הרה"ג רבי שמואל ברוך גנוט שליט"א
"ויהי לשבעת הימים ומי המבול היו על הארץ". "מה טיבם של שבעת הימים? אמר רב: אלו ימי אבילות של מתושלח, ללמדך שהספדן של צדיקים מעכבין את הפורענות לבא" (סנהדרין ק"ח, ב).
הקב"ה עיכב את גזר הדין של חורבן העולם, כדי שמתושלח הצדיק יוספד כהלכה.
ומקשים: הלא בדור המבול עסקינן, אנשי דמים ומרמה. מי מאנשי דור המבול הספיד את מתושלח, שלכן העולם עצר מלכת, עצר מלקיים את רצון ה' ודינו הנורא, במשך שבעה ימים??
ומשיבים חכמי המוסר: אמת ונכון, אנשי דור המבול לא הספידו את הצדיק, אך הבריאה עצמה, השמים והארץ וכל צבאם, כל בריאה ובריאה מבעלי החיים, כל צומח וכל דומם, הבינו אל נכון את גודל החובה להספיד, לבכות מרה על הסתלקותו של גדול הדור!!
ברוך הוא וברוך שמו, אנו לא אנשי דור המבול, חלילה, ואנו עצמנו, רבבות אלפי בני ישראל, נבכה את השריפה אשר שרף ה', בהסתלקותו של רבינו הקדוש הגאי"ל שטיינמן זיע"א, רב רבנן, אבי הישיבות והכוללים, אביו של כל יהודי שרצה להתקרב להקב"ה. אך מלבד הכאב, היגון והצער האין סופי שלנו, של לגיונות שבט לוי, יושבי אהל ותופסי תורה, יחד עם כל כלל ישראל בכל מקומות מושבותיהם, הרי הבריאה בעצמה זועקת כעת בקול נהי ומספד גדול!!
כאשר הסתלקו תלמידי רבי עקיבא, נאמר בגמרא (יבמות ס"ב, ב) ש"והיה העולם שמם". לא רק עולם התורה שמם, אלא העולם כולו, פשוטו כמשמעו, היה שמם. הבריאה כולה עוצרת כעת מלכת ואומרת בצער, את דברי המקונן במסכת כתובות (ק"ד, א): "אראלים ומצוקים אחזו בארון הקדש, נצחו אראלים את המצוקים ונשבה ארון הקדש".
ארון אלוקים נשבה ונצחו אראלים את המצוקים, ונסתם לבם ועינם של ישראל, ורוח אפינו אשר אמרנו בצלו נחיה עד עת קץ גאולתנו, עזב אותנו לאנחות בעוון הדור. וכצאן ללא רועה נשארנו, וציון וירושלים תתן קולה על שקיעת שמש גבורתה וכיבוי אורה. מי יתנה תוקף האבדה אשר כולנו אבדנו, בהילקח מאתנו אור עינינו אשר האיר נתיבות בית חיינו, ושמשו יצא על פני העולם כולו, ועליו נשען בית ישראל.
אוי לה לספינה שאבד קברניטה!!!
● ● ●
רבינו הגדול מרן זיע"א ציווה עלינו בצוואתו המרטיטה, שכולנו בכינו בכי תמרורים כששמענו אותה, ש-"לא לכתוב שום מאמר עלי בעיתונים יומיים, שבועיים, חודשיים. מספיק תמונתי ולא כמו שרגילים לכתוב טובתם". בהוראת גדולי ישראל שליט"א, פירסמו כולם בכל זאת סיפורי מופת והוד על רבינו הגדול זצ"ל, אך אין ספק שעילוי הנשמה הגדול ביותר, כך סבר רבינו נשמתו עדן, הוא עסק התורה.
