"נהי דתקיף להו יצרא דעבירה, יצרא דיי"נ לא תקיף להו" – עבודה זרה דף סט
ויהי היום, ויהודי בריסקאי שהתהדר בתואר "ראש גנבי העיר", ערך סעודה בביתו.
באו תושבי העיר אל רב העיר, רבי חיים מבריסק זצ"ל ושאלוהו, אם רשאים הם להשתתף בסעודה זו. ענה להם הגר"ח כי למחר ישיב להם. קרא לאיש אל ביתו ואמר לו:
"יודע אתה כי שומר סוד אנכי. לכן, ברצוני לשאלך מספר שאלות, ותאמר לי את האמת".
נענע הלה בראשו.
– כיצד אתם נוהגים אם מזדמן לכם לגנוב בשבת?
– גונבים.
– ואם יש צורך להדליק נר לשם כך?
– מדליקים.
– ואם לשבור מנעול?
– שוברים.
– ומגוי אתם גונבים?
– וכי ממון של גוי אינו ממון?…
– ואם מוצאים שם בשר חזיר או טריפה?
– לוקחים.
– ומה עושים אתו?
– מוכרים לגוי.
– למה לא תאכלוהו בעצמכם?
– מה? – נעלב הלה עד עמקי נשמתו. וכי לא יהודי אנוכי? וכי אוכל חזיר או נבילה, רחמנא ליצלן?
– אינני מבין, אמר לו הרב. עוברים על "לא תגנובו", מדליקים נרות ושוברים מנעולים בשבת קודש, אך חזיר ונבילה אינכם אוכלים?
– מה עניין זה לזה? השיב ראש הגנבים. הגניבה היא פרנסתנו; אם נזדמן לגנוב בשבת, מה נעשה? זו פרנסה וזו דרכה. ברם, לאכול טריפה וחזיר? וכי יצאנו מכלל ישראל?…
למחרת ענה הגר"ח לשואליו:
אם אין האוכל גנוב, יכולים אתם לאכול שם…