שח הגה"צ רבי אלימלך בידרמן שליט"א: שמעו נא למעשה נורא המקובל בפי משפחת הגה"צ רבי משה הלברשטאם זצוק"ל חבר בית הדין של ה'עדה החרדית' בעיה"ק ירושת"ו – שמעתיו מחתנו הגאון רבי מתתי' דייטש אב"ד רמת שלמה שליט"א, וכך נמצא כתוב בפנקסיו שהעיד על עצמו שזכה לחלום מופלא, וכה כתב בפנקס החשבון הנפש שלו של שנת תשי"ז:
ביום י"ז שבט. "היום הוקשה לי יחד עם החברותא היקר רבי יעקב מאיר (שכטר) נ"י התוס' בשבת ריש פרק כירה קש וגבבא, ובלילה חלמתי שמורי ורבי הרה"ג מוה"ר שמואל ואזנער שיחי' אמר לי התוספות עם כל הפשט"
ומספר נכדו המופלג הגה"ח רבי יהודה דייטש שליט"א, שבאחד השיחים כשדיבר אודות ה'כתב' הנ"ל עם ה'חברותא' הגרימ"ש שליט"א, השלים הגרימ"ש את פרטי המעשה, שבאותה תקופה למדו בחברותא פעמיים ביום 'חמש שעות רצופות' – דבר יום ביומו אצל מורם ורבם הגה"ק רבי יהוד'לה הורוויץ זצ"ל מדז'יקוב. באחד הימים כשעסקו בפרק 'כירה' במסכת שבת נתקשו במשך כמה שעות בביאור אחד מדיבורי ה'תוספות' דשם, כל ביאור שעלה ביניהם הופרך מיד ממקום אחר… לעת ערב משגמרו את חוק לימודם ולא העלו במצודתם כל בירור בדברי התוספות, נשאו עיניהם השמימה בתפילה ותחנונים מעומקא דליבא, 'אבינו אב הרחמן, המרחם רחם עלינו, ותן בלבנו בינה… והאר עינינו בתורתך'…
ויהי ממחרת, משאך עלו 'זהרי חמה' להאיר על הארץ ועדיין עמד הגרימ"ש לקראת סיום תפילת שחרית בביהכנ"ס שב'מאה שערים', באמצע תפילת אשרי ובא לציון, והנה אתא ובא הגר"מ הלברשטאם בהתלהבות עצומה ובשמחה שלא מעלמא הדין, וצעק אליו: "סאיז דא מורא'דיגע נייעס (יש חדשות מסעירות) בא עמי אל מחוץ לביהכנ"ס ואספרם לך". ברגע הראשון נבהל הגרימ"ש – וכי מה אירע… אבל מיד ראה שהגר"מ מחזיק בידו גמ' פתוחה ובאצבעו הוא מראה על אותו התוס' שאך אתמול נתייגעו בהבנת דבריו, ובא לבשר לו כי נתגלה לו בלילה הביאור בדברי התוס'.
וכה סיפר לו הגר"מ: אתמול כשעליתי על יצועי לא הצלחתי לתת לעפעפי תנומה והתחננתי בדמעות שליש לפני הבורא, שאזכה להבין את דברי התוס ' על בוריים, ואמרתי, אילו הייתי עכשיו בעי"ת בני ברק הייתי מחיש פעמי לבית מורי ורבי הגר"ש שליט"א שיואיל לבאר לי את דברי התוס'. ומתוך בכי זה שקעתי בשינה.
ואכן זכיתי שבחלומי נגלה לפני מורי ורבי וביאר לי את דברי התוס' בטוב טעם. על כן לא יכולתי לעצור בנפשי ובאתי הנה לפנות בוקר, כי היאך אוכל למנוע ממע"כ את התענוג הגדול של הבנת דברי התוס' עד בוא זמננו הקבוע ללמוד לפני הצהרים…
(באר הפרשה שופטים תשע"ז)