רק לפני מספר שבועות סיפר לי ידידי, מחכמי עירנו, הרה"ג רב"צ שטיינמן שליט"א, על הנהגות סבו מרן רשכבה"ג ראש הישיבה זצ"ל: "סבא סבור שהענין הגדול ביותר לעילוי הנשמה הוא שבני המשפחה לומדים לעילוי הנשמה. ואכן, משפחתנו מתאספת ולומדים משניות יחדיו לע"נ הסבתא ע"ה. סבא סבור כדעת הגר"א ז"ל והמקובלים בענין אי כניסה לבית הקברות שלא לצורך גדול, אך כדי שלא יגידו ש'הרב שטיינמן לא עולה לקבר של רעייתו', כדי למנוע דיבורים ותהיות, אזי סבא עולה לקבר, ושם קוראים את פרקי התהלים הנהוגים. סבא מדגיש שלימוד התורה הוא הזכות הגדולה ביותר לעילוי הנשמה" [ואגב, לפני מספר שנים סיפרתי למרן הגראי"ל זצ"ל שבתקופת השואה הנוראה שלחו ראשי ה'יודנראט' שבגטו קובנה את ידידי מר יהודה ביליס שיחי' להציל ילדים יהודים ולהבריחם מתוך הגטו. הנער יהודה ביליס סחב על כתפיו, בתוך שק ירקות, ילד יהודי קטן והובילו אל מחוץ לגטו, לידיו של כומר קתולי, שהעבירו לידיים נאמנות. 22 ילדים רכים ניצלו כך בזכותם של מר ביליס שיחי' ואותו כומר נוצרי, שחירף את נפשו למען הצלת הילדים מתחת ציפורני הקלגס הנאצי יש"ו. לאחרונה נסע מר ביליס לליטא, ורצונו הכביר היה לומר קדיש לעילוי הכומר הנ"ל, במהלך טכס רשמי לזכרו של הכומר ובהשתתפות יהודים רבים ולהבדיל גם בני לא ברית. לפיכך שאלני האם אפשר לומר קדיש יתום לע"נ הכומר הלזה, ששם נפשו בכפו למען כ"ב מילדי ישראל היקרים. מרן הגראי"ל שטינמן זיע"א חייך אלי חיוך גדול וענה: "קדיש לגוי יעזרו לו כמו כוסות רוח למת… ואפשר לומר קדיש על גוי, אך הקדיש לא יעזור לו"…].
עולם התורה חב את חייו למרן בעל איילת השחר זיע"א. רבבות הכרעות ציבוריות ופרטיות נחתכו בחזו"א 5 בנושאי האידישקייט, תורה וישיבות, וכהכרת הטוב למרן ראש הישיבה זצ"ל נביא מדברי תורתו, מתוך ספרי 'שלהי דקייטא' ומתוך קונטרס 'הליכות והלכות' ממרן זצ"ל, אותם פרסמתי בעבר, לפני למעלה מעשור, שהרי זה עילוי הנשמה הגדול ביותר למרן זצ"ל.
● ● ●
- הורה מרן הגראי"ל שטיינמן זצ"ל שראיית הים מעיר אחרת, כגון ראיית הים התיכון מגבעות העיר בני ברק ומישיבת פוניבז', נחשבת לראיה לענין הרואה את הים בתוך שלושים יום, דאין מברך שוב כשרואה את הים מקרוב. וכן הורה לי מו"ר מרן הגר"ח קניבסקי שליט"א.
- הנה כתב השו"ע ריש או"ח שנגיעה בגופו במקומות המכוסים אשר יש בהם מלמולי זיעה, מצריכה נטילת ידיים. וכתב שם הכף החיים שכשנגע בגופו הרחוץ ממימי הים ואין בו מלמולי זיעה באמצע אכילתו, דאין צריך נטילה. ואולם דעת מרן הגראי"ל שטיינמן זצ"ל דגם כהאי גוונא צריך לשוב וליטול ידיו, כיון דלא פלוג רבנן, וכל הנוגע במקומות המכוסים שהדרך להיות בהם מלמולי זיעה צריך נטילה, אף שעתה אין בהם זיעה. ודכן משמע בהנהגות מרן בעל חזו"א זללה"ה, שהצריך נטילה ביום כיפור למי שנגע בתינוק, במקום שדרכו להיות מגולה אצלו, מכיוון שהדרך להיותו מכוסה. וכן מצינו לגבי טבילת אשה דלדעת הרמ"א ביו"ד סי' ר' מתכסה האשה בבגדה או בחלוקה בעודה במים ומברכת על הטבילה, ולדעת הט"ז שם אינה צריכה לכסות את עצמה, ולכתחילה צריכה לחבק ידיה על גופ', וכ' בששבה"ל שם דנראה דיש להיזהר שלא ליגע בגופה עם כפות הידים, וע"ע חוט שני שם סי' ר' ובס' נשמת אברהם סי' ע"ד ובשו"ת בצל החכמה ח"ב סי' כ"ט.
