"את בְּרִיתִי אֲשֶׁר תִּשְׁמְרוּ… הִמּוֹל לָכֶם כָּל זָכָר" (בראשית י"ז, י')
הטור (בהל' מילה יו"ד סי' ר"ס) האריך יותר מהרגלו לבאר את חומרת מצוה זו וזהירות בה.
בטעם אריכות זו מנסה הב"ח לומר שכנראה היו מתרשלין בזמן הטור במצוה זו, ולכן האריך כדי לחזק הדבר.
אולם כתב: שזה לא שמענו מאבותינו ומזקנינו שהיו מתרשלין במצוה זו, כי הלא אין הדור שהיה שרוי רבינו בתוכו כל כך רחוק מדורינו זה ואילו היה דבר זה בדורו היה נשמע גם לנו.
אבל נראה בקושטא שגם בדורו היו רבים נכשלים בעון זה כמו שנמצא בדורינו שאין נזהרין בקיום מצות מילה כמאמרה, והוא כי עיקר המצוה להיות עליו אות ברית קודש מאותיות שמו הקדוש יתברך לשמור את כל גופו מכל טומאת עריות, והנה הרבה נכשלו בעון זה לטמאות אות ברית קודש בעריות ובייחוד בבנות הערלים, ומולידין בנים לעבודה זרה, וגם רבים באים אל נשים פנויות בנדתן, ונעשה להם כהיתר כיון שהיא ישראלית פנויה.
וע"כ האריך רבינו בדרוש המילה כמה גדולה היא אם מקיים אותה כמאמרה שלא יהא פוגם אותה. וראה בב"ח (ריש הל' תפילין) שכתב: משום דתפילין צריכין גוף נקי לכן היו נמצאים אלפים ורבבות בספרד ובשאר ארצות בזמן בעל הסמ"ג שלא היו מניחין תפילין (כמבואר בסמ"ג בעשה ג') ומסתמא כך היו נמצאים הרבה שלא היו נזהרין במצות הנחת תפילין בזמן רבינו הטור, אע"פ שהיו נזהרין במצות ציצית, ולפיכך הזהיר ואמר שיהיו לו תפילין מוכנין שמיד שאחר שנתעטף בציצית יניח תפילין.