"וְאִם בְּחֻקֹּתַי תִּמְאָסוּ…" (ויקרא כו טו)
אביו של הגאון רבי יצחק שלמה אונגר זצ"ל, ה'מחנה אברהם' זצ"ל, היה רב העיר קפוואר. היו שם כמאה ועשרים משפחות יהודיות, ומתוכן היו עשרים ושש משפחות שהחנויות שלהן היו פתוחות בשבת. רוב בעלי החנויות היו יהודים שלא למדו ולא ידעו, ועשו את מעשיהם מתוך ריחוק וחוסר ידיעה. הם היו כל כך רחוקים, עד שלא הועיל כלל הדיבור עמם.
לאחד מהם, ששנה ופירש ועשה את מעשיו להכעיס, היתה חנות גדולה במרכז העיר. בכל שבת כאשר המתפללים היו עוברים ליד חנותו לאחר צאתם מבית הכנסת, היה הלה עומד ליד פתח חנותו כשסיגריה בוערת בפיו וברוב חוצפתו היה אומר לכולם 'שבת שלום. הרב היה נמנע בדרך כלל מלעבור ליד פתח חנותו.
פעם אחת ביו"ט ראשון של פסח שחל ביום ה', קרא בעל החנות לרב מרחוק בלי שום תואר כבוד של רב אלא: "אונגר, בוא הנה". הרב היה שם עם בנו הקטן הגרי"ש זצ"ל, וניגשו יחד לפתח החנות. בעל החנות ביקשם להכנס לחנות, ונכנסו, אז ניגש האיש לקופה, הוציא מתוכה לחם ומצה ואמר להם: "הנה כאן חמץ", ונגס בשניהם כאחת. הרב אונגר הזדעזע מאד ולא יכול היה להוציא הגה מפיו. והנה בעודם עומדים שם צנח בעל החנות ארצה, כי אחזו השבץ ומת.
העיר היתה כמרקחה. היו כאלה שטענו כנגד הרב והיו שראו בזה קידוש ה'. ביום ראשון שאחרי כן היתה ההלויה ונאסף המון רב מכל הכפרים שבסביבה. גם הרב הלך להלויה. כאשר שאל הבן את אביו מה ראה ללכת להלויה, אמר לו שמכיוון שנוסף קידוש ה' ע"י אותו אדם, בוודאי היתה לו זכות ולכן הלך להלויה.
אחרי מאורע זה סגרו כל בעלי החנויות את חנויותיהם בשבת.
(מורשת אבות)