- בענין תפילה על קברי התנאים והאמוראים הקדושים זי"ע אמר מרן הגראי"ל שטיינמן זצ"ל לאברך א' שתפילה אצל קדמונים מסוימים אינה מועלת לנו, כיון שאנו רחוקים מדרגתם העליונה והקדושה עד מאד. והדברים יתבארו על פי מה שכתב הפרי מגדים או"ח סי' תקפ"א, דאנו מתפללים אצל קברי הצדיקים כדי שימליצו טוב בעדנו, ולפי"ז י"ל דצדיקים וקדמונים אלו לא ימליצו כ"כ בעדינו, כיון שאנו הקטנים רחוקים כרחוק מזרח ומערב מהשגותיהם והם לא הורגלו בקטנות בקשותינו ודרגתנו, אשר לא הייתה כמותה בבני דורם. וכידוע שכשחלה מרן הגרי"ז בריסק זי"ע שלח את מרן הגראמ"מ שך זי"ע, יחד עם מנין חבר תלמידי חכמים מופלגים, וביניהם גם מרן הגראי"ל שטיינמן זצ"ל, להתפלל על קבר הרשב"י זי"ע ועל קבר מרן הבית יוסף זי"ע. ואמר מרן הגרי"ז זצ"ל שאביו הגר"ח הלוי זצ"ל המליץ בעדו לעלות על קבר רשב"י וקבר מרן הבית יוסף ז"ל, כיון שהוא רבן של ישראל וכל ישראל הולכים לאורו הגדול בחיבוריו 'בית יוסף' ו'שולחן ערוך', ועל כן התפילה בקברים אלו מתקבלת טובא.
- אמר מרן הגראי"ל שטיינמן זצ"ל ששמע ממרן החזו"א זצ"ל שענין ההליכה להתפלל בקברים הוא מפני דיש שם השראת השכינה, אך בהליכה לסתם קברים, ואפילו בעליה לקברי ההורים, אין ענין להתפלל [א"ה: המקור להשראת השכינה על קברי הצדיקים הוא בפירוש הגר"א ז"ל לתיקוני הזוהר וכן כתב הגאון החיד"א בשם מדרש, וע"ע בארוכה בספרי שלהי דקייטא סי' סד].
- סיפר מרן הגראי"ל שטיינמן זצ"ל: שמעתי שבעל החזון איש זצ"ל כשהיה בבית הקברות בצפת, התעכב סמוך לקברו של מרן הבית יוסף יותר מאשר התעכב בסמוך לקבר האריז"ל. והוסיף מרן הגראי"ל זצ"ל וביאר (כמובא בס' אעלה בתמר, שיעורי חומש): "יתכן שעשה כך כיון שהוא התייגע מאד בדברי הבית יוסף, ואילו בדברי האריז"ל הוא התייגע פחות, ומשום הכי הרגיש שיש לו יותר שייכות לבקש בקבר הבית יוסף ז"ל מאשר בקבר האר"י הקדוש".
- לפעמים ישנם המקלים לעצמם יותר וקמים מעט מאוחר ומספיקים לקרות קריאת שמע לפי זמן הגר"א ז"ל. ואכן העיד מרן הגראי"ל שטיינמן זצ"ל שמרן החזו"א הכריע דהעיקר הוא כשיטת הגר"א והגר"ז ז"ל [וכן העיד מו"ר מרן הגר"ח קניבסקי שליט"א, ס' אעלה בתמר. וכן הוא בס' אורחות רבינו שדן מרן הגרי"י קניבסקי זצ"ל קמיה מרן החזו"א זצ"ל אמאי לא אמרינן דספק דאורייתא לחומרא לענין זמן קריאת שמע, האם הלכה כהמגן אברהם או כהגר"א והגר"ז, ואולם הבין הוא מהחזו"א שדעתו נוטה דההלכה כדעת הגר"א והגר"ז, וממילא אין כאן מקום לדין ספק דאורייתא].
