ההתערבות על נאמנות השר למלך
ישנו משל מפורסם למלך ששלח את שר צבאו למדינה אחרת, כדי לשוחח עם ראשיה על מספר עניינים חשובים אסטרטגיים ובטחוניים העומדים על סדר היום. "הצלחת שליחותך", אמר לו המלך, "תתרום רבות לביסוס שלטוני ואני רואה בה שליחות עליונה וחשובה מאד עבורי".
בטרם יצא השר לדרכו, הוסיף המלך ואמר לו: "דבר נוסף חשוב ביותר, ברצוני להדגיש בפניך: בשום פנים ואופן אל תסכים להתערב איתם על שום נושא שבעולם. גם אם ינסו לגרור אותך להתערב על משהו – לא תאבה להם ולא תשמע אליהם". שר הצבא אכן התחייב למלך בתקיעת כף שבכל משך שהותו באותה מדינה – לא יתערב עם איש.
שר הצבא מילא את מטרות שליחותו על הצד הטוב ביותר, אלא שאז פנו אליו קברניטי המדינה, ושאלו אותו: "כלום מתאים שמלך כה נכבד כמלככם, ימנה לשר צבא איש בעל גיבנת, גם אם יהא איש כה מוכשר כמוך?".
"אינני בעל גיבנת", נעלב השר.
הם פרצו בצחוק ואמרו: "כיצד יכול אתה להכחיש את המציאות הנראית לעין כל?".
"אינני בעל גיבנת", שב ואמר.
"אנחנו מוכנים להתערב אתך על מליון דולר שיש גיבנת בגבך, המסתתרת מאחורי בגדיך. אדרבה! פשוט את מעילך ותוכיח שאינך בעל גיבנת"…
השר זכר היטב את תקיעת הכף, ואת ההבטחה הנחרצת שהבטיח למלך, לבל יתערב כל התערבות, אולם הוא חכך בדעתו ואמר: הרי יודע אני, בברור מוחלט שאין לי גיבנת זכייתי בהתערבות אינה נתונה אפוא בספק. את המליון שארויח, אתרום לקופת המלך. כך ירויח המלך בכפליים: גם מילאתי את שליחותו, וגם העשרתי את קופתו בסכום הגון.
לאחר שפשט את מעילו, והוכיח לעין כל שאיננו בעל גיבנת – קיבל לידיו את המליון שהובטח לו אם ינצח בהתערבות.
מיד עם הגיעו למלך, עוד בטרם התעניין המלך בפרטי הדברים החשובים שלמענם נשלח, שאל אותו המלך: "התערבת שם עם מאן דהו?".
– "כן", השיב השר, ובתרועת ניצחון שלף את המליון מכיסו ורצה לשלשל אותו לידי המלך… תוך כדי שהוא מספר לו את מה שארע.
ספק המלך את כפיו ואמר: "שוטה שבעולם! אני התערבתי איתם על סכום כפול ומכופל עשרת מונים, שכל שרי ממלכתי מצייתים לדברי ונאמנים להוראותי. אולם הם טענו שיעלה בידם להפריך את צדקתי ולגרום לאחד השרים הכי חשובים בממלכה לעבור על הוראותי המפורשות… נדמה לך שהרווחת מליון, אך הפסדת לי עשרת מונים… ובעיקר הוכחת כי אינך נאמן לי באופן מוחלט, וסייעת להם להביס אותי בהתערבות".
התברר אפוא כי עיקר מטרתם של אלו שהפשיטו את השר, לא היתה לגלות את קלונו ברבים, אלא להוכיח למלך כי עבדיו אינם סרים למשמעתו, ואינם מקבלים עליהם את עול מלכותו בצורה מושלמת.
כן היא גם מלחמתו של עמלק, הוא יצר הרע. עיקר כוונתו אינה להכשיל את עם ישראל, אלא להילחם בקב"ה. להוכיח לו כי עבדיו אינם סרים למשמעתו, מורדים בו ואינם מקבלים את עול מלכותו.
אבל בסופה של המלחמה, כשזרעו של עמלק ימחה מן העולם, יתקיים "ה' ויהי לי לישועה", או אז נזכה ל"ושאבתם מים בששון ממעיני הישועה", ותתרבה התורה בעם ישראל. כולם יחזרו בתשובה שלמה, ילמדו תורה ויקיימו אותה, כמו שבאר רש"י: "כי ירחיב לבם על ידי ישועה הבאה להם, ויתגלו להם רזי התורה שנשתכחו בבבל על ידי הצרות".
