שח הגאון רבי יצחק זילברשטיין שליט"א (והערב נא פ' כי תצא) בשם מרן הגאון רבי יוסף שלום אלישיב זצוק"ל: בשנת השמיטה תשס"א אירעה עובדה מאלפת שממנה נוכל ללמוד בין השאר על ה'אמונת חכמים' שאפיינה את אימותינו, נשים צדקניות בדור שלפנינו.
בשכונת 'עזרת תורה' שבירושלים התגוררה אשה קשישה ויראת שמים שהייתה כמעט בת מאה שנה. נכדה שהיה אברך תלמיד חכם נכנס יום אחד לבקרה, והנה הוא מבחין בחצר סבתו ב'קן ציפור'. פנה הנכד לסבתו בעלת הדירה וביקש את רשותה לקיים את המצוה היקרה. למרבה הפלא דרשה הישישה שישאל רב אם ניתן לקיים מצוה זו. מדוע שלא נקיים את המצוה הנדירה? השתומם האיש. וכאן הגיעה תשובתה המפתיעה של הסבתא: הלא השנה היא שנת שמיטה, ושמא אין לקיים בה את מצוות שילוח הקן.
חייך האברך ואמר: סבתי היקרה, בשנה השביעית נאסרנו בעבודת האדמה והאילן, אך מה עניין שמיטה לשילוח הקן? אך הזקנה המשיכה להתעקש לעשות 'שאלת חכם'.
בלית ברירה פנה האיש לרב המקום שהתגורר בשכנות לסבתא, היה זה הגה"צ רבי שמחה בונם ולדינברג זצ"ל בנו של הגאון בעל 'ציץ אליעזר' זצ"ל. "ימחל לי כבוד הרב על השאלה המוזרה, אך לעשות רצון זקנתי באתי", הציע הנכד את השאלה בפני הרב.
הגרש"ב ולדינברג התרגש מהדברים ואמר: "בהשגחה פרטית נפלאה, הנה לפני רגעים ספורים ממש נכנס לכאן אברך והראה לי כי בכתבי הגאון הקדוש רבי שלום שרעבי זי"ע כתוב כי שילוח הקן בשנת שמיטה יכול להזיק".
מרן הגרי"ש אלישיב זצוק"ל שסיפר את הדברים התפעל בעיקר מהנקודה שתמימותה של אשה מהדור שעבר ודביקותה באמונת חכמים, היא זאת שמנעה ממנה לעשות את המצוה בזמן זה שעל פי הקבלה על כל פנים יש להימנע מקיומה. השי"ת שמר רגלי חסידיו אפילו על מידת חסידות שאינה מעיקר הדין, שכן לא נזכר מדברים כגון אלה בהלכות שילוח הקן ביו"ד סי' רצ"ב. [הגאון רבי יצחק זילברשטיין שליט"א מביא על כך את המובא בס' קן ציפור עמ' קד בשם הרש"ש (הגהות השמ"ש על ספר עץ חיים' שער ט"ו פ"ג) שאין לעשות מצוה זו בעיתות תפילה, לא במ"ט ימי העומר ולא מראש השנה עד שמיני עצרת, כי באותם זמנים אין את העניין של שילוח הקן. ויש שגורסים עוד בדברי הרש"ש שאף בכל השנה השביעית ובשנת היובל בזמן הזה אחר החורבן ג"כ אין לקיים את המצוה, ובעל ה'קן ציפור' מציין שבכמה ספרים לא מופיעה גרסא זו].
כששאלו פעם את הגאון רבי יצחק זילברשטיין שליט"א איך לנהוג למעשה, השיב שיש לקיים את המצוה ואיו לבטלה, משום שלא נאמרו הדברים לגבינו אלא רק לנוהגים בכל אורחותיהם על פי דברי המקובלים, ואנו איו לנו אלא דברי השו"ע ונושאי כליו.
(יוסף מאיר האס המבשר כי תצא תשע"ה)
וואו סייעתא דשמיא
בשנה שעברה (תשפ"ב) קיננו במרפסת ביתי זוג יונים, ורציתי לקיים את המצוה, אלא שנדחה. בתחילה חיכיתי לאפרוחים, שהביצים לא ילכו לאיבוד, כי הם לא חוזרים לדגור עליהם אם נגעו בהם. בסוף כשהגיעו האפרוחים זה נדחה עד שהסתלקו לגמרי. עכשיו אני רואה שזה היה לטובה כי זו היתה שנת שמיטה