שֹׁפְטִים וְשֹׁטְרִים, תִּתֶּן לְךָ בְּכָל שְׁעָרֶיךָ (דברים טז, יח)
שאלה זו העיר מרן הגר"מ פיינשטיין זצ"ל בספרו דרש משה, והוא מבאר שיסוד גדול מגלה לנו התורה בהוספת מילה זו – התורה באה להורות לנו בזה, שלא די בקביעת שופטים ושוטרים בכל עיר ומושב, אלא גם כל אחד ואחד צריך לשים עצמו שופט ושוטר על מעשיו, האדם צריך לשפוט כל מעשה מ ומעשה שלו האם הוא לפי חוקי התורה, האם מעשיו הוגנים ומהוגנים ביחסי בין אדם למקום ובין אדם לחברו!
אבל נקודה נוספת וחשובה מתבארת לנו בזאת! שמלבד שאדם יש לו להיות 'שופט' של עצמו, צריך הוא גם להיות 'שוטר' של עצמו! דהיינו הוא צריך לשים עצמו כשוטר כדי לבדוק האם הכרעותיו כשופט של עצמו להתנהג בדרכי התורה, מתקיימים ומתבצעים, וכשהשוטר שבו ימצא כי אינו מקיים את פקודות השופט שבו, הרי עליו לקנוס עצמו כדי לקיים הוראות המשפט של דרכי התורה והמצוות שהוא שפט את עצמו.
הרצונות והתאוות שבאדם, מתגברות לפעמים על הוראות ה'שופט' שבו שהוא השכל שקבע כי הן לא ראויות ופסולות, לכך יש לאדם להציב את ה'שוטר' שבו להתגבר על הרצונות והתאוות ולהכפיפם להוראות משפט התורה והדרך הישרה שילך בה האדם.
מעשה מזעזע שהתרחש בוילנא, היה מוקד הויכוח בבית הכנסת 'זכרון משה', האם הוא שהוביל את מרנא רבי ישראל מסלאנט זיע"א להקים את תנועת המוסר בכלל ישראל?
וכן מובא הסיפור בספר אהל משה: פעם עמדו ושוחחו במחוץ לבית הכנסת המרכזי 'זכרון משה' בירושלים, שני יהודים של צורה רבי ועלוועל צ'צ'יק ורבי נטע ציינוירט זכר צדיקים לברכה, סיפר רבי ועלוועל לרבי נטע את המעשה הידוע מה עורר את רבי ישראל סלנטר זצ"ל להפיץ את לימוד המוסר בכלל ישראל. וכך היה המעשה, שבעיר בוילנא התגוררו שני סנדלרים שעבדו לפרנסתם בזיע ויגע, לימים עלה אחד משניהם לגדולה עד שנהיה עשיר וגביר גדול, ובזכות עשירותו זכה להשתדך עם משפחה של אחד מגדולי הדור, כמובן שההערכות לחתונה גדולה זו עשתה לה כנפיים וכל תשובי וילנא שוחחו וציפו לארוע הגדול והחשוב בעירם. הסנלדר הגביר כמובן הזמין את כל ידידיו ובתוכם גם את ידידו לשעבר הסנלדר שנשאר סנדלר פשוט ויגע במקצועו.
והנה הגיע שעת החופה של החתונה הגדולה, ובין המשתתפים הרבים נוכח גם ידידו הסנדלר…. כשראה הסנדלר הפשוט את ידידו הגביר הסנדלר לשעבר עומד תחת החופה המפוארת יחד עם גדולי הדור, חמת הקנאה בערה בו ולא היה יכול להבליג על קנאתו עד שעשה מעשה נפשע מאין כמותו……. הוא חלץ את נעלו מעל רגלו ניגש למחותן לעיני כל המכובדים שנכחו שם ושאל אותו בקול רם, 'כמה עולה לתקן נעל זו'? העשיר הסנדלר לשעבר כאשר שמע זאת לא ידע היכן לשים עצמו מרוב בושה ו….התמוטט…!!
ואמר מרן רבי ישראל – אם עד כדי כך יכולה להגיע השחתה של בן אדם, אם כך צריכים להפיץ את לימוד המוסר בכלל ישראל! כך סיפר רבי ועלוועל צ'צ'יק בנועם מתיקותו. לעומתו אמר לו ר' נטע ציינבירט, לדעתי לא זה מה שעורר את רבי ישראל שאדם יכול להיות כזה בעל קנאה עד שיגיע לדברים כאלו, זה לא היה חידוש בשבילו [וי"א שאמר כך שבשביל כזו השחתה לא צריך להפיץ את המוסר אין חשש שתתפשט השחתה מעין זו בקרב ההמון], החידוש הוא איך יכול להיות שהמחותן הזה היה כזה בעל תאות הכבוד שלא יכל להכיל בושה זו, הרי היה צריך להגיד לאותו סנדלר 'החייתני שימחתני'.
מבהיל! כשאדם לא שם עצמו כ'שוטר' על הכרעת שכלו, ונותן לרגשותיו לפרוץ ללא הגבל ומעצור, הרי יכול לצאת מכך חורבן נוראי לו ולכל הסובבים אותו! "שופטים ושוטרים תתן לך בכל שעריך"!