"וַתֵּלֶךְ וַתְּמַלֵּא אֶת הַחֵמֶת מַיִם …"(בראשית כ"א, י"ט).
הרב בנימין גולד
התנהגותה של הגר תמוהה מאד, אחרי שזכתה לראות הנהגת הבורא יתברך, כשפגשה פנים אל פנים במלאכים, ולאחר מכן כשנברא בשבילה בריאה חדשה באמצע המדבר, של מעיין מים חיים, ואחרי כל זה, אחרי שראתה במוחשיות הכי ברורה הנהגת ה' יתברך! היא הולכת וממלאת את החמת מים להמשך הדרך?!
אחרי שראתה מחזה אלוקים, הרי הייתה צריכה להמשיך באמונה תמימה כי יהיה לה גם מים להמשך הדרך? למה הדבר דומה? לכפרי פשוט שהוזמן לנסוע עם המלך במרכבתו, והביא עמו את האוכל הדלוח מביתו לסעודתו, הרי דבר זה הוא פגיעה עצומה במלך, אתה יושב איתו ולידו, יש לו את כל המעדנים שבעולם, ואתה מביא עמך את ארוחתך הדלה?
מבאר מרן ר' לייב חסמן זצ"ל בספרו אור יהל, כי הייתה חסרה להגר אמונה תמימה בבורא עולם, היא ראתה אמונה היא ראתה הנהגת אלוקים ברורה, ובכ"ז מה שלא ראתה בחוש לא האמינה בו
זה נקרא אמונה תמימה! להאמין באמונה שלימה גם כשבחוש ובמציאות לא נראים הדברים, מי שזוכה לכך אשריו ואשרי חלקו!
מעשה נפלא מסופר על אמונה תמימה ושלימה של יהודי פשוט: מעשה ביהודי פשוט שהיה בן כפר ולא למד תורה מקטנותו אבל היה בעל אמונה תמימה, לאותו יהודי הייתה עגלה שבה היה מוביל ירקות מהכפר לעיר והנה יום אחד הגיע לעיר כהרגלו ומצא שכל החנויות סגורות על מסגר ובריח שום נפש חיה לא הסתובבה ברחובות, הוא לא הבין מה קרה רק שמע קולות של בכיות נוראיות.
הלך הכפרי לכיוון הקולות, עד שהגיע לבית הכנסת הגדול והבחין שהוא מלא מפה לפה וכולם בוכים, שאל לפשר הבכי ובתשובה סיפרו לו: אין אתה יודע הלא אנו כבר יומיים יושבים בתענית בוכים וזועקים שהקדוש ברוך יבטל מעלינו את הגזרה הנוראה בעירנו, כשכומר רשע גדול ושונא ישראל וכל רצונו לנקום בישראל, בא לפני המלך והפציר בו שיוציא כרוז שתוכנו איום, שבעוד שבוע ימים חכם בישראל צריך לעמוד בפני המלך ביום פלוני ובשעה פלונית ויבוא גם הכומר וישאל אותו שלוש שאלות ברמזים בלבד והעונה אף הוא נדרש להשיב לו ברמזים בלבד, אם לא יצליח החכם להשיב יגורשו כולם.
כששמע הכפרי הדברים האלה רץ אל הרב הקדוש והזקן שהיה עטוף בטלית ומוכתר בתפילין והתפלל בדמעות שליש, הוא פנה אליו ושאל מדוע אתם מצטערים בעזרת השם אני אלך ואשיב לכומר ואתם לכו לבתיכם לשלום, כששמעו את דבריו חשבו אותו למשוגע, אבל הכפרי נסע הישר אל בית המלך, ובדרכו רכש פיסת גבינה לבנה.
כשהגיע לבית המלך נכנס לפניו ופגש את הכומר, צחק הכומר למראהו והיה בטוח בניצחונו, השיחה האילמת החלה, הכומר הציג שתי אצבעות אל מול היהודי, והיהודי הציג לו בתשובה אצבע אחת, החווירו פני הכומר והמלך דרש לשמוע הסבר, הסביר הכומר, אמרתי לו שיש שני אלוה בעולם, והוא השיב לי שיש אחד.
שאלה נוספת שאל הכומר כשהוא מציג חמש אצבעות, והיהודי כתשובה הציג אגרוף. רצה הכומר לסגת מן השיחה, אך לא הייתה ברירה בידו, שוב דרש המלך לשמוע הסבר ונענה, שאלתי אותו מדוע היהודים מפוזרים אם יש להם אלוה אחד, והוא ענה לי שעתידים להיקבץ למקום אחד כאגרוף קפוץ.
בשאלה השלישית נטל הכומר בקבוק יין אדום, וכתשובה הוציא היהודי פיסת גבינה שבכיסו, הכומר עמד להתעלף, אך המלך דרש הסבר וקיבל, יין אדום הוא רמז לדם הנביא שהם שפכו בתוך מקדשם, והוא השיב לי בגבינה ככתוב בתורתם "אם יהיו חטאיכם כשנים כשלג ילבינו".
העניק המלך מתנה הגונה ליהודי ושילח אותו בשמחה. למחרת פורסם דבר השיחה לפרטיה השאלות והתשובות והיהודים נצלו מרוע הגזרה, התפעלו כולם מחכמתו של הכפרי והרב שלח לקרוא לו, הגיע הכפרי וכולם התאספו סביבו, שאל אותו הרב מנין ידעת להשיב? והיהודי סיפר: הכומר הראה לי שתי אצבעות משמע הוא ינקר את שתי עיניי, ואני השבתי לו באצבע אחת באחת, לרמוז שאני מסוגל לנקר את שתי עיניו. בשאלתו השניה הציג לפני חמש אצבעות משמע ברצונו לסטור לי על פניי, השבתי לו באגרוף אכה אותך באגרופי. בשאלתו השלישית הציג בקבוק יין, משמע ברצוני להתפייס ולהשלים עמך, ואני השבתי לו את פיסת הגבינה כמתנה.
תמימותו הזכה של אותו יהודי הצילה את הקהילה מגזרה קשה ורצונו הטוב גרם לשפע של סייעתא דשמיא
[ספר אהבת חיים].