונית. אך משסודר קו ישר מרכסים לירושלים התעקש המשגיח שוב לחזור לאוטובוס, עד לפני שנים ספורות ממש.
"המשגיח היה כולו שקוע בלימוד ולא הרגיש בסובב אותו ולא הפריעה הנסיעה ללימודו. ומעניין שעד שהחל לכהן כמשגיח בגרודנא, שאז לראשונה נסע קבוע בתחבורה ציבורית, היו קשות עליו הנסיעות, אבל מאז שהחל לנסוע לזכות את הרבים לא הרגיש את הנסיעות.
"אגב, בהזדמנות סיפרתי למרן הגרי"ג אדלשטיין שליט"א שהמשגיח נוסע באוטובוס, והזדעזע מכך, ואמר לי שידבר עם רה"י הגר"י עדס על כך. אמרתי לו שרה"י עשה כל טצדקי שהמשגיח ייסע ברכב, והמשגיח הוא זה שאינו מוכן בשופו"א, אז ר' גרשון אמר שהוא ידבר עם המשגיח בעצמו. כשסיפרתי זאת למשגיח, אמר שהוא מבטל את דעתו לר' גרשון ומוכן לנסוע עם רכב, רק שאשאל את ר' גרשון אם כוונתו מצד כבוד התורה או מצד בריאותו, שכן אם זה מצד בריאות – הוא רגיל לנסוע וזה לא מעייף אותו ולא נוטל ממנו כוחות, ואם מצד כבוד התורה, הוא יעשה מה שר' גרשון אומר גם אם אינו מבין. סיפרתי זאת לר' גרשון, והוא אמר: אני התכוונתי מצד שמעייף ולוקח כוחות, אבל מצד כבוד התורה – זה כבוד התורה, שהמשגיח מתנהג בפשטות.
(דברי אמת וישלח תשע"ח)