יום רביעי ג' באייר תשע"ח
האם מותר לעובדים להחליף תורנות שבת בתורנות של יום אחר?
חכמינו ז"ל אסרו לקבל 'שכר שבת', דהיינו שכר עבור פעולה הנעשית בשבת. אולם, מותר לאדם לומר לחבירו שמור לי על רכושי בשבת, ואני אשמור על רכושך. ולמרות שבדיני ממונות בהסכם כזה נחשב כל אחד מהם כשומר בשכר, אין זה נחשב ל'שכר שבת'.
ובדומה לכך, מותר לעובדים במוסד, בבית חולים וכדומה, להחליף תורנות של שבת תמורת תורנות ביום אחר, ואין בכך איסור 'שכר שבת'.
וטעם הדברים, משום שאיסור שכר שבת אינו אלא ברווח ממוני שנוסף לאדם כתמורה לפעולה שעשה בשבת, ובנדוננו לא נוסף לאדם ממון תמורת הפעולה שעשה בשבת.
[שו"ע שז, י, משנ"ב מא, ושעה"צ מז; ביאורים ומוספים דרשו, 42]
באיזו צורה ניתן ללוות מאכלים ומשקאות בשבת?
חכמינו ז"ל אמרו: "סתם הלוואה שלושים יום", דהיינו שאין חובה לפורעה אלא בתום שלושים יום, וחששו חכמים שאם ילווה אדם מחבירו (דברי מאכל וכדומה) בשבת, ירשום המלווה את ההלוואה בפנקסו, ויעבור על איסור מלאכת 'הכותב'; ולפיכך תיקנו שהלווה מחבירו בשבת לא יאמר לו "הַלְוֵנִי", אלא "הַשְׁאִילֵנִי", והשינוי ישמש כתזכורת למלווה שלא לרשום את ההלוואה.
ובשפה שאין בה הבדל בין הלוואה להשאלה, יאמר: "תן לי", ורשאי להוסיף: "ואחזור ואתן לך". וכן השואל חפץ מחבירו בשבת, לא יבקש זאת בלשון הלוואה; ויש שכתב כי בשפה שבה אין הבדל בין הלוואה להשאלה, רשאי לשאול בלשון השאלה.
[שו"ע שז, יא, ומשנ"ב מב-מד, וביה"ל ד"ה לזמן; ביאורים ומוספים דרשו, 44]
אדם לווה משכנו מיץ ענבים – האם מותר להחזירו בשבת?
כשם שאין לוֹוִים בשבת, כאמוּר, בלשון הלוואה, כך אין פורעים הלוואה (של דברי מאכל וכדומה) בשבת בלשון 'פֵּרָעוֹן', מחשש שהמלווה ימחק מפנקסו את רישום ההלוואה; אלא יאמר למלווה שהוא 'מחזיר' לו את מה שלקח ממנו, והשינוי ישמש כתזכורת למלווה שלא למחוק את ההלוואה.
אולם, לא התירו לפרוע בלשון 'החזרה', אלא בדבר שיש בו צורך לשבת, כגון מאכל ומשקה, אבל דבר שאין בו צורך לשבת, אסור לפורעו בשבת אף בלשון החזרה. ובזמננו, שאין מבדילים בלשון המדוברת בין פרעון להחזרה, אין בכך שינוי ותזכורת למלווה, ואסור לפרוע אף דברים שיש בהם צורך לשבת.
[שו"ע שז, יא, ומשנ"ב מו; ביאורים ומוספים דרשו, 47; וראה שם עוד]