הרב מרדכי שוורצבורד שליט"א
מורה הוראה 'נאות שמחה' מודיעין עילית
הוריות יג:
מבואר בגמרא (דף יג:) שהרגיל בזיתים משכח תלמודו, והרגיל בשמן זית – משיב את תלמודו, ואמר רבי יוחנן שכשם שהזית משכח לימוד של שבעים שנה, כך שמן זית משיב לימוד של שבעים שנה.
דנו הפוסקים: האם האוכל זיתים עובר איסור, ובאלו אופנים מותר לאכול זיתים? שמצינו ביבמות טו: שרבי צדוק שלח זיתים לרבי יוחנן החורני, ובברכות לח: רבי יוחנן אכל זית מליח.
יש מהפוסקים שכתבו שדברים שנאמר עליהם שגורמים שכחה, מי שאוכלם עובר באיסור "השמר לך פן תשכח וגו'", אך מרן שר התורה הגר"ח קנייבסקי שליט"א בספרו שיח השדה בספר זיכרון (נדפס סוף ח"א) הביא מספר חסידים, שאין בזה איסור שכתב שאחד שאל את החכם, אם מותר לאכול מלחם שאכלו ממנו עכברים, וחושש שמא ישכח מתלמודו, השיבו החכם: "אינך חייב עד שישב ויסירם מלבו, ואני רואה שאינך עוסק בתורה ואתה פנוי, והיית יכול לעסוק וכל היום אתה בטל מדברי תורה והולך אתה עם עמי הארץ, לשמוע דברים בטלים, מוטב היה לך שלא היית נזהר מדברים המשכחים כדי שהיית שוכח דברים בטלים שאתה עוסק בהם" עכ"ל, הרי שאין בזה אפילו איסור מדרבנן.
וכתב ע"ז הגרח"ק שליט"א שצ"ב, למה אין זה נחשב שמסירם מלבו, ות"י שכיון שאין זה מוכרח שישכח ואוכל להנאת עצמו וגורם להחליש את הזיכרון לכן אין איסור, משא"כ מי שמתבטל ואינו חוזר על משנתו שבוודאי ישכח זה נחשב שמסירם מלבו.
ומש"כ הא"ר בסי' ק"ע בשם 'ספר הגן' שהאוכל וממלא כרסו עובר משום "השמר לך פן תשכח", ביאר הגרח"ק בסוף ספר הזיכרון שהכוונה ל"השמר לך פן תשכח את ה' אלקיך", שהולך אחר הנאותיו ושרירות לבו.
אמנם כתב הגרח"ק שנכון ליזהר מכל הדברים הגורמים שכחה, כדכתב המשנ"ב סוף סי' קנ"ח לגבי שלא ינגב בחלוקו, ובסוף סי' ק"ע לגבי אכילת לב של בעלי חיים, וכתב שנשים א"צ ליזהר בזה שאינן מצוות בת"ת, אבל קטנים יזהרו כדי שלא יזיק להם לכשיגדלו.
בענין אכילת זיתים כתב היעב"ץ בהגהותיו להוריות ובספרו 'מור וקציעה', שדווקא חיים גורמים שכחה, לא כבושים, ומיישב בזה את התנאים שאכלו זיתים, אך במאירי בהוריות כתב וזה לשונו הזהב: "מכיון שהחכמה היא עיקר גדול ויתד שכל היחסים תלויים בה, צריך אדם להשתדל בה תכלית ההשתדלות ולהיות תורתו קבע וכו' וכן לשמור עצמו מהדברים המשכחים והמטמטמים את הלב, כמו לב בהמה וזיתים מלוחים וכו'" עכ"ל, מבואר שיש להמנע גם מזיתים מלוחים.
אכן המג"א כתב בשם האריז"ל, שהאוכל זיתים ע"פ כוונה שיש בהם אינו משכח, אלא מוסיפים לו זכירה, ואנו אין לנו עסק בנסתרות, רק נעתיק מש"כ ה'כף החיים' (סימן קנ"ז ס"ק כ"ז) שהכוונה כשאוכל זיתים יכוון "א"ל אלהי"ם מצפ"ץ" ע"ש הכתוב "אל אלוקים ה' הוא יודע וגו'" ושם הוי"ה מתחלף בא"ת ב"ש למצפ"ץ, וג' שמות אלו עולים בגימטריא 'זית', ומסתבר שהתנאים שאכלו זיתים כוונו הכוונה המיוחדת להם לתקנם.
עוד כתב הגרח"ק שכיון שמוזכר בגמ' 'הרגיל בזיתים' משמע שאם אוכל באקראי אין לו שכחה, והביא מברכות דף מ', שרגיל היינו אחת לשלושים יום, אך בהגהות הביא משבת (קי.) שנזכר והוא דלא רגיל לארבעים יום ע"ש.
בספר 'שלמת חיים' סי' תתס"ט וכן הגר"י וועלף בהגהות לספר 'שמירת הגוף והנפש', כתבו עצה לאכול זיתים ולטבלם בשמן זית, שמה שהזית משכח השמן מזכיר, והובאו בפסקי תשובות (סי' ק"ע הערה 77) ע"ש, עוד שכן נהגו בירושלים וכן סמך הגרש"ז אויערבך על זה, אכן הגרח"ק בספר הזיכרון פקפק בזה, דיתכן לפי טבעו שיותר ישכחו הזית ממה שיזכירו השמן.