"ועוד צריך שיתבונן על שפלות האדם ופחיתותו, לפי חומריותו וגסותו, כל שכן לפי החטאים שחטא מעודו, כי על כל אלה אי אפשר שלא יחרד לבו ולא ירעש בעודו מדבר דבריו לפניו יתברך" (מסילת ישרים פרק יט).
אחד מידידיו של החסיד ר' יעקב לכוביצקי ע"ה, לקח ממנו פעם בהשאלה ספר מסוים, ובתוכו מצא פתקא שרשם בכתב ידו לעצמו, זכרון לחסד ה' כי גבר עליו בהשגחה פרטית.
מה קרה? ר' יעקב היה מתפרנס כל ימיו ברוב עמל במלאכה מפרכת, יוצא מביתו בהשכמה וחוזר לעתותי ערב. יום אחד גרם לו עומס העבודה שהפסיק לארוחת צהרים בשעה מאוחרת מן הרגיל. ארוחה זו הורכבה מסנדוויץ' צנום עם פרוסת נקניק בתוכו. ויהי כשחזר מיוגע אחרי העבודה לביתו, הגישה לו זוגתו כוס חלב להשיב נפשו כהרגלה כל יום, ונשכח מלבו שהפעם טרם חלפו שש שעות מאז הביא בפיו מאכל בשרי.
כשנזכר, הכהו לבו בגלל המכשלה, ויותר מזה נתמלא דאגה – מה יהיה על השיעור ב'משנה ברורה' שהוא משמיע כל ערב בשטיבל אחרי שמסיימים ללמוד את הדף היומי. הייתכן שהפה שנתגאל ב… יטיף דברי תורה לעם הקודש?
והנה ריחמו עליו מן השמים, באותו היום הגיע לשטיבל אורח מעיר אחרת, וכיבדוהו שיקריא הוא את השיעור במשנה ברורה במקום ר' יעקב.