"וְהָאִישׁ מֹשֶׁה עָנָיו מְאֹד" (במדבר י"ב, ג)
היה זה בשנתו האחרונה עלי אדמות של מרן בעל "מנחת יצחק" הגה"ק רבי יצחק יעקב ווייס זי"ע גאב"ד ירושלים עיה"ק (בחודש סיון שנת תשמ"ח), כאשר על אף זקנותו וחולשתו הרחיק נדוד מביתו לארצות הברית, לצורך קיום וביסוס מוסדות התורה והחינוך בארץ ישראל האמונים בדרך ישראל סבא.
באותו זמן – חתן הייתי – וזמן שמחת חתונתי נקבעה לאותם הימים שבהם ישהה מרן גאב"ד ירושלים בארה"ב, ועלה ברעיוני אולי אזכה בזכיה גדולה ונדירה זו שמרן פוסק הדור יסדר חופה קידושין בשמחת אפריוני – ובפרט שאיזה קרוב משפחה הוא לבית חמי – ואף זכיתי להתכתב עמו בימי בחרותי מספר פעמים בדברי תורה, ואולי ייעתר ויסכים לפאר בהדרו את שמחתי.
תיכף למחשבה מעשה, קמתי ועליתי אל בית האכסניה שבה שהה, חיליתי פניו וביקשתיו שיכבדני להיות מסדר קידושין בחופתי. לשמחתי הרבה הסכים לקבל את ההזמנה ולבוא לחתונה. שמחתי הגדולה הרקיעה שחקים, שפתיי לא חדלו מלהודות ולהלל לבורא עולמים על גודל חסדו וטובו שעשה עמדי שפוסק הדור מרא דארעא קדישא הסכים ונעתר להשתתף בשמחתי, מה אשיב לה' הטוב על כל תגמולוהי עלי.
והנה כשבוע ימים לפני החתונה, בהיותי יושב ולומד בישיבה, התקבלה שיחת טלפון לישיבה, שמרן בעל "מנחת יצחק" מבקש שתיכף ומיד אבוא אליו. השתוממתי מאוד לפשר הדבר מה רצונו ממני, אולי הוא רוצה לברר את שמות החתן והכלה לצורך כתיבת הכתובה, דבר זה, הרהרתי לעצמי, הרי אפשר לעשות דרך הטלפון, ובוודאי שאין זה דבר כל כך דחוף שאינו סובל דיחוי.
אפוף תמיהה ופליאה קמתי ונסעתי מיד אל וויליאמסבורג, שמתי פני והועדתי את רגליי אל עבר האכסניה שבה שהה מרן פוסק הדור. כאשר הגעתי אל הרחוב שלפני הבית נדהמתי למראה עיניי, רחבת הבית המתה אנשים רבים המחכים לתורם להיכנס אל הקודש פנימה ולהתקבל בפני הגאב"ד, זה בא לבקש ברכה, ומשנהו בא לבקש עצה ותושיה, וביניהם רבנים ואדמורי"ם שבאו לחלוק כבוד למלכי צדק מלך שלם.
ניגשתי אל הגבאי המסור הרה"ח מו"ה ישראל חיים דוידוביץ שליט"א שעמד על משמרת הקודש, ואמרתי לו שאני הנני החתן העומד להתחתן בשבוע הבא עלינו לטובה בעזרת ה', ומרן הרב קראני לבוא ולהיכנס אליו. מיד נענה ואמר ברוך ה' שהגעת, הרב מחכה לך, וביקשני שכאשר תבוא מיד אכניסך אליו לפני כל הממתינים והמחכים.
תוך דקות ספורות הכניסני אל הקודש פנימה, ומוצא אני את עצמי פנים אל פנים מול גאון ישראל וקדושו, מרא דארעא קדישא. מיד ציווה להוציא כל איש מאליו, והורה לי לשבת, ופתח ואמר לי:
"בעצם הייתי אמור לשהות כאן באמריקה עוד תקופת מה – אך אינני יכול להישאר כאן יותר – אני פשוט נהיה כאן חולה – בוא וראה מה עשו ממני – תראה איזה מודעות ואיזה מנורות תלויים ברחובות ובשווקים – ממש "א גאנצער רבי" עשו ממני! אינני מסוגל לסבול זאת, ואיני רגיל לכאלו דברים – באמת איני אוהב את כל המהומה שעשו ממני, מרגיש אני שבריאותי נחלשת ומתרופפת מכל העסק הזה, ולכן עז רצוני לחזור כבר מחר אל ביתי ומקומי. אמנם דבר אחד מעכבני מלנסוע מחר, כיוון שקיבלתי על עצמי והסכמתי להיות מסדר קידושין אצלך בעוד כשבוע – למרות שכמעט לא הסכמתי לקבל שום דבר כאן – אבל אצלך כן קיבלתי, לכן שואל אני ממך רשות לנסוע כבר מחר לארץ הקודש"…
לא האמנתי למשמע אזני – פוסק הדור מבקש "רשות" מבחור צעיר לנסוע חזרה הביתה… ובעודי מהרהר בדעתי שאפילו אם היה "שוכח" שקיבל סידור קידושין, ולא היה מודיע שנאלץ לחזור הביתה – גם לא הייתה מתבטלת החתונה ח"ו – וכי חסרים כאן באמריקה רבנים היודעים בטיב קידושין שיכולים וראויים לסדר קידושין כדת משה וישראל?! – אז המשיך הרב ואמר "הגד נא לי האמת איך הנך מרגיש עם הענין הזה?", אזרתי עוז בנפשי, ועניתי "בוודאי שיסע הרב לביתו לשלום, אינני ח"ו רוצה למנוע את הרב מהנסיעה בגללי", המשיך הרב ואמר, "האם הנך בטוח שזה בלב שלם" – ולא נחה דעתו עד שעניתי לו בפה מלא "אמנם זכיה גדולה היתה נחשבת לי אם הרב היה מסדר קידושין אצלי – אבל אני מוותר בלב שלם".