- העיד מרן הגראי"ל שטיינמן זצ"ל בשם מרן החזו"א זצ"ל שהמתפלל שמונה עשרה עם השליח ציבור, דיכול הוא להפסיק ולשמוע ברכת כהנים.
- הנה לעיתים ניתן להתפלל שמונה עשרה במתינות במיושב ולא במעומד, כגון הטסים במטוס וכדו' (או הנוסעים ברכב ואינם יכולים לעצור בדרכם ולהתפלל במתינות מטעמי סכנת דרכים וכו' ואם ימתינו, יעבור עליהם זמן תפילה), הורה מרן הגראי"ל שטיינמן זצ"ל בשם מרן החזו"א זצ"ל שעדיף להתפלל שמונה עשרה במתינות במיושב, מאשר שמונה עשרה במהירות במעומד.
- 'כלי שמלאכתו לאיסור' בנריות לשבת קודש: הנה הנוסעים לשבתות בימי 'בין הזמנים' למקומות שאינם ביתם, לוקחים עימם נריות לצורך הדלקת נרות ש"ק, שהם נר בתוך פח, ואחר השימוש בהם משליכים אותם לאשפה. והנה הרוצה לבטל כלי שמלאכתו לאיסור עליו לעשות בו מלאכה בגופו, וכמו שכתב הרמ"א בס' ש"י סעיף ז' לגבי כוס של מעות, דבעינן לבטל את המעשה הראשון שלא יוכל ליתן בו מעות ויפתחנו מלמעלה, ופירש הגר"א בביאורו דהוא לפי דאתי מעשה ומבטל מחשבת הייחוד, והמעשה שעשה בו מעיקרא שהניח בה מעות, אך במחשבה בעלמא לא סגי לבטל מעשה, והובאו דבריו במשנה ברורה שם ס"ק כ"ו. ולפי"ז הקונה למשל ארנק חדש ונתן לבנו הקטן את הארנק הישן בכדי לשחק בו, אכתי יש עליו תורת כלי שמלאכתו לאיסור וייאסר על הגדול לטלטלו כי אם לצורך גופו ומקומו. ובכלי הנ"ל, היינו נריות שעומדות להדלקה חד פעמית ולאחר מכן זורקים אותן לאשפה, הורה מרן הגראי"ל שטיינמן זצ"ל דבזה מהני שייחדו לשימוש המותר והווי כלי שמל"ה, כיון דכבר מתחילה עמד להדלקה פעם אחת בלבד, ולאחר מכן בטל מיניה שם כלי שמלאכתו לאיסור, ולכן סגי ביה יחוד להיתר.
- הנה אף שבמקומות בני התורה התפשטה ההנהגה לקרוא ההפטרה בנביא על קלף כשר, מ"מ איתרע לרבים הנופשים אשר אינם מתפללים במקומותיהם לקרוא ההפטרה בלא ספר נביא על קלף כשר, והעיד מרן הגראי"ל שטיינמן זצ"ל בשם מרן החזו"א זצ"ל שאין ענין להפטיר בנביא הנדפס בתוך נ"ך שלם יותר מהפטרה הנדפסת בחומש [וראה משנה ברורה סי' ס' סק"א וחזו"א או"ח סי' ס' ס"ק י"א].
- עקיפת התור: מצוי לדאבונינו תופעה של לקיחת התור, כגון העומדים בתור המשתרך לכניסה למתקן מסוים בפארק ולפתע מגיחים אנשים שלא עמדו בתור ועוקפים אותו, ונשאל מרן הגראי"ל שטיינמן זצ"ל איזה איסור עוברים אלו שעקפו את התור, והשיב שאמרו שהגר"ש גריינמן שאל את מרן החזון איש זצ"ל בזה, והשיב לו החזו"א שהוא פורץ בגדרו של עולם. ובס' אעלה בתמר הובא שהוסיף בזה מרן זיע"א את הדברים הבאים: מובא על הפסוק 'כקטן כגדול תשמעון' שאם קדם ובא לפניך דין פרוטה לא תסלקנו לאחרונה. ויש לעיין האם גם בשאר דברים צריך להקדים את העומד ראשון בתור. ועיין שו"ע יו"ד סי' שנ"ד אם יש שני מתים בעיר אחת, דיש להוציא את המת שמת ראשון.
