הרב אליהו לפין, מרבני ישיבת 'מיר' ירושלים.
1
בסוף הוא לא מת באותו יום. בורא עולם בעצמו הזהיר אותו "כי ביום אכלך ממנו מות תמות", והנה הוא אכל ולא מת באותו יום; אולי מוות זה לא בדיוק מה שאנו חושבים.
הרי כשבורא עולם נתן בפנינו את הבחירה בין החיים והמוות וציווה עלינו לבחור בחיים, ברור שאין מדובר בבחירה חד פעמית, כי בכל יום ובכל שעה אדם בוחר מחדש, אלא שאם כך מהי משמעות הבחירה במוות, וכי אדם יכול למות יותר מפעם אחת?
מסתבר שהדבר שאנו קוראים לו מיתה הוא בסך הכול הרגע בו האדם מפסיק לחיות, בעוד שהמוות עצמו הוא תהליך ארוך המתרחש בכל נקודת זמן במשך החיים, ולא מדובר כאן על שעון העצר שהחל בספירה לאחור מרגע הלידה, אלא על משהו הרבה יותר מהותי.
2
כשאנו קוראים את המילים "כי עפר אתה ואל עפר תשוב" אנו חושבים על העפר שממנו נוצר האדם ועל העפר שבו יקבר לאחר מותו, אבל הגר"א פוקח את עיננו ומסביר שעפר אתה הוא מצב האדם במשך חייו – "כי עפר אתה אפילו בחיים, ואין בך עתה התגברות השכלי שיהיה החומר זך ונקי".
התוכן הפנימי של דבריו עמוק ונעלם אבל המסר חד וברור: נכון שחיי אדם נסתיימו בחלוף תשע מאות שנה מיום שחטא, אבל מותו אירע כבר באותו הרגע. זהו מותה של הנצחיות הרוחנית שאפיינה אותו עד החטא. מרגע זה ואילך החומר נעשה דומיננטי ומעורב בכל הבחירות וההחלטות.
השינוי הזה עיצב מחדש את העולם שלנו. בעולם שקודם לחטא לא היה מקום להעדר, הדברים כולם היו הולכים אל תכליתם הנצחית באותה השעה בה הם התרחשו. ומשהפסיד האדם את שלטון השכל האלוקי והחומריות היצרית התערבבה בכל תחום, סטו הדברים מתכליתם והלכו אל הריק והאבדון.
3
מה שאנו קוראים לו רגע המוות הוא בעצם נקודת הזמן בה נאספים כל אותם אין ספור רגעי חיים שמתו, זאת היא התחנה הסופית במסע פספוס רבבות הזדמנויות של נצח שהומרו בחולף ונמוג. זהו סוד הצער הנורא של תחושת ההחמצה הנוקבת. החידלון הזה הוא מה שבאמת מסתתר מאחורי פחד המוות.
לעומת זאת, על מיתת צדיקים נאמר בתורה הביטוי "בא בימים" שמגדיר את המוות כנקודת המעבר של כל הימים השעות הדקות והרגעים שמומשו במלואם מהעולם החולף אל עולם הנצח. זהו קו היעד איליו הגיע האדם בהצלחה למרות אין ספור המכשולים שבדרך. לכן הצער במיתת צדיקים הוא אחר ושונה – איננו בוכים על גורל הנפטר אלא על גורלנו, על שנותרנו לבד, על שאיננו משכילים לעשות מהחיים את מה שהוא עשה.
4
אין מה לעשות, מחטא אדם הראשון הפך העולם שלנו להיות עולם חולף, כל שעה אבודה היא אבודה לעד. אבל מכול באי עולם לנו ורק לנו יש את האפשרות להתמודד עם האובדן הטראגי הזה.
'אשר קדשנו במצוותיו' משמעו שברגע זה בו אנו עסוקים במצווה שורה עלינו קדושת ה' יתברך, דהיינו, נקודת הזמן הזאת שבה והתחברה אל המקום הרוחני הטהור, אל הנצח. 'וחיי עולם נטע בתוכנו' אומר שכל הרגעים בהם אנו לומדים תורה ועסוקים בה עוברים מחיי שעה להיות חיי עולם.
זאת ועוד, כשלימוד התורה וקיום המצוות הם הדבר העיקרי בחיינו ואנו טרודים כל העת בעשיית רצון ה', הרי גם הזמנים בהם מוכרחים אנו להתעסק בצרכי הגוף וקיומו נעשים טפלים אל העיקר באשר הם משרתים אותו, ואף הם מצטרפים אל הנצח.
5
רְאֵ֨ה נָתַ֤תִּי לְפָנֶ֙יךָ֙ אֶת־הַֽחַיִּ֖ים וְאֶת־הַטּ֑וֹב וְאֶת־הַמָּ֖וֶת וְאֶת־הָרָֽע – יש בחירה במוות, והיא לא חד פעמית. אפשר לחיות את כל החיים ב'כאילו' ולמות כל פעם מחדש. אבל יש את 'ובחרת בחיים' – לגלות את קסם החיים הטובים, את העונג להפוך כל נקודת זמן מאפיזודה חולפת לנצח.
החיים הטובים הם פסיפס נפלא של בחירה בטוב והתגברות על הרע, נשיאה בעול, מילה טובה והארת פנים. החיים הטובים עשויים מאמונה ובטחון, מתפילה אמיתית, מלימוד התורה ושותפות עם לומדיה, מכל הדברים שלא באים בקלות.