הרב אברהם אוחיון
הרבנית מרת מרגלית ע"ה, אשת חבר למרן הגאון רבי עובדיה יוסף, שהיום מציינים את יום השנה הרביעי להסתלקותו, תמכה במרן בכל עוז ותעצומות. היא תמכה בו ברוחניות ובגשמיות, והיתה ערה וקשובה לכל צרכיו, גם בלא שהזכיר דבר בפיו. תמיד היתה חושבת בינה לבין עצמה, מה תוכל עוד לעשות על מנת להיטיב עם בעלה הדגול.
כך, כאשר הבחינה שמרן מחבב את ברכת הבשמים, וכי הוא מקפיד בכל יום לברך ארבע ברכות, "עצי בשמים", "עשבי בשמים", "מיני בשמים" ו"הנותן ריח טוב בפירות", על מנת להשלים מנין מאה ברכות בכל יום, החליטה לספק לו את מבוקשו על הצד הטוב ביותר.
באדניות שבמרפסת הבית, שתלה הרבנית שתילי בשמים רעננים, ובאופן קבע היתה מטפחת אותם ומשקה אותם, כמידת הצורך. בכל יום היתה קוטפת כמה עלי בשמים, לברכת "עצי" ו"עשבי", ומגישה לפני מרן, שיברך וישאף את ריח הניחוח. כך נמשך הדבר במשך שנים, עד שהרבנית הסתלקה לבית עולמה. בתקופת האבל, ובימים שלאחר מכן, לא היה מי שיטפל בשתילי הבשמים שבאדניות. שוב לא השקתה ידה האוהבת של הרבנית את הצמחים, והם קמלו ויבשו לאיטם.
צער גדול נצטער מרן בפטירת הרבנית. וגם כל בני המשפחה התהלכו אפופי יגון וצער. ומתוך החלל העצום שנפער בהסתלקותה, נשתכח מבני הבית ענין הבשמים. מחמת הצער, לא שם איש את ליבו לבשמים שבאדניות. והנה, ביום מן הימים, בשעת בוקר מוקדמת, מתייצב בפתח ביתו של מרן, אחד מדיירי הבנין הסמוך, מנשה שמו, גנן במקצועו. מנשה היה נראה מבוהל למדי, נרעש ונרגש, ואיש לא הבין מדוע. "אני חייב להיכנס למרן", אמר, "אני מוכרח למסור לו דבר מה".
וכך סיפר מנשה למרן, כאשר נכנס אל חדרו: "הלילה, בחלומי, הופיעה הרבנית מרגלית ע"ה. היא אמרה לי: 'קום ולך את ביתו של מרן, ותטפל בשיחי הבשמים שבאדניות! עליך לדאוג למרן, שיוכל לברך מאה ברכות בכל יום! עליך לטפח את שיחי הבשמים!'" "בתחילה סברתי כי 'חלומות שוא ידברו', ולא ייחסתי משמעות רבה לדברי החלום", אמר מנשה, "אולם החלום חזר ונשנה, והבנתי כי חלום אמת הוא".
"הנני! באתי לטפל בשיחי הבשמים! מוכן ומזומן הנני, לעשות ככל שיידרש", סיים את דבריו בהתרגשות. ואכן, מנשה זכה לטפח את הצמחים שבאדניות, ומרן זכה לשוב ולברך בכל יום את ברכות הבשמים.
את המעשה הזה סיפר מרן עצמו, בהספידו את רעייתו הרבנית, כאשר מכך הוכיח שהיתה צדיקה גמורה, כי הנה, גם אחר פטירתה, השקיפה מן השמים ושמה עינה על בעלה, שיזכה להשלים מנין מאה ברכות בכל יום…
(מתוך 'סיפורים מבית אבא', באדיבות 'הידברות').