הצרות גרמו לעם ישראל לשכחת התורה. הלב והראש לא היו מספיק פנויים להעמיק בעסק התורה. משום כך באה ההתדרדרות הגדולה שאנו עדים לה ברחובות עיר. בהעדר תורה אפשר להדרדר ולהגיע עד רדת שחת. היצר הרע חוגג את נצחונו במלחמה בה': 'תראו איך נראים האנשים ברחוב… תראו איך הם מתלבשים, איך הם מסתפרים, איך הם מדברים, ובמה הם מתעסקים…' זוהי פריקה מוחלטת של עול מלכות שמים…
אבל בקרוב ממש תבוא הישועה, ואז כולם ירוצו לתורה! אז תתרבה החכמה כמאמר הנביא (ישעיהו יא, ט'): "כי מלאה הארץ דעה את ה' כמים לים מכסים". מסכן יהיה מי שלא למד תורה… לא יהיה לו מה לעשות שם כולם ידברו בלימוד, והוא יעמוד כמו גולם, בלי להבין מילה… קשה לדמיין אלו פנים יהיו לו.
הגאון רבי חיים קניבסקי שליט"א, שלמד איתי במשך שבע שנים בחברותא, אמר לי כבר לפני חמישים שנה: "ר' אריה אני יודע שאתה יודע ללמוד דף גמרא, אני יודע שאתה יודע לקרוא ארמית, אבל לעתיד לבוא ילמדו גם זוהר, אתה יודע כמה סודות שאף אחד לא מבין גנוזים בו? באותו זמן יפתחו לכולם את כל הסוכות ??, כולם יבינו על מה מדובר. והם יהיו כמו כוכב שיאיר ויזרח. אך אם לא תקרא בפיך את כל הזוהר לפחות פעם אחת, אזי כשכולם ילמדו זוהר, לא ילמדו אותך. אתה תשב ותסתכל על כולם כשהם זוהרים, תקנא בהם ותאכל את הלב, 'למה לא קראתי זוהר?!' ר' אריה, אתה ידיד שלי, אני מתחנן בפניך, לפחות תקרא את הזוהר פעם אחת!".
***
אוי לאותה בושה אוי לאותה כלימה
זוהי בושה מאין כדוגמתה לעמוד בין לומדי תורה מבלי לדעת לישא וליתן בתורה.
הייתי פעם אצל הסטייפלר זצ"ל עם בעל תשובה יקר, שאשתו סרבה בכל תוקף לשמור תורה ומצוות. כל הנסיונות לשכנע אותה עלו בתוהו. הסטייפלר רצה לנחם אותו ואמר לו:
"אם היום תעמדו, אתה ואשתך, מול הראי, הפנים שלכם יראו פחות או יותר זהות… לשניכם שתי עיניים, שתי אזנים, אף ופה… אבל דע לך! לעתיד לבוא, בעולם העליון, אתם לא תתחילו להראות דומים… בעוד שלך יהיה תואר פנים נעלה, אור יקרות יבקע ממנו, פניה יראו לעומתך כמפלצת… תמשיך להחזיק חזק התורה. אל תבהל ואל תתיאש! בסופו של דבר יווכחו כולם לדעת, כי רק מי שהחזיק בתורה באמת הרויח! היום היא עוד נראית 'גיבורה' לידך, אולם יגיע זמן שהיא לא תוכל להתקרב אליך, כי מרחק של קילומטרים יפריד ביניכם"…
לעתיד לבוא הבושה של כל מי שלא למד תורה תהיה נוראה:
העצה היחידה היא להלחם כבר עכשיו, כאן בעולם הזה מלחמה נחרצת בעמלק! לא לתת לו דריסת רגל… לזכור לשנן היטב כי הוא מעונין לקרר אותנו בעבודת ה', כדי להילחם בקב"ה, וזה ידרבן אותנו להחזיק חזק בתורה ובמצוות, ולהוכיח בכך את נאמנותנו המוחלטת לבורא עולם. עם פנים שכאלו נוכל להתגאות לעתיד לבוא, בעת שאור התורה יזרח בעולם
(מתוך הספר 'אריה שאג' פורים)