בבית מדרש אחד, אי שם בארץ, הגו מאות עמלי תורה על תלמודם. כל אחד מ-600 הנוכחים הוציא בכל יום ספר אחד מהארון ולמד בו. אך דא עקא, שכל אחד מהם לא השיב את הספר לארון וכך נערמה לה ערימה ענקית של 600 ספרים, שלא הוחזרו לארונות.
גבאי בית המדרש, שראה ש-600 ספרים לא מוחזרים לארון בכל יום, נאלץ לשכור אדם בכסף מלא שישיב את מאות הספרים לארונות.
מי אחראי על אי החזרת 600 הספרים לארונות?
התשובה היא כל אחד מתוך 600 הלומדים. אם כל אחד לא החזיר רק ספר אחד לארון, הנה נערמה לה ערימה של 600 ספרים..
את המשל שקראנו זה עתה, ראיתי באחד מספרי ההלכה שיצאו בשנים האחרונות, העוסק בחובה ובזכות הגדולה להתחבר לגנרטור, למאור לשבת קודש. נכון, חברת החשמל מחללת שבת לא בגלל שימוש של משפחה אחת בחשמל בשבת, אך אם מאות ואלפי משפחות משתמשות בחשמל, היחיד מצטרף לציבור שלם, וחברת החשמל מחללת שבת עבור הציבור, המורכב מיהודי, עוד יהודי, ועוד יהודי, והחילול ד' גדול עד מאד.
בני התורה משתמשים בתאורה כשרה בשבת קודש, כהוראת רבנו בעל החוז"א זיע"א וגדולי ישראל זצוק"ל ויבלח"א, גם מתוך הבנה פשוטה ובסיסית שכל אחד מאתנו הוא חלק מהכלל, מציבור שלם. אדם לא יכול לומר "שלום עלי נפשי" ולחשוב רק על עצמו, כי הוא, בין אם ירצה ובין אם לא, הוא חלק מציבור שלם.
בעלי הוראה רבים נשאלו בימים אלו האם מבחינה הלכתית, יש חשש של "לפני עיוור" בחילול השבת שייגרם אם וכאשר מאות אלפי יהודים יעלו מרונה מיד בצאת השבת הקרובה. אינני בקי במציאות הקיימת ובעובדות בשטח, ובוודאי ישנם גורמים מקצועיים שצריך לשאול לדעתם, ועם הנתונים שנשמע מהם – יש להיוועץ עם מורי הוראה.
אך דבר אחד ברור הוא. היחיד אינו יכול להביט רק על עצמו, ולטעון ש"המשטרה בכל מקרה כבר נמצאת בשטח ו/או בכבישי האזור. יש להם כבר בכל מקרה הערכה כללית ומי אני ומה אני, רק אדם יחיד ואחד, פסיק קטנטן בסטטיסטיקה".
ולא היא. אתה אחד ושכנך אחד והיהודי מהבניין ממול הוא אחד. אך אם אתה ושכנך וגם ההוא מהבנין ממולך יחד עם עוד אלפי יחידים, היו מתארגנים לנסוע למירון רק בשעות מאוחרות ביותר במוצ"ש, או ביום ראשון בבוקר אזי היה – אולי – נמנע חילול שבת מהרבה שוטרים, פקחי תנועה או אנשי כוחות ההצלה והביטחון.
צריך לשאול כיצד לנהוג במקרים כאלו ודומיהם. ניתן לברר מהי עמדת ההלכה החדה והברורה בכגון דא, והאם מבחינה הלכתית צרופה יש בכך "מסייע לעוברי עבירה" או לתא ד"לפני עיוור". אך יהודי שרוצה לנסוע מספר שעות עד מירון, כדי להתפלל, לבכות להתחזק, להתעלות – צריך לחשוב בראש ובראשונה, על כבודה של שבת קודש ועל רצונו האמיתי של רשב"י זיע"א, ולנסות לפחות לדחות את נסיעתו לשעת ליל מאוחרת ככל האפשר, או לנסוע ביום ראשון למירון.
•••
מה היה עיקר עיסוקם של רשב"י ובנו רבי אלעזר במערה, בה התחבאו?
הבן איש חי זי"ע בשירו הנודע, המושר בכל קהילות ישראל בל"ג בעומר, "ואמרתם כה לחי", כתב את המילים הבאות: "הוחבא בתוך מערה, מפני גזירה, שם למד סתרי תורה". וכן נראה מדבריו בספרו בן יהוידע (פסחים צד,ב) שרשב"י עסק במערה בתורת הסוד, ראו שם בדבריו.
