הרב יהודה לב שליט"א
מח"ס 'לב המועדים'
הטעם שאין מברכים על מצות כיבוד אב
לפי שקי"ל שמצווה שאין זמנא קבוע אין מברכים כגון להאמין בהשי"ת שחובתה תמידית היא, וכן במצות כיבוד אב לא שייך לברך כיון שחייבים בה תמיד (אור זרוע הלכות ברכת המוציא סימן קמ).
טעם אחר: לפי שאין מברכים על מצות שיכליות כיון שלא שייך לומר אשר קדשנו במצותיו לפי שאין ניכרת ונודעת בזה הקדושה של עם ישראל שהרי גם האומות העולם נהגו כן, וכיון שמצות כיבוד אב ואם היא מצווה שיכלית אין מברכים עליה (שו"ת בנימין זאב סימן קסט).
טעם אחר: לפי שאין לומר "וציונו" לפי שמשמע שרק אנו מצוים ולא אומות העולם והרי מצוות כיבוד אב ואם גם אומות העולם מוזהרים עליו (רוקח שסו, ערוה"ש יור"ד רמ ד).
טעם אחר: לפי שמצות כיבוד אב ואם כל כמה שאדם משתדל לקיימה לא מגיע לחצי מצווה דאורייתא וכמו שמבואר בתוס' בקידושין (לב) בשם הירושלמי אם עשית כן לא הגעת לחצי מצוות כיבוד, ולחומר המצווה והקושי העצום לקיימה כהלכתו לא תיקנו ברכה דלאו כל אדם זוכה לצאת ידי חובת חומר המצוה וא"כ אם יברך אין זה מברך אלא מנאץ (שדי חמד אסיפת דינים מערכת ברכות אות טז בשם ספר שמי יעקב למהר"י אלגזי).
טעם אחר: דקי"ל כל מצווה שאינה תלויה כולה ביד העושה שאפשר שלא ירצה בו חבריו וכל מצווה שאפשר שתעקר אע"פ שלא נעקרה כמאן דמעיקרא דמי וכיון שמצות כיבוד אב אפשר לעקור שהרי האב שמחל על כבודו כבודו מחול אין לברך (רשב"א בתשובותיו ח"א סימן יח הביא בשם תשובת הרב ר' יוסף בן פלט ששאל את הראב"ד).
טעם אחר: לפי שהיא מצווה שניתנה להיעשות על ידי אחר (מור וקציעה רמ).
טעם אחר: כיון שנפסק בשו"ע (יור"ד רמ יח) ממזר חייב בכבוד אביו ובמוראו ואם היו מתקנים ברכה על מצות כיבוד אב ואם, גם ממזר היה מברך וזה א"א משום שהוי מצווה הבאה בעבירה וכיון שממזר לא שייך בברכה לא פלוג רבנן ולא תקנו גם באינו ממזר (שדי חמד אסיפת דינים מערכות ברכות שם).
טעם אחר: כיון שאין מברכים על מצווה שאין לה קצבה, וכיון שמצות כיבוד ואם הוי מצווה שאין לה קצבה ושיעור כמבואר ביראים (ס' רכא וכ"כ במאירי קידושין לא, א) אין מברכים, וכה"ג מצאנו לגבי סיפור יציאת מצרים שאין מברכים משום שהוי דבר שאין לו קצבה (ספר ליקוטי שושנים).
טעם אחר: כיון שמצווה זו ישנה במחשבה כמבואר בחיי אדם (כלל כז ג) שהכיבוד במחשבה במעשה ובדיבור, מחשבה בליבו דהיינו שיהיו חשובים בעיניו ובלבו שידמה בלבו שהם גדולים ונכבדים בארץ ולא תקנו ברכה על דברים שבלב (ספר ליקוטי שושנים).
טעם אחר: דלפעמים אינו חייב בכבוד אביו כגון שאביו רשע (כמבואר בטור הלכות כיבוד אב ואם) לכן לא תקנו ברכה (ליקוטי שושנים).
