הסעיף הנלמד היום ב'חפץ חיים' עוסק באסיפת שבעת טובי העיר שקיבלו החלטה ברוב דעות בענין מסוים, האם מותר לאחד מהם לגלות אחר כך שדעתו או דעת פלוני היתה מתחילה שונה, אך רבו עליו חבריו והכריחוהו ללכת אחד דעתם.
בביאורים ומוספים מביאים (משו"ת לחפץ בחיים ח"א סי' כ) את סיכום ומסקנת הדברים לגבי סיטואציה שכיחה ומצויה יותר: כשהוחלט באסיפת מורים בדעת הרוב על הרחקת תלמיד ממוסד הלימודים, או על אי קבלתו למוסד, ודעתו של אחד מאנשי הצוות שהשתתפו באסיפה היתה כדעת המיעוט שסברו שלא לסלק את התלמיד או שיש לקבלו – מותר לו לספר זאת לאדם אחר, אך לא לתלמיד עצמו או להוריו; וזאת בתנאי שלא ישתמע מדבריו שעדיין הוא סבור כך אף לאחר הכרעת הרוב.
תנאי נוסף הוא, שאינו מתכווין לגלות ולפרסם את הדבר; ועוד תנאי, שלא הוחלט באסיפה שיש לשמור על פרטיה בסוד. ואם מדובר באסיפת דיינים או רבנים שהם יראי אלוקים, אסור בכל אופן. ולדעת היד הקטנה גם באופן זה אסור, כמבואר בחפץ חיים כאן.
אמנם, כל היתר זה נובע מהקולא של 'באפי תלתא', וראה לעיל (סעיף י) שכתב הח"ח שיש להתרחק בכלל מקולא זו כיון שלדעת רבים מהראשונים אין לה שום מקור בש"ס.