וכן הגר"ח פלאג'י זצ"ל בספרו תוכחות חיים (פמ"ד) כתב: רשב"י ע"ה לא היה נהנה משום נברא ובפרט בהיותו בקדושה ובטהרה במערה י"ג שנים, שהיה מזונותיו מאילן חרובים ומעין המים, ושם באותו פרק, באותו מקום, חיבר את ספר הזוהר הקדוש אשר תוכו רצוף אהבה גודל מעלת מחזיק ידי לומדי תורה".
ואולם הגר"ז מלאדי זצ"ל כותב בספרו לקוטי אמרים (תניא, אגרת הקודש פכ"ו) "וגם פלפול הקושיות ותירוצים.. אשכחן ברשב"י דעסק ביה טובא גם בהיותו במערה. ואדרבה בזכות צער המערה זכה לזה, כדאיתא בגמ' דאמר לר' פנחם בן יאיר על כל קושיא כ"ד פירוקים ואמר לו 'אילו לא ראיתני בכך' וכו'. וגם באמת על כרחך עיקר עסקיהם במערה היה תורה המשניות ת"ר סדרי שהיה בימיהם עד רבינו הקדוש, דאילו ספר הזוהר והתיקונים היה יכול לגמור בשנים ושלושה חדשים, כי בודאי לא אמר דבר אחד ב' פעמים"..
•••
רשב"י זי"ע עסק כידוע לכולנו, אך ורק בלימוד התורה, ואף לא הפסיק להתפלל את שלש התפילות שמתפללים בכל יום. רשב"י מסר לנו בצוואת משנת חייו בעיקר את חשקת לימוד התורה הקדושה, בה עסק כל כולו, עד כי בכל פעם שבגמרא מזכירים את אלו שהתורה היא כל מהותם וחייהם, נאמר "כרשב"י וחבריו".
כל מי שראה פעם את ספר הזוהר הקדוש, לא יכול שלא להתרגש כיצד רשב"י מדבר וכותב על עסק התורה, על "מאן דעסיק באורייתא" ו"מאן דאשתדל באורייתא". רשב"י כתב כל כך הרבה על מעלתו של תלמיד חכם, עם כל כך הרבה הבטחות וכל כך הרבה מעלות, עד כי קשה להאמין שישנו יהודי שלומד זוהר הקדוש, שאינו שקוע כל כולו בעסק התורה. רשב"י גם אומר, כמובא בגמרא בשבת דף ל"ג, שישנם עונשים חמורים ביותר על ביטול תורה, ראו שם בדברי הגמרא.
ואכן רבי צדוק הכהן זי"ע בספרו "פרי צדיק" (פרשת ויקרא) כותב את הדברים הנפלאים הבאים: "רבי עקיבא היה שורש תורה שבעל פה, כדאיתא בכתבי האריז"ל, ורשב"י היה תלמיד ר' עקיבא, ולא יכלו לקבוע יום הילולא ביום פטירת רבי עקיבא מפני שנהרג (ומסתבר שגם מפני שנהרג לפני כניסת יום כיפור – שב"ג) ולכן קבעו ההילולא ביום פטירת רבי שמעון בן יוחאי שהיה בו תרומות מתרומות מדותיו של רבי עקיבא, ומן הסתם נולד רשב"י גם כן ביום זה כמו שהוכיחו בגמרא (קידושין ל"ח א) שהקב"ה יושב וממלא שנותיהן של צדיקים מיום ליום. ולכן ביום זה ירדה נפש זה שהיה שורש תורה שבעל פה. ולכן איתא בירושלמי (סנהדרין פ"א ה"ב) דאמר לו רבי עקיבא לרשב"י, דייך שאני ובוראך מכירין כוחך, שלא היה שום אדם מכיר כוחו רק הקב"ה ורבי עקיבא, שהיה שורש תורה שבעל פה, ובכל שנה כשבא יום זה יכול כל אדם לזכות לפי כוחו להשיג קביעת הדברי תורה שירד ביום זה בתורה שבעל פה ולכן קבעוהו למועד".
•••
ראוי לכל איש הירא וחרד לשום אל ליבו יום ההוא לשוב בתשובה כי זכות רשב"י מסייעת להבא ליטהר, ולא לבלות זמן בעוה"ר בהבלי עולם, אשר הוא לצדיק לצער".
(רבי יהונתן אייבשיץ זי"ע, יערות דבש ח"ב דרוש י"א)
(יתד נאמן – פנינים – הרה"ג רבי שמואל ברוך גנוט שליט"א)