הטעם שאין מברכים על מצות צדקה
לפי שקי"ל שכל מצווה שתלויה בדעת אחרים אין לברך שמא חבריו לא ירצה לקבלה (רשב"א שו"ת חלק א ס'ר נד).
טעם אחר: דכל דבר של פורענות אין מברכים מפני שנראה כמודה על הקללה ולכן אין מברכים על צדקה לפי שיש בה קלקול לאחר דהיינו לעניים (ראב"ד).
טעם אחר: לפי שאין מברכים על מצות שגם בני נח חייבים וכמבואר בחידושי הר"ן (סנהדרין נו, ב) שגם בני נח חייבים במצות צדקה (כלי חמדה פרשת וירא).
טעם אחר: לפי שצריך ליתן בשמחה ורובא דעלמא אינם נותנים בשמחה [ועוד דצריך לחזור וליתן] (מאור ושמש פרשת פנחס בשם מוה"ר מפריסטיג שאמר שאה טעם זה בספר קדמון).
והטעם שאין מברכים על הצדקה כשאינו נותן לעני אלא נותן לקופת צדקה או לגבאי צדקה, משום דאין זה גמר המצוה דעיקר מצוות צדקה בעת שמקבל העני (אורחות חיים צב).
"תנו רבנן: חמישה דברים משכחים את הלימוד, האוכל ממה שאוכל עכבר… והרגיל בזיתים וחמישה דברים משיבים את הלימוד הרגיל בשמן זית" (הוריות יג, ב).
הטעם שיש שמקלים בדבר זה, יש אומרים שלפי שדברי הגמרא נאמרו רק כשקובע סעודה על הזיתים (מור וקציעה או"ח קע).
טעם אחר: דברי הגמרא נאמרו בזיתים חיים ולא בכבושים או מבושלים (מור וקציעה שם).
טעם אחר: יש שאומרים שמשכח תלמודו רק כשאוכל זיתים בשתי סעודות רצופות (קובץ כרם שלמה שנה ט"ז קו' א ע לז).
עצה לדבר: כיון ששמן זית משיב את הלימוד, אפשר לטפטף טיפת שמן זית לתוך הזיתים, ובזה מתבטלת השכחה (הגרשז"א הליכות שלמה תפילה פרק ב הערה 103).
אשה באכילת זיתים: רק גברים מקפידים על אכילת זיתים, משום שבנשים לא שייך 'קשה לשכחה', לפי שפטורות מת"ת (שו"ת יגל יעקב או"ח ט ג).
אשה מינקת: אשה שמינקת נכון ליזהר מלאכול זיתים, והטעם: כיון שיכול להשפיע על התינוק (הגרח"ק חמדת משה).
אכילת קצה של הלחם
יש שנהגו לחתוך את קצה הככר ולא לאוכלו (טעמי המנהגים אות רעו).
והטעם: כדי לבטל כח הסט"א השולט בקצוות (טעמי המנהגים רעו בהערה), ובאכילת מצוה וסעודת שבת אין צריך לחשוש (בית לוי).
מרגלא בפומא דאינשי שהאוכל קצה הלחם קשה לשכחה, והגרח"ק כתב שלא מצא מקור למנהג זה (דולה ומשקה עמוד שסב).
מנהג העולם: יש מהעולם שאינו מקפיד בזה כלל, מכיון שלא נמצא לזה מקור בחז"ל.
אמנם יש שמקפידים בזה, ובשו"ת 'מנחת יצחק' (חלק ט' סימן ח') מובא ששאלו אותו שאלה זו, וענה שהוא לא מצא לזה מקור בחז"ל, אבל הוא בעצמו מקפיד שלא לאכול את הקצוות של הלחם, מכיוון שמבואר בירושלמי (תרומות פ"ח ה"ג), שצריך לחשוש לדבר שהבריות חוששים ממנו, ומכיון שכך ידוע בעולם, צריך ליזהר מזה.
ועיין שבספר חסידים (סי' רסא) גם מבואר שכל דבר שתופסין אותו בחזקת סכנה, יש ליזהר ממנו וכו' (וכן כתב בתשו' הרשב"א סי' ט).