"לטהרו או לטמאו" (ויקרא י״ג נ״ט)
הנה בחורף בשנת תרנ"ב קיבלו מנהלי ישיבת וואלז'ין פקודה מהממשלה שעליהם להנהיג בישיבה תוכנית של לימודי חול כמה שעות בכל יום, ואם לא יסכימו לזה, הישיבה תיסגר. ונאספו אז כמה גדולי תורה לדון בעניין, ורבים מהגדולים סברו שיש להיכנס למשא ומתן עם הממשלה, ואם יראו שאין ברירה, יקבלו את גזירת הממשלה כדי למנוע את סגירת הישיבה לגמרי.
אולם הנצי"ב והגר"ח מבריסק אמרו "לא יקום ולא יהיה! לא לנו לדאוג את דאגתו של הקב"ה להעמיד לנו ישיבות, ורק כל עוד שיש לנו לקיים ישיבות לפי הדרך המסורה בידינו מאבותינו, אנחנו חייבים לקיימן, אבל אחרת, אין האחריות מוטלת עלינו, יבוא נותן התורה וידאג לקיום תורתו! ואכן הוחלט אז שלא להיכנע לגזירת הממשלה, וכתוצאה מזה נסגרה הישיבה שהיו בה ארבע מאות בחורים, וידוע שהנצי"ב נעשה חולה מרוב צער על סגירת הישיבה, ולבסוף לא קם מחוליו ונסתלק לעולמו.
לילה לפני פטירתו אמר הנצי"ב, "בודאי ישאלו אותי בשמים על איזה סמך סגרתי את הישיבה ונשארו ארבע מאות בחורים ללא ישיבה, אבל הקב"ה רמז על זה כבר בתורתו, שנאמר "להבדיל בין הקודש ובין החול", ואם מערבים את החול בקודש, אזי לא די שאין זה מוסיף ל'חול' לקבל קדושה, אלא אדרבה, הדבר פוגם בקודש, שהקודש מאבד את קדושתו בשעה שהוא מעורב בלימודי חול, ולכן בוודאי טוב עשיתי שסגרתי את הישיבה כדי לא לפגוע בקודש ולערב בו לימודי חול. וכך כתב בנו הגאון רבי חיים ברלין זצ"ל בשם אביו: " לזיכרון מה שהזהירני וציווה עלי מר אבא זצוק"ל הכ"מ (הנצי"ב) קודם פטירתו, על דבר שמסר נפשו על עניין ישיבה דוואלז'ין שלא להכניס לתוכה שום לימוד חול, ולסיבה זו נסגרה הישיבה ומזה נחלה בחוליו אשר לא עמד ממנה, וציוה עלי באזהרה שלא להסכים לעניין זה בשום אופן בלא הוראת היתר בעולם, ואמר שהקב"ה רמז כל זה בתורה, שנאמר "להבדיל בין הקודש ובין החול", היינו שכל ענייני חול המתערבים בקודש בלא הבדל, לא די שאין ענייני לימודי חול מקבלים קדושה, אלא אך זו שענייני לימודי קודש מתקלקלים מהם, על כן לא ירע לך בני מה שהעניין הזה גרם לי לצאת מן העולם ולסגור את הישיבה, כי כדאי הוא העניין הזה למסור נפשו עליו.
כל זה דיבר אלי ביום ג' כ"ז מנחם אב, שנת תרנ"ג, בוורשא". ובאמת מכח מסירות נפש של הנצ"יב זכינו למאות ואלפי ישיבות קדושות בארץ ובעולם, ונשארה תורה בטהרתה בישראל, שכן הגע עצמך, אם היו נכנעים אז לגזירת הממשלה, אז היה הדבר מתפתח הלאה לשאר ישיבות במשך הזמן, עד שבמשך הדורות כבר לא היה נשאר זכר לצורת ישיבה על טהרת הקודש כרצון הקב"ה, ונמצא שסגירת ישיבת וואלז'ין, הייתה יסוד ואבן פינה לקיומם של מאות ואלפי ישיבות על טהרת הקודש. וצריך לדעת שהשם "ישיבה" הוא שם קדוש המיועד רק לישיבות על טהרת הקודש שאינם מערבים לימודי חול בקודש, ואותם מקומות המכנים עצמם בשם 'ישיבה תיכונית', הם מחללים את הקודש, שמשתמשים בשם ישיבה למקום שמערבים בו בין קודש לחול.
(מתוך מאמר שבועי של הגאון רבי משה שטרנבוך שליט״א)