מה נחשב לחציצה מדאורייתא ומדרבנן לעניין נטילת ידיים?
האם תחבושת על הבשר נחשבת לחציצה?
והיכן נקרא חציצה בציפורן?
כל זה ועוד בשיעור המרתק בדף היומי בהלכה
מאת הרב אריה זילברשטיין שליט"א
סימן קס"א סעיף א'
– דיני חציצה בנטילה –
מתי נחשב חציצה מדאו' ומדרבנן? | היכן נקרא חציצה בציפורן? | חציצה משיירי בצק | רטייה שע"ג בשרו | חציצה בטיט | מה הדין באופן שהוא לא מקפיד ובנ"א מקפידים?
מן התורה חציצה נחשבת רק אם היא ברוב גופו, ורק אם הוא מקפיד עליו, אדם שטובל במקווה ורוצה להיטהר, הדין הוא שצריך שלא יהיה שום דבר שחוצץ בינו לבין המים, ואם יש דבר החוצץ, זה נחשב לחציצה, ומן התורה נחשב לחציצה רק כאשר היא ברוב גופו ואם הוא מקפיד עליה, ואם החציצה היא ברוב גופו ואינו מקפיד, או שהיא במיעוט גופו והוא מקפיד, אין זה חציצה, ובאו חז"ל ותיקנו, שאפילו שהחציצה היא במיעוט גופו, אם הוא מקפיד עליה זה נחשב לחציצה, וכן אם החציצה ברוב גופו ואינו מקפיד, זה גם חציצה, כלומר, מדאו' צריך ב' תנאים, רוב, ומקפיד, ומדרבנן מספיק תנאי אחד, או רוב אע"פ שלא מקפיד, או מקפיד אע"פ שאין רוב, אבל בתרתי לטיבותא, גם מיעוט וגם אינו מקפיד אין בעיה לא מדאו' ולא מדרבנן, וכל זה אמור לענין טבילת גוף האדם בין לאיש ובין לאשה, וחז"ל העתיקו את הדין של חציצה לגבי טבילת אדם, לנטילת ידיים, לפי מה שאנחנו סוברים שנט"י היא עד סוף כף היד, אם יש חציצה ברוב כף היד, אע"פ שאינו מקפיד, נחשב לחציצה, ואם יש חציצה במיעוט מכף היד, אע"פ שזה מיעוט, אבל במקפיד נחשב לחציצה.
השו"ע מביא כמה דוגמאות לחציצה, כגון זוהמה שתחת הציפורן, ובזה צריך להבדיל, יש בציפורן חלק שדבוק בבשר ועל זה לא מדברים, ויש חלק שלא דבוק בבשר, אבל הוא כנגד הבשר, ויש חלק שיוצא מהאצבע ואילך, ובזה הדבר תלוי, שאם הצואה היא במקום שכנגד הבשר, אין זה חציצה כי אנשים לא מקפידים על זה, ואם זה בחלק שעובר למעלה מהאצבע, אנשים מקפידים והוי חציצה, ובבצק שתחת הציפורן אפי' כנגד הבשר חוצץ, כי על בצק מקפידים יותר, הב"י בהל' נדה מבאר, שבבצק אשה מקפידה יותר, כי חוששת שבעלה יחשוד בה שמכניסה את זוהמתה בבצק שהיא עושה לו, ולכן מקפידה גם על מה שכנגד הבשר.
רטיה שע"ג בשרו חוצצת, מק' המ"ב, הרי לקמן קס"ב ס"י מבואר שא"צ ליטול ידיים במקום שיש רטיה? יש לחלק, ששם מדובר באופן שכואב לו מאוד ולא יסיר את הרטייה, אבל כאן מדובר שלא כואב לו כ"כ, ולכן חוששים שמא יסיר את הרטייה.
טיט היוון וטיט היוצרים, נחשבים לחציצה, ואפי' כשהם לחים, אבל במיעוט שאינו מקפיד שהיה תרתי לטיבותא, אין לחוש לחציצה, ולכן לא נהגו להקפיד לנקות לפני נט"י את מה שתחת ציפורניהם מן הזוהמה, כי זה מיעוט שאינו מקפיד, אבל אם הוא מקפיד, צריך לנקות, והמ"ב מדייק מלשון הרמ"א שכתב "אבל אם היה מקפיד הוא" כלומר אע"פ שהציבור לא מקפיד, זה חציצה ולחומרא, המ"ב מביא נידון, באופן שדרך בנ"א להקפיד והוא לא מקפיד, האם דנים את זה כדרך בנ"א שאינם מקפידים, או כדרכו שמקפיד ונח' בזה.