המושג "אבא של שבת", או בעגה האידישאית: "שבת טאטע", מוכר מאוד בקרב הזאטוטים הקטנים בגני הילדים ובכיתות הנמוכות בתלמודי התורה.
לאחרונה התוודענו לסוג נוסף של "שבת טאטע" במובן האחר: ההורים העמלים על פרנסתם רוב שעות היממה, מגיעים הביתה בשעות הערב המאוחרות לאחר שיצאו ממנו בשעת בוקר מוקדמת, ומוצאים את ילדיהם כבר מוטלים במיטתם, נמים בשלווה את שנתם והשקט שורר בבית. הורים אלו פוגשים את ילדיהם החינניים רק בשבתות, אז נגזר עליהם "שתהא כל מלאכתך עשויה", ובלו"ז הצפוף מתפנות מספר שעות של איכות להיפגש עם הילדים ולשמוע מה בפיהם ואיך עבר עליהם השבוע . 'שבת טאטע' כבר אמרנו.
וכאן הבן השואל: האם העבודה האינטנסיבית – שאין חולק על נחיצותה להביא לחם לפי הטף ולכלכלת הבית – שווה את הנזק החינוכי שנגרם לילדים בהיעדרות אבותיהם – ובמקרים רבים גם אמותיהם? הבה לא נשכח כי הילדים שלנו נמצאים בין כותלי בית תלמודם מהשעה שמונה בבוקר ועד השעה שש בערב. הם עוזבים את הבית בשעת לחץ קדחתנית של התארגנות ליציאה, ארגון הילקוט וסידור ארוחת הבוקר והמערכת, ושבים אליו הרבה לאחר ששקעה השמש וצללי ערב שולטים בכיפה.
מה טוב ומה נעים לילדים שזוכים לקבלת פנים לבבית מהאבא או מאמא, או משניהם יחדיו. הילד זוכה להתעניינות כנה על הנאתו בתלמוד-תורה ועל הקשר שלו עם החברים. הוא יכול לספר על קשיים עמם מתמודד הוא בחיי היומיום עם המלמד או עם הלימוד. אוזן קשבת תמיד תקבל את הדברים במלוא תשומת הלב, תטפל בבעיות ותתמוך בהצלחות. לעומת הילד שחוזר הביתה בשעת ערב, בעודו עייף ורעב, מותש ורוגז, ואת פניו מקבלים קירות לבנים מעוטרים בתמונות משפחתיות ובאיורי שמן.
לא באנו כאן להיות מטיפים בשער, שהרי כל משפחה עם הנתונים שלה וכל בית עם היכולות שלו. אין ספק כי הורים הטרודים על המחיה ועל הכלכלה רוב שעות היום עושים זאת בלית ברירה ומתוך תחושת אחריות אמתית לפרנס את הבית גם במחיר קשה שכזה, אלא שעדיין יש מקום לעצור לכמה רגעים משטף החיים הזורמים ולחשוב מה באמת ניתן לעשות כדי להשביח את הקשר החיוני עם ילדינו היקרים
הבה ניקח את השעות האיכותיות של מוצאי השבתות הארוכות שיש לנו בימות החורף, ההורים רגועים והילדים רעננים, לאכול יחדיו סעודת מלוה מלכה משפחתית ומלכדת. אין לחץ של עבודה ואין דחף של היחפזות. כולם ישובים ברוגע סביב השולחן, מעלים נושאים מרתקים ומשוררים ניגוני שמחה. אלו שעות יקרות מפז, הנוסכות כוחות מחודשים בהורים ובילדיהם, ומחזקות את הקשר האישי ביניהם לאין ערוך. קשר חיוני ונחוץ ביותר, כי אם לא עכשיו – אימתי?
נסו והיווכחו!
(מתוך המבשר השבועי – פרשת ויצא תשע"ט)