● ● ●
ועוד נקודה אחת, חשובה עד למאד:
מרן ראש הישיבה זצוק"ל לימד את כולנו שיעור חינוכי אדיר מאין כמותו, בשעת ההלוויה, כשמאות אלפים הקשיבו בזעזוע לצוואתו הנוראה: "המצבה תהיה הכי זולה ופשוטה, לא לבזבז כסף עבור קניית מקום בבית הקברות שעולה ביוקר, אבל אם רוצים לתת צדקה – שיתנו, בלי קניית מקום"…
יהודי "פשוט", שרוצה מקום קבורה פשוט, בין אנשים פשוטים, בזול ובפשטות.
וכולנו הרי יודעים שכך חי רבינו הגדול זיע"א את כל חייו.
אני זוכר, לפני שנים רבות, את הגרמ"מ שולזינגר זצ"ל דורש בבית כנסת בפ"ת, ולידו ישב ר' אברהם ריין ז"ל, מראשי צא"י ומקים ישיבת כפר סבא, שמרן זצ"ל היה ראש הישיבה שלה. הגרמ"מ שולזינגר זצ"ל סיפר את הסיפור הבא לפני ר' אברהם ריין, שאישר בנענועי ראש את הדברים: "חצי שנה לא הצליח ר' אברהם ריין להשיג משכורות לצוות הישיבה בכפר סבא. כעבור חצי שנה, הגיע ר' אברהם לרב אהרן לייב ובידו כל המשכורות של החורף. רב אהרן לייב סירב לקבל את המשכורות. 'הרי הסתדרנו כל החורף גם בלי משכורת, אז בשביל מה לקבל עכשיו את הכסף?'…
"פנה ר' אברהם ריין לרבנית שטיינמן ושאל אותה: 'איך הסתדרתם כל החורף בלי משכורת?'. השיבה הרבנית: 'החצילים נמכרו כל החורף בשוק מאד בזול, אז קניתי חצילים. וכך אכלנו חצילים כל החורף, חצילים לארוחת בוקר, חצילים לארוחת צהרים וחצילים לארוחת ערב'"…
בדור חיצוני כל כך, בו מוסדות חינוך, גם מפוארים, בכל רחבי הריכוזים החרדים, מוציאים עשרות ומאות אלפי שקלים על הופעות ססגוניות, מופעי ראווה ויוקרה. בדור בו אנשים נאנקים תחת עול החובות רק כדי להרשים, להתעסק בחיצוניות מדומה, בהשחתה עצומה של כסף עבור כמה שיותר יוקרתי ומושך, מנקר עיניים וחדשני. בדור בו הבזבוז והמותרות נהפכו לאבן יסוד, חתונות יקרות, אירועים בסטייל, הכל לפי צו האופנה, הכל נוצץ, זוהר ועולה המון דמים יקרים, תרתי משמע, קיבלנו במסע ההלוויה שיעור אדיר בחינוך. למה? למה להוציא כסף על מצבה יקרה, כשאפשר לקנות מצבה פשוטה? למה לנקר את העיניים? למה להוציא כספים לחינם? הרי אנחנו בני תורה. הרי כולנו יודעים שלא ניקח את כל הביגוד וסלוני הפאר, התאורה והאופנה, הנוצץ והחיצוני, לעולם הבא. אז בשביל מה לבזבז על זה כל כך הרבה אנרגיה, כסף ומאמצים?! לא חבל על כל דקה מחיינו?!
וכששיעור החינוך הכל-כך נוקב הזה טפח לנו בפנים, כולנו פרצנו בבכי מטלטל, חסר מעצורים.
—- והיה זה שיעורו האחרון של מנהיג הדור והדרו. שיעור שהלוואי ולא יישכח עד עולם!!