בשמעו זאת צהלו פניו הקדושות, ואמר לי, "אני מאוד מודה לך על כך, עשית לי טובה גדולה", וציווה לעושי דברו שיביאו "לחיים", ושתה עמי לחיים, ובירך אותי בהתרגשות בכל מיני ברכות מעומק ליבו הטהור.
אח"כ המשיך ואמר "מסתמא אחרי החתונה הנך מגיע לארץ הקודש, 'כמנהג אמריקה', אבקשך שכשתגיע לעיר הקודש ירושלים אנא תבוא אלי לביתי, כי ברצוני להעניק לך לדורון דרשה ומתנת נישואין את ספרי שו"ת מנחת יצחק". אחרי הדברים האלו, חזר ושאל אותי בשלישית, "האם הנך בטוח שאין לך שום עגמת נפש"… וכאשר "הרגעתי" אותו שאין בלבי שום קפידה, והכל בסדר גמור, קם וליווה אותי החוצה – כשאני בוש ונכלם ואיני יודע איך "לאכול" את זה שגדול ישראל מלווה אותי החוצה…
****************
תקופה מסויימת אחרי החתונה קיימתי אכן את "מנהג אמריקה", וקמתי ועליתי אל ארץ ישראל. בבואי לארץ הקודש שמתי פעמיי אל עבר ביתו נאוה קודש של מרן בעל "מנחת יצחק", דפקתי בדלת, יוצא לקראתי הגבאי שהיה באותו זמן בבית הרב, ואמר לי שאין בימים אלו קבלת קהל, ביקשתי הימנו שהיות והרב ביקש ממני שאבוא אליו לביתו, ואני החתן שהרב היה אמור להיות המסדר קידושין בחופתו באמריקה, לכן אחלה פניו שישאל את הרב מהו הזמן המתאים להיכנס אליו, נענה הגבאי לבקשתי, ונכנס לבית לשאול את הרב.
תוך דקות ספורות יוצא לקראתי במלוא תפארתו מרן הגאב"ד בכבודו ובעצמו, וכשצהלתו על פניו מקבלני בסבר פנים יפות ומאירות, נותן לי את ידי הקדושה לברכת "שלום עליכם" חמה ולבבית, "מזל טוב חתן יקר, רואה אני שאכן מקיים אתה את מנהג אמריקה לעלות לארץ הקודש, בוא והיכנס"…
הכניסני הרב לביתו, וביקש מהגבאי שיואיל בטובו להביא "לחיים", ובירכני שוב בחמימות בברכות לרוב, בנוסף התעניין איך הייתה החתונה, ואיך עברה הנסיעה לארץ ישראל, והוסיף לשאלני "הגד נא לי דבר אמת, האם אין לך שום עגמת נפש?"…
לאחר מכן קם ממקומו, ניגש בעצמו אל עבר ארון הספרים, הוציא משם את ספרו "שו"ת מנחת יצחק", וכתב לי בתוכו הקדשה חמה, ונתנו לי במתנה.
ועדיין לא נחה רוחו של אותו צדיק, פן ואולי יש לי איזה עגמת נפש, וח"ו תרעומת עליו, הניף ידו בשנית והוסיף לקרבני, והראה לי גליונות מהספר שו"ת מנחת יצחק חלק י' שהיה באמצע להגיהו – כאשר לדאבון לב כל בית ישראל – לא הספיק לגומרו ולסיימו, כי חדשים ספורים לאחר מכן נשבה ארון האלוקים ועלה בסערה השמימה.
באותה הזדמנות הענקתי למרן הגאב"ד את הספר "שישו ושמחו-שמחת חתן" שיצא לאור לקראת חתונתי. הרב שם עיניו הטהורות בספר, והביע בקול את הנאתו המרובה, ואז אזרתי עוז בנפשי וביקשתיו שיואיל לכתוב ולתת הסכמה על הספר למהדורה בתרא, כיוון שרוצים להדפיסו בשנית. הרב הסכים לבקשתי להעניק הסכמתו, ואכן לאחר זמן מה קיבלתי ממנו מכתב הסכמה נלהב שהודפסה בראש איזה ספרים שזכינו להוציא לאור.
בתום הביקור, ליווה אותי מרן הגאב"ד החוצה, ונפרד ממני בלבביות רבה, תוך כדי ברכות ואיחולים לרוב…
מתוך נועם שיח – מכון אפריון לשלמה